|
זהו, שסתם דחפת לכאן את הממשלה. להנהלת נמל התעופה יש אינטרסים כלפי הנוסעים וכלפי הזכיינים ששוכרים את השטחים שלה. כלפי הנוסעים הם גובים אגרה ( אולי). אבל מהזכיינים הם מרוויחים דמי שכירות. בהנחה ואמנם יש אינטרס לזכיינים לעקור את הכיסאות מהאולם, כמות ההשפעה שיש להם על הנהלת נמל התעופה, בעולם קפיטליסטי, נמדד בשכירות שהם משלמים. הם יוכלו ל"איים" - עם כל כך הרבה כסאות, לא משתלם לי להשקיע ממרצי בטרמינל שלך, אני עובר למקום אחר.
הנהלת הנמל צריכה לשקלל את ההפסד הצפוי מאובדן חוזה השכירות מול האובדן הצפוי מול אובדן אגרות הנוסעים. השיקול הזה הוא אולי כספי טהור, אבל עדיין מדובר בהחלטה שמבוססת על לחצים, וסביר שבעלי הזיכיונות מאורגנים יותר טוב, ולפחות בטווח הקרוב, הלחץ שלהם יועיל.
יש כמה פיתרונות "קפיטליסטיים" כמו שאני מבין. פתרון "סמוך" ופיתרון החלקות. בפיתרון ה"סמוך" לא עושים כלום ומקווים שבסופו של תהליך, יבינו כולם שבאינטרס שלהם להשיג שיווי משקל בין כמות הנוסעים שבוחרים דווקא את הטרמינל הזה, לבין הרווחים פר נוסע.
בפיתרון החלקות, נותנים לבעלי הזיכיונות של הדיוטי פרי גם זיכיון על הכסאות בסביבתם. מי שרוצה למשוך אליו את הקונים גם ידאג לכמות מסויימת של כסאות *דווקא* ליד דוכן הבשמים.
כמובן, יש גם את הפיתרון של "הבעיה היחידה היא המדינה".
|
|