בתשובה ליעקב, 13/01/05 17:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם האישה שמסיעה את הילדים עושה תאונה והידל הופך לנכה שזקוק לטיפול מיוחד ויקר הרבה יותר ממה המשפחה שלו והנהגת יכולים לממן? מה אז? נכון הסיכוי הוא נמוך, נניח אחד ל 1000? במדינה יש כמליון ילדים בגילאי גן. בית ספר, נניח שעשרה אחוז מהם יסעו עם נהגים לא כשירים בלי ביטוח ובלי ציוד הגנה סביר, 1חד מאלף יפגע = מאה ילדים נכים בלי שום גורם אחראי שיממן את הטיפול בהם, כל שנה. סביר בעיניך? בעיני לא. אז אני דורש ממי שרוצה להסיע ילדים על בסיס קבוע שישלם ביטוח מתאים, שידאג שהרכב שלו יהיה ממוגן בצורה מתאימה ושההכשרה שלו תהיה טובה יותר מזו של נהג רגיל. אני מוכן (מה זה מוכן, שמח) לוותר על הדרישה למספר מיוחד (שזו בעצם דרישה לרשיון) למונית ועל הדרישה למיכסה של נהגי מוניות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אומר שוב: אנשים צריכים לעשות ביטוח, והם אכן עושים. המדינה היא זאת שמונעת מהאשה לעשות ביטוח, לא חברות הביטוח. חברות הביטוח היו שמחות לבטח את האשה תמורת תוספת כספית צנועה. ולגבי ציוד הגנה סביר, ספר לי קצת על חגורות הבטיחות באוטובוסים המסיעים ילדים לבית הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבזה אנחנו מסכימים. אני טוען שיש להסיר את המגבלה על מספר המוניות ואת הדרישות הלא רלוונטיות, כלומר, האישה תוכל לעשות ביטוח בלי שתצטרך להביא אישור מאירגון נהגי המוניות או משהו כזה. הדרישה הנוספת שלי היא שאדם שעוצר מונית או מזמין מונית או נותן למישהו כסף תמורת הסעה של הילד שלו יכול להניח שהמסיע מכוסה מבחינה ביטוחית. במידה שהמסיע לא מכוסה האחריות של המסיע היא לידע את הלקוח שלו על כך שאינו מכוסה וגם לציין בפניו את המשמעויות המלאות של עניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר גמור. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |