בתשובה לאורי פז, 14/01/05 1:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא, אך מנסים לכפות עלי כמה מההשלכות של אותה אמונה (למשל, איסור על תחבורה ציבורית בשבת). בכל מקרה, אם אתה מסכים איתי שאין לנסות לכפות את ה*אמונה* עצמה על אחרים, זה מצויין. היו בעבר אנשי דת (לא טוען שיהודים) שלא חשבו כך. אולי יש גם היום. אגב, האם אתה מסכים איתי שדבריה של הכותבת ראויים, ולהסיק מכך שאין טעם לנסות ולהוכיח ללא הרף את מעמד הר סיני, סיפור תיבת נוח וכו', וניתן להסתכל על אירועים אלו כבדויים לחלוטין, כל עוד מאמינים בקיומו של האלוהים שעליו מדובר בתנ"ך (אמונה שנובעת, כמובן, מתחושה בלבד ולא מרציונליות כלשהי)? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את השימוש בתחבורה ציבורית בשבת אף אחד לא כופה עליך, מבלי שיהיו לכך השלכות אישיות כבדות מחיר. ישנו הסדר שנקרא "סטאטוס-קוו", שכלל אינו נוח גם לדתי החלש ביותר, אבל הוא הסדר לגאלי שעליך, כאזרח שומר חוק וסדר, לכבדו לא פחות ממני. ובדיוק על-פי הסדר החוק הזה, אתה יכול לנסוע בתחבורה ציבורית מסוימת: מוניות ספיישל או שירות בין-עירוני. תשמע, יש דברים שאני מסכים עם הכותבת ויש דברים שלא אסכים להם בשום פנים ואופן. וגם אם תשאל אותה, היא בוודאי תאמר לך שיש עיקרי אמונה יהודית המושתתים על היסטוריה עניפה ומהימנה (מעמד הר סיני, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, תיבת נוח והיד עודנה נטויה), ושלא צריך להיסחף לקיצוניות של "או הכול, או כלום". ואני לא יודע איך זה לדעתך, אבל לדידי, יש הבדל עצום בין מיתוס לאתוס, כמו בין בדיה ואגדה לבין עובדה היסטורית מוגמרת. אפשר כמובן להתווכח על העובדות ההיסטוריות כיצד הן התרחשו, למה ואם בכלל. אבל מכאן ועד לתייגם כאמונה עיוורת וממילא מיותרת לאדם הפוסט-מודרני – הדרך רחוקה מאוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |