בתשובה לאורי פז, 13/01/05 0:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מאמר מצויין, אבל לא ברור כל כך ממנו שאמונתו של כל אחד, גם אם הוא מאמין שהחרדים הם שרצים שנוצרו כדי לשרת אותו, לגיטימית באותה מידה. ואל תבוא אלי עם רציונליות, זה מה שאני מרגיש ואתה לא תתווכח עם זה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהו אחוזם של המרגישים כמוך ש"החרדים הם שרצים שנוצרו כדי לשרת אותו" לעומת אחוז המאמינים בא-לוהים (כולל הפנתאיסטים) בכל העולם?! בקיצור, הטענה שלך לא פרופורציונלית. לא על כל גמחה של הרגשה אנושית באשר היא נבוא ונטען על אמיתותה. יש לבחון כל מקרה לגופו ולראות מהי כמות המרגישים באיכות הזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאוכל לארגן לך הרבה אנשים שמרגישים שהיהודים רצחו את ישו, אם כמות היא זו שבה חשקה נפשך. חשבתי שכל הרעיון הוא שאין צורך להוכיח כלום. אם אתה הופך את זה לעניין של מספרים וסטטיסטיקה, אני מעדיף את שיטות ההוכחה המסודרות של המדענים, שהכותבת שלך טוענת שאינם רלוונטיים לדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתיימר לצרוך הוכחות להיבטים רגשיים אוניברסליים. רק שאם הבנתי אותך נכון, בתגובה 274798 אתה מתיימר להפריך את ההוכחה הרגשית האוניברסלית-הטבעית לקיומו של א-לוהים באמצעות הקשתה אל ההרגשה הלפידית המעוותת משהו. כביכול שיש מקום להוכיח ולהפריך הוכחות בהוכחות מקבילות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתיימר ''להפריך'' כלום. אין שום ''הוכחה'' בהוכחה הרגשית, אלא פשוט תיאור של אמונה. אמונה היא ממילא לא במשהו שניתן להוכחה, כפי שכבר ציינו בויכוחים דומים. אני פשוט מציג את העובדה הפשוטה שאם לוקחים את דרך ה''הוכחה'' החביבה הזו יותר מדי ברצינות, אפשר להשיג ממנה כל מה שרק רוצים. לכן לא ברור מה הטעם בה. אולי דוגמא תעזור להבהיר את הכוונה. במתמטיקה, מערכת לוגית שיש בה סתירה היא כזו שניתן באמצעותה להוכיח דבר והיפוכו, ולכן בעצם אפשר להוכיח כל דבר. לכן מערכות לוגיות שיש בהן סתירה, למרות שאין בהן שום דבר ''פסול'', הן מאוד לא מעניינות, כי מאחר שהן מוכיחות הכל למעשה אי אפשר לומר שום דבר על כלום. כשמישהו בא עם טיעון ''רגשי'' שכזה, אפשר גם כן להגיע עם דרך החשיבה שלו ל''הוכחה'' של שני דברים הפוכים. לכן לא ברור מדוע יש לייחס טעם ל''הוכחות'' שכאלו, ואיזה טעם יש לייחס להן אם כבר מייחסים לו טעם כלשהו. דעתי האישית היא שמכיוון שמדובר ברגש סובייקטיבי לחלוטין (דהיינו, בלתי תלוי בשום גורם אובייקטיבי מוסכם), צריך לכבד אותו, אך למנוע באופן מוחלט כל ניסיון של כפייתו על אחרים שאינם מסכימים איתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מרגיש שמישהו כאן כופה עליך להאמין במשהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אך מנסים לכפות עלי כמה מההשלכות של אותה אמונה (למשל, איסור על תחבורה ציבורית בשבת). בכל מקרה, אם אתה מסכים איתי שאין לנסות לכפות את ה*אמונה* עצמה על אחרים, זה מצויין. היו בעבר אנשי דת (לא טוען שיהודים) שלא חשבו כך. אולי יש גם היום. אגב, האם אתה מסכים איתי שדבריה של הכותבת ראויים, ולהסיק מכך שאין טעם לנסות ולהוכיח ללא הרף את מעמד הר סיני, סיפור תיבת נוח וכו', וניתן להסתכל על אירועים אלו כבדויים לחלוטין, כל עוד מאמינים בקיומו של האלוהים שעליו מדובר בתנ"ך (אמונה שנובעת, כמובן, מתחושה בלבד ולא מרציונליות כלשהי)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את השימוש בתחבורה ציבורית בשבת אף אחד לא כופה עליך, מבלי שיהיו לכך השלכות אישיות כבדות מחיר. ישנו הסדר שנקרא "סטאטוס-קוו", שכלל אינו נוח גם לדתי החלש ביותר, אבל הוא הסדר לגאלי שעליך, כאזרח שומר חוק וסדר, לכבדו לא פחות ממני. ובדיוק על-פי הסדר החוק הזה, אתה יכול לנסוע בתחבורה ציבורית מסוימת: מוניות ספיישל או שירות בין-עירוני. תשמע, יש דברים שאני מסכים עם הכותבת ויש דברים שלא אסכים להם בשום פנים ואופן. וגם אם תשאל אותה, היא בוודאי תאמר לך שיש עיקרי אמונה יהודית המושתתים על היסטוריה עניפה ומהימנה (מעמד הר סיני, יציאת מצרים, קריעת ים סוף, תיבת נוח והיד עודנה נטויה), ושלא צריך להיסחף לקיצוניות של "או הכול, או כלום". ואני לא יודע איך זה לדעתך, אבל לדידי, יש הבדל עצום בין מיתוס לאתוס, כמו בין בדיה ואגדה לבין עובדה היסטורית מוגמרת. אפשר כמובן להתווכח על העובדות ההיסטוריות כיצד הן התרחשו, למה ואם בכלל. אבל מכאן ועד לתייגם כאמונה עיוורת וממילא מיותרת לאדם הפוסט-מודרני – הדרך רחוקה מאוד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |