 |
לא טענתי לזהות בין הכפייה הדתית שבאמצעות החוק לבין העניינים שבלית ברירה גם אני אקרא להם כרגע "התחשבות בזולת", רק מניתי אותם בזה אחר זה.
יש התחשבות בזולת ויש התחשבות בזולת. אפשר להביא לידיד מוסלמי בקבוק יין או לא להביא לו בקבוק יין, ושני הדברים אינם כרוכים במאמץ גדול. כך הדבר גם עם דוגמת הלבוש בכנסייה שהבאת.
לעומת זאת, העניין של ידיד דתי (לא בדיוק ידיד אלא מישהו שפגשנו) בעל אספירציות מחב"תיות המפציר ומפציר שנבוא, ע"מ שנתפעם מקדושת השבת ומיופיה - הוא עניין לגמרי אחר. ואז מתחילים כל הדיונים על השמיניות שנעשה באויר ע"מ שנגיע מרחוק, אבל לא ברכב. בסופו של דבר תמיד יוצא שאנחנו פשוט צריכים באורח פלא כלשהו ללמוד לעוף ע"מ שלא נשתמש ברכב. מה אגיד לך, זה קצת מוציא את החשק לכל הקשר הזה. ההצעות שלנו כי נחנה את הרכב רחוק, על גבול שכונה לא חרדית באותה עיר, ונעשה חלק מן הדרך ברגל - לא נתקבלו.
אולי הבחור עצמו, אישית, אינו אשם. אולי זהו פשוט עוד אחד מן הפטנטים של הדת היהודית, שנועדו להמאיס אותה על היהודים.
ומה שאמרתי בתגובתי לדבריו של אורי פז הוא, שאין להשוות בין *שני* הדברים האלה - גם הכפייה הדתית וגם הבעיות שהדת מעוררת בין אדם לחברו - לבין הנוהג (המטופש גם בעיני) של "חובת" ההשתתפות במסיבות ראש השנה האזרחי ו"חובת" נשיקת החצות - פעילויות שאפשר בהחלט לוותר עליהן והויתור ה*זה* אינו כרוך לא בבעיה של עבירה על החוק ולא בבעיה של ידיד דתי שבסופו של דבר נעלב ובא בהאשמות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש