 |
דעה מקובלת בין מבקרי המקרא – וניתן למצוא אותה גם בספרי לימוד לבתי"ס תיכוניים – שקריעת ים סוף הייתה עניין של גאות ושפל, השכיח באזור זה. לפי דעה זו, משה ידע מתי שעת השפל, ולפי זה תכנן את כניסתם לים. משה היה נביא ומורה דרך טוב שידע היטב כי בים סוף בין האגם המר הגדול לאגם המר הקטן (עוד לפני חפירתה של תעלת סואץ) היתה מתרחשת תופעת שפל וגאות ארבע פעמים ביום. משה רבנו ידע בנבואה מתי לתזמן את מועד הגעתם של בני ישראל לים סוף, ולכן בשפל עמוק יש אפשרות לעבור ללא בעיות בין האגמים הללו, ובגאות טבעו המצרים.
הרב מרדכי נויגרשל בספרו "מסע אל פסגת הר סיני" (עמ' 40), טוען שתיאוריה זו של גאות ושפל אינה עומדת במבחנה של הבדיקה השטחית ביותר מהסיבות הבאות: 1. אם משה ידע מתי השפל, איך פרעה לא ידע מתי הגאות? מדוע אפוא נכנס עם חילו לים? 2. מתי שמענו על שפל בו המים הופכים לחרבה, ככתוב: "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך היום" (שמות יד, כט)? 3. היכן שמענו על שפל הנמשך זמן כה רב המאפשר לעם של מיליוני בני אדם לעבור? 4. כיצד היו המים להם ל"חומה מימינם ומשמאלם" (שם), אילו אירע מצב של גאות ושפל המתרחש עם נסיגת הים ושובו. ואוסיף יתירה על אלה: 5. מדוע אין המעשה חוזר על עצמו מאז?
טיעון ה"גאות ושפל" הועלה לראשונה ככל הנראה לפני כתשע-מאות שנה על ידי חוי הכלבי וכבר סתר אותו בזמנו רבי אברהם אבן עזרא (ספרד 1089 – ישראל 1164): "ישתחקו עצמות חוי הכלבי, שאמר כי משה ידע את מיעוט הים וברדתו, ועת רבותו בעלותו בהמשכו, והוא העביר עמו במיעוט המים כמשפטו. ופרעה לא ידע מנהג הים, על כן טבע. ואלה דברי שיגעון, כי מנהג הים ברדתו לא ייבש מקום, ויישארו חומות מים מימינו ומשמאלו, כי הכול ייבש, ועוד כי לא יתברר סוף רדת הים ותחילת עלותו רק אחר שעות, ועוד לא השלימו ישראל לעבור עד שטבע פרעה וחילו" (בביאורו על שמות יד, כו).
"ברור אפוא שתיאור קריעת ים סוף המופיע במקרא", מסביר הרב נויגרשל, "עוסק באירוע נסי שאינו מוסבר עד עצם היום הזה בשום דרך טבעית, וההסבר היחידי הינו שמדובר בנס למעלה מדרך הטבע".
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש