בתשובה לאורי רדלר, 25/11/04 20:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא האלמוני, אבל החלף את ''נהנת'' ב''הסתייעת'', ''זכית לתמיכת'' או כל צרוף אחר. לעניינו, אף אחד גם לא היה בוחר להיוולד למשפחה ענייה, להורים מכים, או להוולד עם נכות גופנית או מחלה גנטית. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אף אחד לא בוחר להוולד עני או עם מחלה גנטית אבל אף אחד גם לא גורם לאחר להוולד עני או חולה ומכאן שלא ניתן לטעון שאדם (או גוף כלשהו) אחראי לנזק וחייב בפיצוי. את החייל מגייסים בכפיה ובעת שירותו הוא חייב לציית למפקדיו אשר עשויים לשלוח אותו אל מותו ומכאן שהם אחראים עליו. לא מדובר כאן ב''רווחה'' או ''צדקה'', זה עניין של אחריות בדיוק כפי שהתשלום לקורבנות ''רמדיה'', אסון גשר המכביה הוא כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והתשלום והדאגה לעובדים המפוטרים של מפעלי ים-המלח, שהמדינה אחראית להפרטתם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והחזר המיסים לכלל אזרחי ישראל שכיסו את גרעונות "צים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אבל במחשבה שנייה, אני מעדיף לא לנהל דיון תחת הפתיל הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן אתה נכנס לשאלה האם מקום עבודה היא קניין לו ולבניו עד עולם, או שכל יום ויום הוא צריך להגיד תודה על מקום העבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת חבל שהדיון על האמנות הקונספטואלית התפוגג ואותו החליף הדיון, שנעשה לבן בית באייל הקורא, אודות הכלכלה החופשית, בעד ונגד? הסבר, נמק והבא דוגמאות. אבל אם בכל זאת הגענו שוב לדיון המתיש והעוכר שלווה הזה, והרי הגענו אליו בעל כורחנו, יש לי שאלה קטנה, באמת שאלת תם: אם, חלילה, פלוני אלמוני סובל ממחלת נפש מסוימת שאינה מאפשרת לו לכלכל את עצמו ולנהל את חייו, סכיזופרניה למשל, האם אין המדינה- ואני במכוון עושה שעטנז, שלא יעשה כביכול, בין כלכלה למוסר- אמורה לסייע בשיקומו ולסבסד את הטיפול הפסיכאטרי, היקר מאוד, שלו? ומה לגבי הורים שנולד להם תינוק שסובל מפיגור שכלי? השאלה שלי, אני מאמין, ברורה. מה לגבי כל אותן אוכלוסיות חלשות, שנופלות לשוליים, שבלי עזרה לא יכולות להשרד? האם עלינו לאפשר הפרטה של תחומי בריאות הנפש והטיפול באוכלוסיות חסרות ישע? אמנם אלו דברים שנעשים ובשטח ניתן לראות שאכן ישנם יתרונות, מסוימים, במוסדות מופרטים ממן זה, אך מאידך ניתן לראות גם את החסרונות, העצומים, הקשורים בטיב בריאותם של החוסים וכן הטיפול התזונתי, שיקומי, לו הם זוכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיון 1646 למשל תגובה 175330 ואילך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי למה אתה פותח את הנושא שוב אם הוא כל כך מאוס עליך. יש מספיק דיונים באייל שקרובים יותר לנושא הדיון ואולי עדיף להעביר את הדיון לשם. למרות זאת אני חושש שישנם מעט מאוד נושאים להם אין נגיעה לרעיונות האלו. ההתנגשות בין הצעצועיסטים והשוקחופשיסטים היא התנגשות של ערכים יסודיים שבאים לידי ביטוי בהרבה מאוד אספקטים של החיים. נדמה לי גם שיש איזושהי הטיה שגורמת לצעצועיסטים לחשוב שהשוקחופשיסטים נדחפים ומעלים את הנושא אם צריך או לא צריך אבל יש כאן התעלמות מהביטויים של הצעצועיזים שמופיעים, באופן טבעי, בהרבה מאוד הודעות "תמימות" של חסידי קארל מרקס, כמו ההודעה שפתחה את כל הפתיל הזה תגובה 262388. אני דווקא בעד שיפור הטיפול בחסרי הישע, אגב, זאת הסיבה העיקרית שאני חושב שצריך להוציא אותו מידי המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קראת מחקרים העוסקים בהשוואה בין מוסדות פרטיים המטפלים באנשים הסובלים מפיגור שכלי לבין מוסדות ממשלתיים בתחום? במחקרים שונים נמצא,למשל,שמפני שהמוסד הוא מכוון רווחים החוסים בו אינם מקבלים תמיד את הטיפול הרפואי לו הם זכאים, שהצוות המטפל פחות מקצועי ועוד. נכון שיש יתרונות, כאמור, אלא שהם קשורים בחינוך החוסים והגמישות המערכתית של המוסד. גם במוסדות פרטיים, מכווני רווחים, נערכת בקורת של משרד הרווחה, אך, כמו בבתי ספר ובצבא, גם שם נערכים במיוחד לקראת הבקורת. איני רואה כיצד העברת כל המוסדות המטפלים בחסרי הישע לידיים פרטיות יכול להועיל לאוכלוסיה זו. בעיני זוהי ציניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"איני רואה כיצד העברת כל המוסדות המטפלים בחסרי הישע לידיים פרטיות יכול להועיל *לאוכלוסיה זו*." למה בכלל להועיל לאוכלוסיה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איני יודע אם התגובה הזו אירונית או סתם מרושעת. הרי התשובה לשאלה שלך היא ברורה: א. לטובתם הם. ב. לטובת החברה. חלק מהאנשים הללו, המוגדרים כחסרי ישע, מסוגלים, אם יקבלו תמיכה, להיות פרודקטיבים ולהיות פחות תלויים בסיוע. הפרמטרים לפיו מתנהלת החברה המגדירה את עצמה נורמלית הינם: שפיות, אינטלגנציה ממוצעת עד גבוהה, שלמות פיזית (איני יודע אם קיימת מונח המציין אדם שאינו נכה) וכיו"ב. האוכלוסיות האלו, שאינן בקונצנזוס, מוסתרות, מושתקות, זוכות להתעלמות. הבעיה שלהן אינן מוטיבציונית אלא קשורה בפונקציה מסוימת בהם שנמצאת מתחת לנורמה. בעבר המטרה, ועדיין יש אנשים שרואים זאת כך, היתה לתקן אותם ככל האפשר ולקרב אותם לנורמה, כיום, במוסדות בעלי תפיסה הומניסטית יותר, התפיסה היא לאפשר להם את השונות בתוך הנורמליות, כלומר לעזור להם להיות עצמאיים ככל יכולתם ולהשאר אותנטיים. אני לא מקבל את הפרמטרים המעוותים לפיהם מתנהלת החברתה "הנורמלית". מנת משכל, שפיות, שלמות פיזית, אינם חזות הכל. יש לי עוד להוסיף אבל אין לי זמן. אני עדיין לא מאמין ששאלת את השאלה ברצינות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חלק מהאנשים הללו, המוגדרים כחסרי ישע, מסוגלים, אם יקבלו תמיכה, להיות פרודקטיבים ולהיות פחות תלויים בסיוע." גם אם (וזה אם גדול) על כל שקל שתיתן להם כתמיכה, תקבל 75 אגורות בחזרה, זה עדיין לא פרודוקטיבי. אילו זה באמת היה פרודוקטיבי, היו חברות פרטיות משקיעות למטרות רווח, ולא היה צורך לכפות עלי להשקיע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להסכים איתך שנושא הטיפול בחסרי הישע הוא אכן חשוב אבל אני סבור שלמרות הכוונות הטובות שיש לך אתה מחזיק בעמדה שגם הופכת את הטיפול לגרוע יותר וגם מבזבזת את כספי משלם המיסים. אני די בטוח שלא נוכל להגיע להסכמה בעניין הספציפי הזה אבל אולי הדברים הבאים יוכלו לעזור לך להבין למה אני חושב מה שאני חושב. נתחיל בצרור עובדות: א. תקציב המדינה מוגבל. ב. טיפול בחסרי ישע חשוב יותר מטיפול באילו שאינם חסרי ישע. ג. עובדי ומבקרי מוזיאון ישראל, למשל, אינם חסרי ישע. מכאן נובע שאולי, לאור המצוקה התקציבית, כדאי לבטל את כל הפעילויות ה"פחות חשובות" כמו תקצוב מוזיאונים, ישיבות, מקוואות, מתנ"סים, תזמורות פילהרמוניות, סרטי קולנוע, מכונים למורשת ראשי ממשלה כאלו ואחרים וכו ולהקצות את המשאבים לנושאים חשובים יותר, כמו טיפול בחסרי הישע. הגיוני? עכשיו אפשר להרהר בשאלה, מדוע בעצם מקבלים כל אותם נושאים יותר כסף? איך יכול להיות שהאנשים החכמים בממשלה, אותם אנשים אלטרואיסטים ונהדרים שלעולם אינם חושבים על עצמם, בחרו לתת יותר כסף לישיבות ומקוואות מאשר לחולי רוח חסרי ישע? הרהורים מעין אלו עשויים להוביל אנשים מסויימים למחשבה שאולי האנשים בממשלה אינם כל כך חכמים ואלטרואיסטיים ושאולי הם בעצם *כן* חושבים בעיקר על עצמם. בסופו של דבר ישנם אנשים שעשויים להגיע למחשבה המוזרה שאולי, בעצם, מסירת האחריות בידי הממשלה איננה איזה "הוקוס פוקוס" שמסדר הכל ומבטיח איכות, שירות טוב או חסכון. אני, דרך אגב, סבור שזו מסקנה די הגיונית. מה דעתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, עם זה אני מסכים. אני לא שוגה באשליות שאותם אנשים חשובים, נבחרי העם, באמת דואגים, באמת כה אלטרואיסטים כפי שהם משתדלים כל כך להציג את עצמם. מקוואות, ישיבות, מוזיאונים והיכלי תרבות חשובים פחות מטיפול וסיוע לחסרי הישע. סדר העדיפויות של שרי האוצר לא התברך בהומניות רבה. איני מתמם, מדובר בקבוצה של עסקנים בעלי אינטרסים. עד כאן אנחנו מסכימים. אני סבור שהמוסדות חייבים להמשיך ולהשאר קשורים למשרד ממשלתי ממספר סיבות: א. כאשר הם קשורים בפעילות הממשלה, אותה מפלצת ענקית החולשת על כל תחומי חיינו, לציבור ישנה בקרה על הנעשה בהם. ב. הימצאותם תחת הכותרת מוסדות ממשלתיים מבטיחה שהם יתוקצבו ויזכו ליחס רציף ומקצועי. ג. משפחותיהם של חסרי הישע אינם נדרשים לשלם עבור המוסדות הממשלתיים. והסעיף החשוב מכולם- ד. שומה על הממשלה, שמהווה מנגנון ארגוני ושלטוני, שנטפלת לכל תחום ותחום, להיות נוכחת גם בשיקומם של חסרי הישע. מדינה שאינה תומכת בשכבות החלשות שבקרבה- ובאלו אני כולל את הקשישים, הנכים, אנשים בעלי פיגור שכלי ואנשים שסובלים ממחלות נפש-, שאינה מסוגלת להכיל אותן, היא מדינה כושלת, שאין לה זכות קיום. מדיה שמציבה את הרווחים לפני הרווחה היא מדינה שהמוסר בה ירוד. הממשלה בישראל, שאמורה לתכנן לטווח הרחוק, כושלת שוב ושוב. רבים מחברי הכנסת, כך אני מאמין, מעדיפים להתעלם מהנושא הכל כך לא סקסי הזה- טיפול באוכלוסיות חלשות-, מה גם שהנושא אינו נמצא בראש מעייניהם. אחת הסיבות לשוליותו של הנושא היא, לדעתי, חוסר עניין הציבור וכן חוסר הרלוונטיות שלו בתרבות הישראלית כפי שהיא היום (מפולגת, ביטחוניסטית: יכול להיות מעניין לערוך מחקר שיבדוק, בקרב האוכלוסיה הסובלת מחולי נפשי, את אחוז החולים אצלו המחלה פרצה במהלך השרות הצבאי). התקצוב המשונה הינו, כפי שאני מבין זאת, פרי האידיאולוגיה השלטת בישראל וכן האוריינטציה הקפיטליסטית-נהנתנית. מחקרים רפואיים, פסיכולוגיים, טכנולוגיים, ביולוגיים חשובים יותר מאשר משחקי כדורגל, פסטיבלים, בנייני פאר, אנדרטאות. חוורת הראווה הישראלית מכחישה את קיומו וזכותו של האחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו הרבה סיכוי כאן. אתה אומר שאתה לא שוגה באשליות אבל הסיבות שאתה מונה מעידות על ההיפך, אתה כן סבור שפעולה ממשלתית היא יותר טובה והביסוס הוא אותו מישמש נדוש הממלא את ספרי האזרחות. אתה גם שוגה פעמיים, הן במובן של אבחון היכולות הממשלתיות, והן, על דרך הניגוד, באבחון של יכולות השוק. א. בקרה ציבורית - האם אתה יכול לחשוב על פעולה ממשלתית אחת שנהנתה משיפור כתוצאה מבקרה ציבורית? מערכת הבריאות? החינוך? הצבא? ביטוח לאומי? אני לא חושב שקיים כזה דבר בכלל "בקרה ציבורית", בכל הנוגע לפעולות הממשלה (מעבר לפרמטרים מאוד גסים) אבל גם אם זו קיימת, השפעתה, כפי שהיא מתבטאת בתוצאות בשטח, היא שלילית. ב. תקצוב רציף - מוזר, אם התקצוב הוא כל כך רציף, מדוע מקצצים כל הזמן? ההנחה שהדברים ה"חשובים" ג. לא צריך לשלם - מישהו הרי *כן* צריך לשלם, הכסף לא צומח על העצים. אם ברצונך לעזור לשכבות החלשות, עדיף לעשות זאת במישרין ולא על ידי סבסוד מוצר שניתן לכלל האוכלוסיה משום שאז אתה מייצר מחסור מלאכותי ותחרות על מספר המקומות המצומם שמאפשר המימון הממשלתי. לא בטוח בכלל שבתחרות הזו זוכים דווקא בני השכבות החלשות. ד. זו קביעה סתמית שאיננה מתבססת אלא על האשליות הקודמות. "הממשלה בישראל, שאמורה לתכנן לטווח הרחוק, כושלת שוב ושוב..." אתה צודק, היא כושלת. מה שנשאר הוא להבין מדוע אתה שוגה באשליה שהמצב יכול להיות אחר? הכשלון החוזר והנשנה עשוי ללמד אותנו שיש כאן כשל מערכתי. אולי יש דברים שממשלות פשוט אינן יכולות לעשות טוב? "התקצוב המשונה הינו, כפי שאני מבין זאת, פרי האידיאולוגיה השלטת בישראל..." שוב, אתה צודק. אתה רק טועה באבחון האידאולוגיה, אין בינה לבין קפיטליזם שום דבר. האידאולוגיה השלטת בישראל, מאז ומתמיד, היא אידאולוגיה סוציאליסטית לחלוטין. על פי האידאולוגיה הסוציאליסטית המדינה לוקחת את כספם של האזרחים ומחלקת אותו שוב בצורה "צודקת". מה זה "צודקת"? המפתח ל"צדק" הסוציאליסטי הוא כוח פוליטי - זאת הסיבה לכך שהישיבות והאברכים הבטלנים מקבלים יותר כסף מחולי הנפש חסרי הישע. שים לב שאפילו במסגרת פעולות "קפיטליסטיות" של הממשלה (קרי - קיצוצים בתקציב) העקרון הזה פועל. ביבי, למשל, למרות שהוא בהחלט בעל דעות קפיטליסטיות כנות1 עדיין בוחר "להטפל" לחלשים ולקצץ בקצבאות זקנה מאשר לחתוך את המיליונים שנשפכים על ההתנחלויות או החרדים. המפתח הוא עוצמה פוליטית והוא לא ישתנה מהותית אם יקראו לשר האוצר בייגה או רן כהן או עמיר פרץ, אלו פשוט יבחרו *לא לקצץ* באותם מקומות המהווים את מקור הכוח הפוליטי שלהם. 1 עד כמה שהמושג הזה יכול להיות רלוונטי לפוליטיקאי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה לסכם לעצמי את עקרונות היסוד שאתה מציע, ומגיע למסקנה שאתה דוחה את התערבות הממשלה מכמה סיבות: 1. פקידי הממשלה ומקבלי ההחלטות הם בעלי אינטרסים זרים. 2. משאבי הציבור מופנים לצרכים פחות דחופים בשעה שאין מספיק משאבים לצרכים דחופים. הצעה אופרטיבית: בשביל מה לתכנן, בשביל מה להתאמץ. יהיה בסדר. סמוך על שוקי. עוד אבחנה אחת שאני רוצה לתרום לדיון, בקיצור. לכולנו יש סדרי עדיפויות; למשל, הרבה אנשים יאמרו שהבריאות שלהם היא הדבר החשוב ביותר עבורם. ובכל זאת, הם אינם משקיעים את מלוא ההכנסה החודשית ברפואה מונעת ומרשים לעצמם גם מותרות. לחברה עסקית המכירות עשויות להיות הדבר החשוב ביותר, ובכל זאת המנכ"ל אינו מבלה את שעותיו ברחובות, מנסה למכור את המוצרים לעוברים ושבים. מערכת גדולה אינה אמורה למקד את כל המשאבים בנושא אחד, חשוב ככל שיהיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה היתה שממשלות אינן פועלות נכון ומשקיעות בתחומים מסויימים יותר מן הנדרש ולעומת זאת משקיעות בתחומים אחרים פחות מן הנדרש. עליך להביא חברה בה משקיעים בבורקסים יותר משמשקיעים בשיווק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל להחליט מהו הסכום "הנדרש" בוחרים ממשלה. לו אני הייתי צריך להרכיב את תקציב המדינה, הוא היה שונה מאד מן התקציב הנוכחי. אני בטוח שזה נכון גם לגביך. אבל יש נקודה עקרונית שאתם (מותר?) נוטים להתעלם ממנה. בניגוד לחברה עסקית, למדינה *אין* שורה תחתונה; היא לא צריכה להשקיע בשיווק ולא בבורקס, אלא ביצירת מסגרת לחיים תקינים לאזרחיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנחנו דננו כבר על הקשר הקלוש בין בחירות לבין בחירה אמיתית של התושבים במה הם רוצים. המשל של ד''ר בר ביצוע על חיבור כל מערכות המטוס לסטיק אחד היה די קולע. את הקטע על שורה תחתונה לא הבנתי. בדיוק בגלל זה אסור למדינה להתעסק בעניינים לא לה, כי היא מבזבזת בלי אבחנה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהצגתי כאן אינם "עקרונות היסוד". ההתנגדות שלי להתערבות ממשלתית נובעת מסיבות אחרות. מה שאני מנסה להראות זה שהבסיס להנחה "סמוך על הממשלה ויהיה בסדר" הוא רופף מאוד. למרות שהכותב לו עניתי "איננו שוגה באשליות" דומני שהוא בכל זאת כן שוגה באשליות, יחד עם רבים אחרים. הטיעון של "אין לפסול את כל השיטה בגלל כשל אחד קטן" איננו יכול לעבוד כאן, הכשל הוא, עד כמה שאני רואה, גם נרחב (כלומר לא קטן) וגם מוסבר היטב כתכונה אינהרנטית של השיטה. באשר לסדרי העדיפויות. אני חושש שאתה טועה. אם, חס וחלילה, תגלה שאתה חולה במחלה קשה והדבר יהיה כרוך (והוא יהיה, מן הסתם) בהוצאות גדולות, אתה תקצץ בכל אותם דברים שהם "מותרות" כדי לדאוג לעצמך. כמובן שאתה יכול גם להגיד "ישרף העולם, אני חייב לקנות כמה ספרים בכל חודש" וזה בהחלט זכותך, *אתה* קובע את סדר העדיפויות *שלך* וזה דבר גמיש, בהתאם לנסיבות. המערכת הגדולה, לעומת זאת, איננה נהנית מהגמישות הזאת, אגורה לא תזוז מתקציב הישיבות כדי לממן את האחות הצמודה או מכשירי האינהלציה שלך. יתר על כן, מאחר ומרבית הכנסתך הולכת לממשלה באופן ישיר או עקיף, יש לך פחות כסף פנוי ופחות יכולת לקבוע את סדר העדיפויות *שלך*. הורים לילדים מפגרים או בני משפחתם של חולי נפש, למשל, אינם נהנים מהנחה במיסים והם אולי מקבלים חלק מהכסף חזרה באמצעות שירותים מן המדינה אבל ברור שחלק מהכסף הולך למטרות אחרות, מטרות שהם היו יכולים לקצץ אילו הייתה נתונה בידם הבחירה. דומני שאם תערוך סקר מקיף בקרב האוכלוסיה תגלה שהאימרה "העיקר הבריאות" בהחלט משקפת את השקפותיהם של מרבית האנשים, מרבית האנשים יצטמצמו כדי לקנות תרופות או ציוד רפואי לעצמם או לילדיהם. אמנם רבים יסכימו לכך ש"תרבות זה חשוב" אבל נדמה לי שבהנתן הבחירה - תקצוב הפילהרמונית או מניעת מותם של 20 איש כתוצאה מהכנסת תרופה יקרה לסל התרופות, רוב האנשים (גם כאשר לא מדובר בהם) היו מעדיפים להציל חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הייתי חולה במחלה קשה סדרי העדיפויות שלי היו משתנים. אם שני פרומילים שלי היו חולים במחלה קשה, הייתי מגיב אחרת, ותודה שאתם מתעניינים. כך גם המדינה, ולטעון שמכיוון שיש במדינה אנשים חולים אסור שתהיה תזמורת, זו טענה דמגוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין המשל דומה לנמשל. בגוף שלך, בכל רגע נתון, מתים הרבה מאוד תאים ונולדים אחרים וכל זה איננו מונע ממך לאכול פופקורן בקולנוע. הגוף שלך, כסך הכל הוא מה שחשוב. המדינה איננה כזאת משום שהיא, כסך הכל, איננה חשובה. המדינה נועדה לשרת את האזרחים, לא להיפך. הטענה שלי איננה ש"אסור" שתהיה תזמורת1 משום שאנשים חולים אלא שהעובדה שהתזמורת ממומנת על ידי כספים שנלקחים בכפיה מכלל האזרחים מונעת מהאזרחים להפעיל את שיקול דעתם ולקבוע לעצמם את סדר העדיפויות. 1 ובכלל, מי אמר שלא תהיה תזמורת אם היא לא תמומן על ידי המדינה? ומי אמר שאם הייתה אמת בקביעה הזאת (ואין בה לדעתי) אזי זה לא בסדר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שההשוואה בין מדינה שיש בה חולים לבית שיש בו חולה היא חסרת משמעות. נניח שהמדינה היתה שומרת על אותה רמת הוצאות ואותה רמת מיסוי. האם לדעתך היה נכון לבטל את תקציבי התרבות ולהעבירם בשלמותם לתקציב משרד הבריאות? (כדאי לזכור ש- 100% תרבות יקנו לך כ- 2% בריאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אלו הן הברירות היחידות אזי כן. בהחלט. עדיף היה אילו המדינה הייתה מורידה את ההוצאות ומורידה את המיסים ומקצצת, בראש ובראשונה בתקציבי ה''תרבות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אני לא האלמוני, אבל החלף את ''נהנת'' ב''הסתייעת'', ''זכית לתמיכת'' או כל צרוף אחר. לעניינו, אף אחד גם לא היה בוחר להיוולד למשפחה ענייה, להורים מכים, או להוולד עם נכות גופנית או מחלה גנטית.'' נכון, אבל יש הבדל בין המקרים. המדינה באה ותובעת מאדם ללכת ולסכן את חייו (מי שיסרב, במצב מלחמה, נחשב ברוב המקרים מי שלגיטימי להוציאו להורג) ומתחייבת בפניו לדאוג במידה מסוימת למשפחתו אם יהרג במהלך פעולה זו. בהתייחסות עניינית, אפשר לראות בכך סוג של פוליסת ביטוח חיים שהמדינה מוציאה לכל מי שמשרת בצבא בתמורה על אותו שירות. כלומר, זו פוליסה בתמורה לפעולה קונקרטית המבוצעת מול ההרוג הפוטנציאלי, כשמשפחתו היא צד הנהנה ולא יותר. היוולדות להורים כאלו ואחרים ובמצב כזה או אחר אינה יכולה להתפס כחוזה כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם אין לו משפחה, מה קורה אם הוא מת? האם הוא רשאי לדרוש, למשל, שיעבירו את ה"ביטוח" כתרומה לאוניברסיטת תל אביב, או משהו בסגנון? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |