בתשובה לאורי תדהר, 23/11/04 1:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני הבחנתי בדמיון הזה כבר בפעם הקודמת שהתווכחתי עם מישהו, סימנתי לעצמי את הפרט הזה, והרשיתי לעצמי לשכוח את ההסברים. ככה אני עובד באופן כללי, בשל הזכרון הלא מי יודע מה מוצלח שלי - אני זוכר פרט אחד שיאפשר לי, בעת הצורך, ללקט מחדש את המידע שסביבו. בערך מאותה סיבה, אני גם שומר את הסילבוסים של קורסים ולא את המאמרים המצולמים עצמם - אם אני צריך מאמר, אני יודע איפה לחפש אותו, בלי לטבוע בבלאגן של דפים בארון שלי. 1. אני לא כל כך מבין מה דתי בסיינטולוגיה, או איך ה-E-מטר הוא אובייקט דתי. אובייקט דתי הוא כזה שקשורה בו קדושה מסויימת. יכול להיות לו תפקיד פונקציונלי בטקסים הדתיים, אבל זה לא הכרחי - הקדושה מגולמת בחפץ עצמו, גם אם לא נעשה בו שום שימוש. הסיינטולוגיה היא דת פחות או יותר כמו שפסיכואנליזה היא דת: יש הרבה אנשים שמאמינים שזה נכון (למרות שזה לא), אבל זהו, פחות או יותר. אין בזה שום אלמנט דתי. ה"דתיות" של הסיינטולוגיה נוצרה אך ורק לצרכי מס. 2. אני מצטער, אבל אני מחפש אוניברסלים. אני מניח שאתה מסוג האנשים שחושבים שההשוואה בין האדם לשימפנזה היא כוללנית ומטופשת, ושבאותה מידה אפשר להשוות בין חיטה לקומקום. אבל העובדה היא שיש קווי דמיון חזקים, שמעידים, אם לא על השפעה ישירה, הרי שעל איזו נטייה אנושית מודרנית כלשהי לכיוון סוג מסויים של אמונה וטיפול. המטפל בפסיכואנליזה שואף לגרום למטופל להגיע לתובנות לגבי עצמו בעצמו, ולא באמצעות "ייעוץ". אתה מכנה את הפעולה שעושה המטפל "העברה", אבל זהו כבר תיאור חיצוני של התהליך. הנחת היסוד של הפסיכואנליזה היא שלא מדובר בהעברה של אישיותו של המטפל, אלא כי יסודם של בני האדם הוא דומה, ולפיכך הדברים נכונים באופן אוניברסלי. דומה במקצת להנחת הטתאנים שלכם. אני שמח שהגענו לסוף השיחה בינינו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
1. סיינטולוגיה מאמינה בקיום של חיים אחרי המוות, או במלים אחרות - בגלגולי חיים. סיינטולוגיה מאמינה שלאחר שאתה מנקה הרבה "פסולת" שנאספה בגלגוליך הקודמים, אתה למד על טבעך הרוחני, וכתוצאה מכך גם מבין טוב יותר את טבעה של הישות העליונה (האל, האינסוף). זה נשמע לך חילוני? האי-מיטר הוא כלי עזר דתי, כי הוא מסייע לאודיטור לעזור לך לגלות את טבעך הרוחני. יש לציין שאדם שלא מאמין בגלגולי חיים לא צריך לשנות את אמונותיו בהגיעו לסיינטולוגיה. עליו להאמין במה שממשי עבורו, ותו לא. 2. אני אנסה למצוא לך טקסט על פסיכואנליזה, או על ההבדלים ביו השתיים, כי נראה שאינך מכיר אף אחת מהן. 3. מצא את ההבדלים: בהודעה המקורית אמרת ש-"יש דמיון מדהים בין דיאנטיקה לפסיכואנליזה". בהודעה הנוכחית - " העובדה היא שיש קווי דמיון חזקים, שמעידים, אם לא על השפעה ישירה, הרי שעל איזו נטייה אנושית מודרנית כלשהי לכיוון סוג מסויים של אמונה וטיפול" תחליט - או שיש קווי דימיון חזקים, או שיש קווי דימיון שטחיים, שפשוט מעידים על נטיה לסוג טיפול מסויים. שני המשפטים לא הולכים ביחד (איפה ערן עם המסמך הלוגי שלו?) דיאנטיקה אינה אמונה. היא עובדת כי המיינד האנושי הוא מכונה. כמו שהמוח שלך הוא מכונה, כמו שהעין שלך היא מכונה, כמו שכל הגוף שלך הוא מכונה. אדם שעובר טיפול בדיאנטיקה לא צריך לדעת כלום על התיאוריה שלה. הוא יגלה שהעקרונות שלה נכונים, על פי הניסיון האישי שלו, על פי התגליות שלו תוך כדי הטיפול. הוא יבין לבדו שככה המיינד שלו בנוי. למה? כי ככה זה בנוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידידי היקר, אנחנו את השיחה שלנו כבר סיימנו, לא? אתה יכול להמשיך לקשקש כאוות נפשך על הדת שאתה לא צריך להאמין במה שהיא אומרת ובכל זאת להשתייך אליה, על המוח שהוא גם מכונה אבל גם נשמה שיכולה להתגלגל שוב ושוב, וגם על המכשיר האלקטרובלופי שמגלה טבע רוחני. באמת שאין לי שום עניין לשוחח איתך בנושא, וכבר הבהרתי זאת. עניתי לך פעם אחת כי התעקשת להשמיץ אותי תחת כל תגובה רעננה, ואני איש קצר רוח. אנא קרא מחדש את התגובה בה שלחתי אותך ללכת לחפש, ויישם את הנאמר בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הו, כמה אני אוהב משפטים כאלה: קצר, מתומצת, קולע לחוט השערה, אמת מופלאה ועמוקה מני ים מרוכזת בארבע מלים פשוטות, שכל שומען כבר אינו יכול לחזור ולהיות מה שהיה קודם. מועט המחזיק את המרובה. מרובה, אמרתי? מועט המחזיק את האינסוף, את הנשגב, את הטרנסצנדנטלי, את הבלתי מושג שהוא גם המושג עצמו, את הפשר של חוסר הפשר, את הקשר של חוסר הקשר, את ראש הגשר ואת שאיפת המלצר לתשר. ואת היקום, החיים וכל השאר, כמובן. בקיצור: קשקוש. המיינד האנושי הוא מכונה. המיינד האנושי הוא מכונה. כמה נעים המשפט הזה. מכונה. מיינד. אנושי. בחיי, עצם גלגולו על לשוני המיינדית כמה פעמים פתר לי טראומת ילדות גדולה: פעם פחדתי ממשפטים מטומטמים וחסרי מובן, בפרט כאלה שמשורבבות בהם מלים באנגלית. לפתע אני מוצא אותם נימוחים בפה כקרואסון שוקולד מחומם. המממ. המיינד האנושי הוא קרואסון. הקרואסון האנושי הוא מיינד. הה, never mind, אולי אייסד איזו דת וזהו. תרומות אפשר להשאיר בצנצנת שבפינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משעשע מאוד, אבל אחרי שהראת כמה את/ה חכם/ה, נשאלת השאלה, מה אכפת לך שמישהו אחר מאמין במשהו גם אם לך זה ניראה שטויות, הרי גם את/ה מאמינ/ה בדברים מסויימים, חלקם ודאי יכולים לגרום לאחרים ללעוג לך. למה שכל אחד לא ירגיש טוב עם מה שהוא מאמין שעוזר לו ונכון בשבילו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אחד יכול להאמין בכל מה שנראה לו. כל אחד יכול גם לנסות לעשות נפשות למה שנראה לו. כל אחד יכול להעביר ביקורת על מעשיו של הכל-אחד מהמשפטים הקודמים, ולעשות את זה בכל דרך שנראית לו. כל אחד (שלישי) יכול גם לבקר את הדרך בה הכל-אחד הקודם לגלג על הכל-אחד שלפניו. כל-אחד יודע שזאת משמעותו של חופש הביטוי. "מה איכפת לך" הוא לא משפט בעל ערך רב מדי בעיני, אבל אם אתה מתעניין באמת, בבקשה: קשקושים בלתי מבוקרים גורמים לעליית החומציות בקיבה שלי, מה שמשמח את ההליובקטריות שלי אבל מצער אותי ומעלה את האנרגיות השליליות שלי (כמו שעולה מהבדיקה האחרונה עם ה E מטר). כשהקשקושים האלה צוברים תאוצה הם פוגעים גם בכיס שלי, כי באוירה הציבורית המתאימה אפילו קופת-חולים מתחילה בטיפולים אלטרנטיביים, מקובלים למיניהם זוכים לכוח פוליטי (מילה נרדפת: כסף ציבורי) ועוד כהנה וכהנה רעות חולות. ובכלל, אם אני מרגיש טוב עם ההודעות שלי, מה איכפת לך? למה שכל אחד לא ירגיש טוב עם מה שהוא מאמין שעוזר לו ונכון בשבילו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבקטריות בקיבתי מבקשות להודיע ששמן הנכון הוא הליקובקטריות ולא כפי שנכתב. עם שאר החיידקים הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שכ"ג והחשמנית מזהים זו את זה אפילו ששניהם אלמונים? ממש נס גלוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה אותו בן אדם שמתווכח עם עצמו מרוב שעמום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם מה אתה לא מסכים במה שאמרתי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הטענה "המיינד האנושי הוא מכונה". האם אתה מסכים עם מה שאני אמרתי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |