 |
כעיקרון הקהילה (השלטון המקומי) צריכה לדאוג לענייני רווחה ולא המדינה. אולם איני שולל במקרה אסון התערבות חד פעמית של המדינה למניעת קטסטרופה.
אם אתה רוצה להציג זאת כך, אז במקרים מסויימים התורה מתירה גזל. אדם אשר זקוק לתרופה כדי להציל חיים אך לא נותנים לו לקנותו יכול לגנוב אותו. כמובן, אחר כך עליו לשלם. ייתכן שהעניין של קופת צדקה מקומית הנגבית בכפייה מגיעה מאותו שורש.
על פי הטור (רבי יעקב בן אשר, המאה ה 14), הקיום המינימלי הינו פונקציה של המקובל באותו מקום וזמן. על כן, אני אכן חושב שבקיום מינימלי יש לכלול גם חלבונים וירקות, מחסה, ובריאות ברמת מינימום. בנוסף (אני לא בטוח שיש קשר) העני זכאי לשובר למימון חינוך מינימלי.
אני חושב שדברים אלו ניתנים לאספקה על ידי הקהילה בלי צורך בהתערבות של המדינה. אני גם לא חושב שיש במדינה הרבה אנשים אשר אין להם את התנאים המינימליים הללו בגלל מחסור באמצעים 1.
לפי התורה, יש מס של עד כ 5% על ההכנסה, המיועדת לקופת הצדקה המקומית. הקופה מספקת את הצרכים של בני הקהילה בלבד. בנוסף, אדם אשר אינו נותן צדקה ניתן לקיים דיון על כך ולכפות עליו לתת יותר אם הוא מסרב לעשות זאת מעצמו. אולם לא ניתן לכפות על אדם לתת יותר מ 10% ואסור לאדם לתת יותר מ 20% למעט במקרים של פיקוח נפש (ועוד יוצאי דופן שנתעלם מהם כרגע). ניתן גם לכפות על אדם לדאוג לקרובי משפחה עניים.
1 בניגוד לבעיות בגלל הקצאה לא נכונה של המשאבים (השקעה באלכוהול, סמים וסיגריות).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש