בתשובה לערן בילינסקי, 28/10/04 8:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההבדל לדעתי בין האדם והחיות אינו רצף אלא יש הבדל מהותי. אנסה להסביר אותו: עצם זה שפרט שגדל ללא הורים בטבע, אינו עצמאי מבחינת ההסתגלות לסביבה, אינו אומר שיש כאן משהו שחורג מהמידע שעובר בגנים. הרי היחס הורים צאצאים הוא הכרחי אצל היונקים, לכן אין זה מפליא שהיחס הזה מנוצל לשיפור המותאמות של המין לסביבה. העברת אינפורמציה יכולה להיות מוכתבת בגנים. כמו למשל דבורה ה"מספרת" לחברותיה על מיקום פרחים נוטפי צוף אינה עושה מעשה "תרבותי" ואינה חורגת מתחום המידע האצור בגנים שלה, על אף שהמידע הזה הוא מקומי ומשתנה. כך שהידע כיצד לטרוף אולי עובר מההורים לצאצאים, אבל הוא עדיין יכול להיות "כתוב בגנים". לעומת זאת המידע התרבותי האנושי אינו תלוי בגנים. (מה שתלוי בהם זה רק המסוגלות לקלוט, ליצור ולהעביר את המידע הזה). לדעתי אפשר להדגים את ההבדל הזה בין החיות ובני האדם בהסתכלות על החברות האלה לאורך הזמן. האם חברה של פרימטים, לאחר כמה דורות, שונה באופן משמעותי מהחברה הראשונית? אם כן, ניתן לומר שהחברה הזאת מסוגלת לאצור מידע שעובר לדורות הבאים ללא קשר לגנים. אם לא, המסקנה היא שמרחב המידע האפשרי היכול לעבור בין הדורות, מוגבל על ידי הגנים. לא חקרתי את הנושא, אבל לא שמעתי על כך שהחברות של הפרימטים משתנות עם הדורות (הניסוי שדובי תאר על כך שהמידע שאסור לטפס עבר "מדור לדור", יכול אולי להעיד שיש מידע שנצבר בחברת פרימטים, אבל אני מניחה שאם אמנם כך המצב, היינו צריכים לראות זאת בצורה בולטת הרבה יותר גם בטבע). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שתיארת לעיל הוא השערה. את *משערת* שאולי הידע "כתוב בגנים", והאמת? אני מניח שאצל חלק מבעלי החיים המורכבים-פחות, כמו הדבורים למשל, זה אכן כך. אך ככל שאנחנו עולים ברמת המורכבות אנחנו רואים את התפתחותה של למידה והעברת אינפורמציה שהיא חיונית לקיום הפרט. ואכן הובאו כאן, על ידי דובי ועל ידי, מספר דוגמאות לידע נצבר שעבר מדור לדור אצל בעלי חיים שונים, בתלות ברמת המורכבות שלהם, כאשר הדבר בולט יותר אצל פרימאטים ויונקים מורכבים (הפילים, טורפים וכו'), וזהו אותו רצף שאני סבור שמתקיים. אני מניח שדובי יוכל להביא דוגמאות נוספות כמו על קופים שלמדו לשלוף נמלים מגזעי עצים בעזרת ענפים, קופים שלמדו להשתמש בשפת הסימנים ועוד. נוסף על כך, לדעתי אנחנו סובלים מאותה בעיה שיש לנו באבולוציה - סולם הזמן - אנחנו לא רואים תהליכים ארוכי טווח, ועל כן הקביעה "היינו צריכים לראות זאת בצורה בולטת הרבה יותר גם בטבע" היא בעייתית - אין לנו דרך לדעת באמת האם יש מידע שנצבר לאורך אלפי או עשרות אלפי שנים. אבל יש לנו דרך, וראינו, מידע שנצבר (ונהרס, בהעדר חברה, ראי דוגמת הפילים היתומים הצעירים) בקרב קהילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהצד השני, האמנם ההתנהגות המוסרית באדם איננה גנטית? יש אמנם חברות-אדם שונות ומשונות עם התנהגויות מוסריות שונות, אבל נצפו כללים מוסריים אשר פועלים בכל החברות האלו (איסור גילוי עריות הוא המפורסם שבהם) , וכיוונים מוסריים (אלטרואיזם, שיתוף פעולה תוך שבטי) המשותפים כמעט לכל החברות. הסוציוביולוגים מניחים שמדובר על בסיס מוכתב גנטית - איזו סיבה יש להניח שזה לא כך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. התעלמנו עד כה מהפאן הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העברת אינפורמציה ואפילו מורכבת, מדור לדור, אינה עדות ליכולת פיתוח תרבות. כפי שציינתי קודם, יחסי הורים צאצאים הם הכרחייים אצל יונקים, ואין שום סיבה שהיחס הזה לא ינוצל אבולוציונית גם להעברת אינפורמציה המגבירה את המותאמות. לכן גם חוסר הידע של הפילים היתומים אינו מוכיח את האפשרות של הפילים ליצור תרבות. אם היתה יצירה תרבותית או איסוף אינפורמציה עם הדורות, היינו צריכים לראות השתנות של חברות פרימטים אפילו בטווחים של דורות בודדים. לא צריך בשביל זה צריך לבדוק בסולם זמן של אלפי שנים. קריטריון נוסף לבדיקה של יכולת ליצירה תרבותית, ואפילו נמוכה, יכול להיות העברת אינפורמציה שאינה חיונית באופן מיידי להשרדות, מדור לדור. האם יש דוגמאות כאלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לנו כל כך מעט מידע על מרבית סוגי הקופים, שבלתי אפשרי לדבר על ''איסוף אינפורמציה'' שלהם. אנחנו פשוט לא יודעים מה וכמה הם יודעים. אפילו דורות בודדים אנחנו לא מכירים. שלא לדבר על זה שהתרבות האנושית עד לכמה מאות האחרונות, השתנתה באיטיות מזהירה, ועד לפני כמה אלפי שנים יכלו לעבור מאות ואלפי שנים בלי שתבחיני בשינוי תרבותי מינימלי. צריך גם לזכור, עם כל הכבוד, שלפילים אין ממש דרך לבנות דברים - אין להם אגודלים, ולכן אין להם יצירה תרבותית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, כשיהיה ידע, אפשר יהיה לדון בזה יותר ברצינות. כרגע, ממה שאנו מכירים את עולם החי, תרבות אינה מוכרת בו, ולכן כרגע אין בסיס לטענת הרצף בין בני אדם לחיות. לגבי הפילים-יש להם חדק יוצא מן הכלל. הרבה יותר טוב ויעיל משלנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר אמרתי - ישנן עדויות ברורות לכך שגילויים חדשים של שימפנזים (למשל, הגילוי שניתן לשלות נמלים באמצעות ענף - דבר לא טריוויאלי, או האפשרות ליצור אבנים משוננות ע''י ריסוק אבן אחת על אחרת) עוברים הלאה ליתר השימפנזים בשבט, וממשיכים לדורות הבאים. ידוע על הבדלים ''תרבותיים'' ברורים בין שבטים נפרדים של שימפנזים, ו''טכנולוגיה'' שתהיה ברשותו של שבט אחד לא בהכרח תהיה ברשותו של אחר. אני מצטער שאף שימפנזה לא כתבה מעולם סימפוניה שאוכל להציג לך כהישג תרבותי, אבל תאלצי להסתפק בזאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמה מותר השימפנז? הרי העברה לדורות הבאים של טכנולוגיות איסוף אוכל, מסלולי נדידה ומבנים חברתיים, זה משהוא שיש אצל כמה וכמה מיני יונקים. לא? (הידע שלי שאוב מ-NatGeo) (הדבר היחידי שנשמע לי מיוחד זה עם האבן המשוננת. מה הם עושים איתה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפצחים אגוזים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולא רק שימפנזים: http://www.scienceagogo.com/news/20041115020726data_... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויותר אופייני ממה שציינת, הדיאלקט המקומי של שירת הציפורים: הגוזל מוטבע ע"י שירת המבוגרים שהוא שומע בסביבה, כך שמתפתחות מושבות עם דיאלקטים שונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שבחיות אחרות (שאני מכיר) הטכניקות הן אמנם נלמדות, אבל אוניברסליות, מה שמרמז על בסיס גנטי כלשהו: כל הבונים יודעים לפצח צדפות עם אבן על הבטן. לא כל השימפנזים יודעים לשלות נמלים בעזרת ענף. כלומר - שימפנז כלשהו גילה את זה (באופן שכלתני, לא גנטי), והעביר את זה לחבריו. שימפנזים מרוחקים יותר, לא יודעים על זה. (חותכים בשר, בעיקר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שידוע לי קבוצות שונות של טורפים מאותו מין מפתחות טכניקות שונות לצוד סוגים שונים של טרף: אורקות למשל. שועלים (יש כאלו שמתמחים בעיקר בגניבת ביצים, לא?). שלא לדבר על מסלולי נדידה. אלה הם כמובן נלמדים לוקלית ולא אוניברסליים. (מגניב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שברור ההבדל בין הבדלים במזון מועדף או בטקטיקה ללכידת ציד, לבין הבדלים בשימוש בכלים. שימוש בכלים מצריך הרבה יותר הבנה של היכולת שלך כפרט ליצור אינטראקציה עם העולם. היכולת המוכחת של תמנונים להבין איך להגיע לתוך מזון שנמצא בתוך צנצנת (פותחים את המכסה) היא דוגמא לחשיבה תבונית ברמה מסויימת. להעביר את המחשבה התבונית הזאת הלאה - זה כבר דורש יכולת תקשורת מורכבת יותר, ורצון מצד פרטים אחרים לחקות את הפרטים ה''חכמים''. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |