בתשובה לעוזי ו., 22/10/04 16:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א'-ב'. תגיד, באמת קראת את המקור המדויק שהפניתי? מעניין שכך כבר כתב הוקינג בזמנו, כולל המפריעים שציינת חלקית. ג'. וההסבר הסביר יותר בעיניך הוא אקראיות על פני מכוון? אם כן, במה הוא סביר יותר על פני המכוון? וגם אם הוא סביר יותר, הרי שהוא שומט כל אמת מידה מוסרית; החשבת על כך? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ג. אורי, נדמה לי, או שאתה שוב מערבב אונטולוגיה עם אתיקה? תגובה 232428 (פסקה שנייה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב שם: "...שגם תאוריות מדעיות וגם מטא-תיאוריות מדעיות חיות בתחום האונטולוגי, ואולי האפיסטמולוגי, אבל לא בתחום האתיקה. ולנסות להסיק על האחת מהשנייה הוא לב ליבו של הכשל הנטורליסטי שרבים וטובים נפלו ונופלים בו, וקל ליפול בו...". אבל לא מסביר בכלל למה כוונתך בדבריך המערפלים, לטעמי, מאופיינים במונחי לע"ז לשם רושם אקדמי על המתדיין. עברי דבר עברית ובשפה פשוטה ונהירה לכל. יש לי מספיק מרצים כאלה באוניברסיטה, שכשאתה מנסה להנחיתם ארצה, הם נוחתים על קרקע המציאות ומתנפצים לרסיסי דעותיהם הכוזבות. ואילו אני סבור שאם העולם פועל על פי חוקים אקראיים לחלוטין, הרי שאני רשאי לבוא אליך הביתה ולאמץ לעצמי את המחשב האישי שלך. וכי למה לא?! כבר דוסטוייבסקי כתב ש"אם אין א-לוהים – הכול מותר". אני מניח שקראת את "החטא ועונשו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבקשה, במילים פשוטות: אונטולוגיה: תורת היש אפיסטמולוגיה: תורת הכרה ("מה אפשר לדעת") אתיקה: תורת המוסר אתה טוען (ותקן אותי אם אני טועה): אפשר וצריך להסיק מהשאלה "מה יש" (אונטולוגיה) אל המוסר - "מה מוסרי/ראוי לעשות", מה שמכונה "הכשל הנטורליסטי". יתרה מזאת, מותר ורצוי לפסול תיאוריות מדעיות בשל ההשלכות המוסריות שאנחנו עשוים להסיק (בטעות וללא ביסוס, לשיטתי) מהן. אני טוען1: אי אפשר לעשות את הצעד הזה. כל אחד מהתחומים הוא עולם נפרד, וביטול תיאוריה מדעית בגלל השלכות מוסריות שעלולות להיות לה הוא צעד חסר ביסוס ועיוות החקר המדעי. 1 וגם לייבוביץ, אם מותר לי לגייס אותו לרגע, שהסביר שמהכרת העולם ("מה יש") לא נובע מה ראוי לעשות <דמיין קישור לתגובה ישנה נושנה שלי על המשל של לייבוביץ על החדר שבו התקרה עומדת ליפול>. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא טוען את מה שהינך מייחס לי ועמדתו של ליבוביץ' נהירה כחמשת אצבעות ידיי. אני גם לא מתיימר לפסול שום תיאוריה מדעית. להפך, אני טוען שהמדע אינו רשאי להביע דעה בתחום שאינו מתחומי התמחותו. להחליט אם אקראי או מכוון התפקוד הטבעי של העולם - אלה הן מסקנות שלא על המדע להסיק אותן. המדע רק יכול לומר לי כיצד פועלים מנגנוני היקום; אבל אינו רשאי לומר לאדם לשם מה הם פועלים כך. מבחינתו, כך עובדת המערכת וזהו זה. מכאן והלאה נכנסת לתמונה הפילוסופיה והדת, המשיבות מטבען ובדרכן על שאלת התכלית או אי-התכלית של מנגנוני היקום והאדם. אלה האחרונות אינן מתיימרות להסיק את מסקנותיהן מתוך תהליכי ההסבר המדעיים (כפי שהינך מייחס לי בטעות שגרתית), הם מסיקות את מסקנותיהן ממניעים שאינם מדעיים כלל. ומכאן שאין בינן לבין ליבוביץ' כל מחלוקת, שלדבריו, החלטות בתחומי המוסר שייכים לעולם הערכים הזה ולא לעולם המדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתבת בתגובה 255758: "וגם אם הוא סביר יותר, הרי שהוא שומט כל אמת מידה מוסרית; החשבת על כך?". למה התכוונת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באותה תגובה עסקתי בבירור השאלה האם המדע יכול לומר לנו שמנגנוני העולם והאדם פועלים באקראיות או בהתכוונות. לטעמי, מדעי הטבע מטבעם אינם רשאים להשיב על שאלות מסוג זה. נקודה. יש מחלוקת בינינו על נקודה זו? זו בדיוק הנקודה שהסבתי לתשומת ליבו של עוזי וישנה. בנוסף, הוספתי בתגובה ההיא שאם אתה משיב על שאלה *ערכית* זו, שכאמור בינה לבין מדעי הטבע ולא כלום, בתשובה לטובת האקראיות, הרי שנמצאת שומט את הקרקע לשאלות המוסר הבסיסיות ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזי אמר בתגובה 255504 שצריך להחליט איזה הסבר יותר סביר. אני לא חושב שאפשר לקבוע שהסבר ששומט אמות מוסר מוסריות הוא פחות סביר או יותר סביר. יתירה מזאת, אני בכלל לא רואה קשר בין אירוע תת אטומי שקרה לפני מיליארדי שנים לבין אמות המוסר שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקריאה זריזה אני מצטרף לאלמוני לעיל שאמר בערך את מה שהתכוונתי לענות. אוסיף שהתשובה לשאלה ''מה ההשלכות המוסריות'' של בחירה בהסבר אחד או אחר, לדעתי, אינה רלוונטית לבחירה, כמו גם השאלה עצמה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, אני אבחר להשאיר לעוזי וישנה להיות השופט בינינו (פשוט כי אזלו לי הכוחות והדקות להתדיין היום). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להפריד בין שלושה דברים. אחד הוא התהליך ה*מדעי* של העלאת תאוריות ובחינתן בניסוי. (לאו דווקא בשחזור במעבדה. לצורך העניין, גילוי קרינת הרקע בטמפרטורה של 3 מעלות קלווין - על ההתאמה המופלאה שלה לתחזית - זה ניסוי). השלב השני הוא ההכרעה בין תאוריות אלטרנטיביות. אוהבים להשתמש כאן בתער אוקהם, אבל זהו בלי ספק כלי מטא-מדעי ולא מדעי. (דווקא בשפת היום-יום כוללים את השלב הזה תחת הכותרת "מדע"). בכל אופן זו הכרעה בין סבירויות, ואני מעדיף לשמור את המונח "הכרעה ערכית" לתהליך השלישי, הכולל בחירות מוסריות. זה כבר עניין נפרד, ואני לא רואה איך הוא יכול להשפיע על הערכת הסבירות של תאוריות. הקישור שאתה עושה בין הערכת הסבירות לבין הבעיה המוסרית הוא מעניין. זה תהליך שיש לו שני פנים. אחד, הצורך לשכנע אנשים שיש בורא לעולם. השני, הנסיון לשכנע בחיוב שבהתנהגות מוסרית. כאן אתה אורז את שני העניינים יחד, ומבקש שיאמינו בבורא שמצוותיו הן הבסיס לחיוב המוסרי; אבל בעצם הקישור הזה, אתה מוכרח לנקוט בעמדה בעייתית: שהמקור היחיד להתנהגות מוסרית הוא חיצוני (אחרת המטרה הראשונה נפגעת). בעיני מי שמחייב התנהגות מוסרית, אתה עשוי ליצור כאן אהדה מסויימת לעניין הראשון; אבל זה עובד רק כשהוא לא מבחין בהיפוך הסדר בין הערכת סבירות למטרה ערכית. אחרת, אולי עדיף להניח לאשליה כמו שהיא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה יכול להסביר את הפיסקה השניה בצורה יותר קלה? לא הבנתי אותה, ובייחוד לא הבנתי על איזו אשליה מדובר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי רוצה: (1) לשכנע שיש בורא לעולם, (2) שאנשים יתנהגו באופן מוסרי. אורי מזהה חסכון אפשרי: מ(1) נובע (2). יותר מזה, אפשר לטעון שבלי (1) לא יהיה (2). אולי זה ישכנע תומכי-(2) שכדאי להם להיות תומכי-(1). הנימוק הזה ישכנע את מי שמסיק מסקנות של מה-ראוי מנתונים של מה-יש. אבל לא כולם כאלה. לכן בטענה "אין בסיס לא-אמוני למוסר" יש יותר נזק מתועלת, ועדיף לשמור אותה בסוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אופתע מאוד אם יתברר שהפירוש שלך לדבריו של אורי מקובל עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להסיר ספק, שתיים וחצי השורות הראשונות הן הפירוש שלי לאורי, והשאר תוספת שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה בדיוק יש לאנשים להסיק מסקנות של מה-ראוי אם לא מנתונים של מה-יש? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהערכים בהם הם מחזיקים בתוספת ה''מה יש'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממה נובעים הערכים שמהם נובעות החלטות מוסריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוואי וידעתי. ממה נובעת אהבה או שנאה, טוב או רע? יש פסיכולוגים שטוענים שמדובר בתוצר של חוויות הילדות שלנו, או בתת-מודע קולקטיבי שמוחדר לנו. יש אנשי דת שאומרים שמקורם בנפש הטבועה בנו מידי שמים, ויש ביולוגים שגורסים שמדובר במעגלים חשמליים במוח. מי שידע לענות על השאלה כנראה יפתור באותו רגע את הבעיה הפסיכופיזית. 1 ארז טל ואברי גלעד היו המנחים של תוכנית הרדיו המיתולוגית "מה יש" בגלי צה"ל בתחילת שנות השמונים. 2 לאייל האלמוני שמשוחח איתי - אין צורך לכתוב "האייל האלמוני" בשדה "שם". מספיק להשאיר אותו ריק - מנוע האייל כבר ימלא שם "האייל האלמוני" בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הכשל הנטורליסטי בריבוע: ממה אתה רוצה שנסיק מה-ראוי אם לא נחזיק בכשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 163916 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברשותך, כאן אתייחס רק לתוכן הקטע הראשון של תגובתך. אני סבור שמקומה של "ההכרעה בין תאוריות מדעיות אלטרנטיביות" בארבע אמות של שטח המדע בלבד; ואין לבלבל בין הכרעות מסוג זה לבין הכרעות שמקומן בארבע אמות של שטח "ההכרעה הערכית", הכולל בחירות מוסריות. נכון שבשני המצבים ישנן הכרעות לכאן או לכאן, אבל מדובר בשני מישורים שונים לחלוטין, המישור המדעי (שסוג ההכרעה בין התיאוריות נובעת משאלת המדע: כיצד פועלת המציאות הפיסית) והמישור הערכי (שסוג ההכרעה בין ערכי מוסר שונים נובעת מהשאלה: למה לשקר או לגנוב, למשל, ולחילופין למה להתנהג במוסריות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכרעה ערכית היא מחוץ לתחום החקירה המדעית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדע יכול לספר לנו מה קרה, או מה סביר שיקרה אם נעשה כך-וכך, אבל לא מה טוב שיקרה. (מה חדש?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדע יכול להסביר לך מה קורה לחברות בהן ''לא תרצח'' לא נחשב לחוק מוסרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אבל העובדה שבלי החוק הזה מחיר התפוזים יגיע לארבעים ש''ח לקילו אינה מחליטה בשבילי שהחוק נחוץ (בשביל זה צריך את התוספת הערכית, שאני לא מעוניין בחברה שבה תפוזים עולים כל-כך הרבה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון מאד, אלא שהמדע יכול (תיאורטית) גם להסביר לך מדוע אינך מעוניין לחיות בחברה שמחיר התפוזים בה הוא 40 ש"ח לקילו. אם תרצה לקצר כאן ולהגיע ישר לשורה הסופית, על-פיה אין אפשרות להכריע "מדעית" לטובת החיים לעומת המוות, אני מודה בכך ופורש מהדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זו לא ''השורה הסופית'', אלא מה שאמרנו (ערן, אורי פז ואני) מההתחלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך אין לך בעיה עם האפשרות שבהנתן שהחיים עדיפים על פני המוות, ייתכן שיש למדע מה להגיד בענייני מוסר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנתן, לא. פרקטית, אני לא חושב שההנחה הזו תעזור לך באופן משמעותי (החיים של מי עדיפים, בדיוק?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני חשבתי שטענו פה שלא יכול להיות ש X קרה כי אם כך, הרי שנובע משהו לא מוסרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק - ואני חושב שהושג קונצנזוס שההיסק הזה לא תקף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שהיקום לא נברא באקראיות והראיה לכך שאינו נברא באקראיות היא שהדבר שומט הכרעה מוסרית. אין חולק על כך שהראיה אינה מתאימה כלל לטיעון. מה שכן טענתי הוא ש*אם* היקום נברא באקראיות, הרי ש*אין מקום למוסריות*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מה אפשר לעשות בנידון? אין ביכולתי לכפות על היקום להיברא לא באקראיות רק בגלל שחיי יהיו יותר נוחים בשל כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, להיות אדם מוסרי נוגד לעתים רבות את נוחיותו של האדם הבוחר כך. שנית, ברור שאף אחד אינו מתכוון לכפות על העבר להיות מה שאיננו. השאלה היא מה היה בעבר: האם היתה בריאת העולם יש מאין? על-פי המסורת המקראית (המקובלת על היהודים, הנוצרים והמוסלמים ועוד) ועל-פי תיאוריית "המפץ הגדול" התשובה חיובית. השאלה הנשאלת היא: האם היתה זו בריאה מכוונת או אקראית? לטעמי, התשובה לשאלה הזאת תלויה במענה לשאלה אחרת שנשאלת גם כן בטבעיות: אם העולם *נברא* הרי שיש לו *בורא*, בדיוק כשם שלמחשב שלי ולשולחן העץ שעליו הוא מונח יש יוצרים שבלעדי רצונותיהם ליצור מחשב ושולחן, אלה היו נשארים בולי עץ ופלסטיקים וחוטים וכו'. ואם אכן יש בורא, ויש גם יש, הרי שסביר יותר להניח שאינו פועל באקראיות, בדיוק כשם שאינך פועל באקראיות בהגיבתך באייל במקום לצפות באיזה סרט טוב או להתענג אינטלקטואלית על חכמת החיים של קוהלת. אני מאמין שיש לכל מגיב כאן מטרה ברורה והוא מגיב בכוונה תחילה, בפרט אם הוא מנאץ מישהו באלמוניות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נמשיך עם האנלוגיה. נגר שבונה שולחן לפעמים טועה (למשל, מנסר רגל אחת קצרה מדי). מכאן שגם הבורא, באנלוגיה, יכול לטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעות זה טבעו של האדם *היוצר יש מיש*. ואילו א-לוהים לעומתו *בורא יש מאין*, מכאן שאינו יכול לטעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז אולי גם ליקום אין בורא ואנלוגיית השען (או הנגר) אינה תקפה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי איך ההסקה שלך בכלל קשורה לטיעון שלי או נובעת ממנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(פתיחה למען הדורות הבאים, למרות שאני משוכנע שאתה מכיר את הטיעון) טיעון השען, המוכר גם בשם "הטיעון מהתכנון" (the argument from design - http://en.wikipedia.org/wiki/Argument_from_design) מתבסס על אנלוגיה. אנחנו חושבים שכל מערכת מסובכת מצריכה מתכנן שתכנן אותה. על כן, כפי שהסיק כבר בתחילת המאה ה-19 הכומר וויליאם פיילי, אם נמצא שעון בשדה נניח שמישהו תכנן אותו, הרי שבאנלוגיה, העולם המורכב המונח לפנינו תוכנן גם הוא על ידי בורא אינטיליגנטי. אני בחרתי הפעם להתייחס לפרכה פחות מקובלת (מאלו שמתוארות בקישור המצורף) - תקיפה דרך מנגנון האנלוגיה. כיוון שהטיעון מתבסס על אנלוגיה בין מתכננים, הרי שאני טוען שאל לנו להסתפק רק בפן אחד שלה, אלא לאמץ תכונות נוספות, פרט לאנטיליגנציה, של המתכנן האנושי. אני בוחר לאמץ את היכולת לטעות וטוען שכמו שמתכנן העולם חולק את האנטיליגנציה עם המתכנן האנושי, כך הוא גם חולק איתו את היכולת לטעות, ואולי גם להיות בן תמותה וכן הלאה. שהרי אין לנו שום סיבה לעצור דווקא בפן אחד של האנלוגיה. על כן, אני טוען, אם נאמץ את הטיעון מהתכנון הרי שנוכל להסיק ממנו, על ידי הרחבת האנלוגיה (שהרי אין לנו סיבה לא להרחיבה) שהבורא מסוגל לטעות, שהוא בן תמותה, שהוא עשוי להיות חולה וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע, אולי הבורא הפילוסופי (עליו דיברנו פעם באייל) הוא כזה חולה וטועה, אולם בורא העולם של אמונתי היהודית אינו כפוף ל"מגבלות" של היוצר האנושי. ולו רק משום שהוא *בורא* ואילו יציר כפיו הוא *יוצר* יש מיש וממילא הוא שכפוף לחוקי הטבע של חולי וטעויות אנוש שלעולם חוזרות, ולא בוראו. בורא זה הוא שקבע מלכתחילה את המצב המושלם והלא-מושלם (המוטעה, אם תרצה) שבהווי עולמנו האנושי, ומאחר והוא זה שקבע – ברור לי שאינו כפוף למוגבלויות שברא ליצוריו. וכי למה לו להגביל עצמו בהגבלות מסוימות שבידו להחליט לגביהם אחרת?! זאת לעומת האדם שמטבעו טועה ומטבעו חולה וכו', ואין בידו ברירה לא לשגות לעולם. הוא יכול רק להשתדל, אבל לא לכל הייקים זה מצליח... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאמר אלכס מאן השבוע במקום אחר, אתה לא יכול לאחוז במקל משני קצותיו. אם קיום הבורא מתבסס על הטיעון מהתכנון, הרי שהוא עלול להיות כפוף לאותם מגבלות כמו כל מתכנן. אם המתכנן לא כפוף, אפריורית, לאותן מגבלות, הרי שיש ספק שאי אפשר לבטלו שהאנלוגיה שעליה מתבסס הטיעון מהתכנון (מורכבות גוררת מתכנן) אינה תקפה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבין דבר אחד, האנלוגיה הזאת אינה חלה על מי שברא אותה יש מאין. הוא לא כפוף לה ואין שום סיבה שיכפוף עצמו תחתיה. די לנו שברויו כפופים לה. זאת בפרט כשאין לו גוף ואינו גוף. מדובר במציאות רוחנית מופשטת שכללי האנלוגיה החומרית מטבעם אינם חלים עליו כלל. מה גם שקיום הבורא אינו מתבסס רק על הטיעון מהתכנון, הוא מתבסס בעיקר על המסורת שבידינו מאבותינו מדורי דורות. כך שגם אם תשחט או תרצח את הא-לוהים מבחינה פילוסופית, אמשיך להאמין בו מכוח המסורת רצופת הדורות. לילה טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נפלא, אז גם האנלוגיה המקורית אינה תקפה, שכן היא שרירותית למדי, שהרי אתה ופיילי בוחרים באופן שרירותי איזה חלקים ממנה לאמץ. הבה נסיר את הטיעון מהתכנון מעתה ועד עולם מעל שולחננו, ובלצ"ג! לילה מצוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מה בדיוק אתה מנצל? את חולשת סף היום שלי? מחר נמשיך להתדיין, כמו שיהודים אוהבים. לילהטוֹבוּב... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה לא מתקבל על הדעת. כשמסתכלים על העולם וכל הדיסהרמוניה שבו, כל אסונות הטבע - אלה המזיקים לאדם ואלה שאינם מזיקים לאדם, האכזריות שבטבע, הסבל הרב שנאלץ לעבור האדם, תינוקות מתים, תינוקות משותקים, מלחמות, מחלות, ילדים רעבים (והטיעונים בדבר תועלתו של הסבל גם כן אינם מתקבלים על הדעת - לא לגבי *כאלה כמויות ועוצמות* של סבל) - רואים בהחלט שהבורא שגה (אם מאמינים בבורא) ושהבריאה רצופה שגיאות. זה לא קשור בשאלה אם אמונתך יהודית או לא אלא בהסתכלות אובייקטיבית על העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק להפך, ראה פתיל: תגובה 249244 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 249244 וכל האפולוגטיקה הדתית הנפוצה שהיא מבטאת, בדבר עין אנוש שטחה מראות את החכמה האלוהית - אינה תשובה אלא התחמקות והצטדקות. והדיבורים על עמים ה"חיים בטוב" הם ממש לא לעניין ואין בהם כדי להועיל במאומה לגבי הכאב, הסבל והאסונות. לאורך החומש במקומות רבים קיימים נסיונות להסביר באופן הגיוני - על פי הגיון *אנוש*, כמובן - מדוע יש לדרוש מן העם היהודי להאמין באל. "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני.." - כלומר - *אני*, אל גדול וחזק - הוצאתי אתכם מארץ מצרים - אז תאמינו בי ואל תעבדו אף אל אחר. זהו נסיון ברור של כותבי הטקסט המקראי לפנות אל *הבנת* אנוש ואל *הגיון* אנוש ולהסביר את הדוגמה (ו"ו חלומה) הדתית - אבל בכל המצבים האחרים, כשהסבל הוא קשה מנשוא - לפתע בני האדם אינם מבינים ואין להם הגיון מספיק? מה קרה פתאום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתי ב*פתיל* ההוא לא היתה רק שעיני אנוש מוגבלים בהשגת דרכי הא-ל ומניעיהם, אלא שדווקא מתוך מצבים של רוע מוחלט ניתן להסיק את ההיפך הגמור, את האמונה בא-ל. כפי שאכן אירע ליהודים טובים ורבים ששרדו את מחנות ההשמדה הנאציים. אבל לא נורא, זה מה שקורה כאשר מפנים אותך לקרוא פתיל שלם ואתה קורא רק את התגובה הראשונה... נוסף על כך, אני מקווה שאתה לא צעיר לימים וכבר יצא לך להכיר מקרוב שאצל האדם הסובל ייסורי איוב – ההיגיון נסתם והרגש מתפרץ במלוא הקיטור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הפתיל ההוא קראתי כשנוצר. התופעה של אנשים שמתוך סבלם הנואש מתפתחת אצלם אמונה דתית היא תופעה ידועה, נחקרה כבר ויש לה הסברים פסיכולוגיים פשוטים למדיי. אותם אנשים נתלים באמונה הדתית ובאורח החיים הדתי מתוך תקווה שהללו יקלו עליהם ויפחיתו במידת מה את פחדיהם. בתופעה זו של תלות ושל חולשה אנושית אין כדי להסביר או לתרץ את *עצם קיום הסבל בעולם*. אין מדובר במר X הסובל יסורי איוב ובתגובתו האישית, בין אם הגיונית או לא, אלא בכשלונות החמורים והבלתי מסתברים שב*בריאה מכוונת*, בלתי אקראית. בדבריך על אי ההגיון שבתגובת האדם על הסבל - אינך אלא מאשר את דבריי לגבי התהליך סבל-אמונה, ומאשש את ההסברים הפסיכולוגיים לגבי התפתחות האמונה הדתית במצבי סבל קיצוני. ה"רגש המתפרץ במלוא הקיטור", כהגדרתך - הוא בדרך כלל השלב הראשון בדרך לשלב השני שהוא ההיתלות באמונה דתית. אצל אנשים שהם יותר הגיוניים ובעלי יותר שליטה עצמית - שני השלבים האלה באמת נצפים פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הזו, כשהיא באה מידי לא-מאמין, אינה ברורה לי: 1. מהטענה "אלוהים שגה/שוגה" ודאי לא נגזר שאין אלוהים. 2. ואם יש אלוהים והאלוהים הזה שוגה תמידית - נו, אז מה? עדיין אפשר להאמין בו, להאמין שהוא קיים, תוך שחולקים עליו. גם בתנ"ך מתריסים בני אדם רבים כלפי אלוהים על שגיאותיו, ועדיין מאמינים בו ומקבלים אותו כבורא העולם. וזה אומר, שבהחלט אפשר לקבל את טיעון השען, ושהאנלוגיה תקפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1+2 - "אלוהים שוגה" הוא אוקסימורון, לפחות לגבי האל היודו-נוצרי. טיעון השען אינו מעיד אלא על תפיסה שטחית. מילא, לפני כ 150 שנה אפשר היה להבין את המחזיקים בו, אבל היום זה כבר מגוחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אלוהים התחרט (ניחם על מעשיו בשפת המקרא), מדוע הטענה ש"אלוהים שוגה" היא אוקסימורון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, תתעורר (ותעיר גם את ברקת, אני לא מתכוון לענות לה בנפרד). הכל צפוי, כן? *הכל*. אתה חושב שלא היה ידוע עוד מקדמת דנא ואף מלפניה שיימצא צדיק אחד בסדום? אתה מעלה בנפשך שטיעוניו של משה הם אלה ששכנעו את מלך מלכי המלכים, כלומר שהוא לא הבין לבד משהו שמשה היה צריך להסביר לו? אתה עושה צחוק? כל הדיאלוגים התנ"כיים בעקבותיהם הבורא משנה כביכול את דעתו אינם אלא מראית עין, הצגת דברים בלשון שתהיה מובנת להמוני העם ותעביר את המסר הרצוי, ולא תיאור עובדתי. את "הקב"ה גוזר, צדיק מבטל" אסור להבין כפשוטו, שכן יש בזה משום האנשה שמתקרבת לחילול שם שמיים. מה זה כאן, איך אפשר להיות כל יכול וגם לטעות? ומהו אותו "מסר רצוי"? פשיטא: שכדאי לו לאדם לחיות את חייו *כאילו* יש למעשיו השפעה על בורא שמיים וארץ. אצל החילונים אתה נתקל בתופעה דומה בהקשר של "רצון חופשי": אין דבר כזה, אבל כדאי לנהל את החיים כאילו יש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוקר טוב (ברקת לא ישנה לידי, אז קצת קשה לי להעיר אותה). חרטתו של אלוהים על בריאת העולם מופיעה בסיפור נח והמבול. לא אברהם טען בפניו על צדיקים בסדום, לא משה ניהל אתו ויכוח, ולא הבעש"ט ביטל גזרתו. אלוהים ראה את המוצר המוגמר, ומבלי שאיש העמידו על הטעות, הוא התחרט על התוצאה, והחליט לבצע מקצה שיפורים. וירא אלוהים כי (לא כל כך) טוב. אגב, בהחלט אפשר להיות כל יכול וגם לטעות. ההיפך הוא בלתי אפשרי. מי שאינו יכול לטעות, אינו *כל* יכול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז התוצר הפגום היה צפוי מלכתחילה או לא? אם היה צפוי, הרי אין מה לדבר על "ניחם" ו"התחרט". הוא סתם בונה והורס מסיבות ששמורות עימו. אם לא היה צפוי, הרי ה"כל יכול" לא כל יכול (או שלא טרח פשוט להסתכל - על זה לא חשבתי עד הרגע. המממ.) בסדר, אני חושב שאפשר לקבל את העמדה שלך. אלוהים לא הסתכל קדימה. במהלך הבריאה הוא השאיר בכוונה כמה פרמטרים אקראיים ונהנה לראות איך הדברים מתגלגלים בפועל, כשהוא מתקן פה ושם את מה שצריך. כמו ילד קטן שנהנה לגשש את דרכו בעיניים עצומות, ומדי פעם מציץ לרגע כדי לתקן את המסלול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאות שנים פינטזו פרשנים על מעשיות המקרא, ואתה ממשיך את המסורת. מי זה או מה זה אלוהים שמתחרט? שמתוכח עם מוישה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברקת ישנה לידי ואני לא מתכוננת להעיר אותה, היא היתה עסוקה כל הלילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, זה הזמן היחיד שיש לי לישון, לפני שייוולד הבנדיט הקטן הזה ויעיר אותי חמש פעמים בלילה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו אופטימיות! את מאמינה שהבנדיט הקטן יתן לך בכלל להרדם חמש פעמים בלילה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאת אסירת תודה על מזלך הטוב! הבנדיט שלי *כבר* מעיר אותי חמש פעמים בכל לילה (לא כולל התעוררויות שקשורות למקום המועט שהוא משאיר לשלפוחית שלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאצלך זו בנדיטית, לא? (או שאני לא מעודכן ואולי "בנדיט" זה כינוי כולל, זכר/נקבה?). בכל אופן יש לי איזה זכרון, שכתבת איפשהו "עוברית". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הנחתי שמדובר בעוברית, פשוט מאחר והאופציה השניה לא נראתה לי הגיונית, ואז בא הרופא הרשע עם האולטרסאונד והוכיח אפרפר-מעורפל על גבי אפרפר-מעורפל-כהה-יותר שלא כך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר יש לו ממש כרומוזום Y? מעניין ממי הוא ירש את זה. (בטח לא מאמא שלו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את לא יכולה לישון, בטח יהיה לך זמן לקרוא את: http://www.sciencedaily.com/releases/2004/10/0410301... תשמחי לראות, בין השאר, שהאינטליגנציה שלך צפויה לעלות, ביחוד אם יש לך גנים של עכברושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענתך אינה מוכיחה שהטענה ש''אלוהים שוגה'' היא אוקסימורון. אדם יכול לעשות מעשה נכון, ויחד עם זאת להצטער על מעשיו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זה מפני שהוא אדם, עם חולשות, ופסיכולוגיה משונה, וקונפליקטים לא פתורים, ורגשות לא הגיוניים, ומליוני שנות היסטוריה פרימיטיבית שחקוקות בארכיטקטורה המוגבלת של המוח שלו, וכל מיני רעות חולות כאלה. אלהים אמור להיות פטור מכל אלה, ומאחר והוא יודע שהמעשה נכון, אין לצער שום מקום להכנס אליו. "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" היא תמיהה *אנושית*, גם אם שמו אותה בפיו של הכל-יכול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהיה רציני. אם אלוהים הוא כל יכול, הוא יכול גם להצטער כשמתחשק לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד מעט תטען גם שהוא יכול לברוא משולש עם ארבע צלעות, או אבן כבדה כל-כך ש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האבן הזאת היא סלע קיומנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך האוקסימורון הזה מתיישב עם קריאות התיגר ועם המיקח וממכר שדמויות רבות בתנ"ך מנהלות עם אלוהים? אלוהים אולי לא שוגה לשיטתו, אולי הוא רואה צדק שנסתר מבני האדם, אבל זה לא סותר את יכולתם לטעון כנגדו. באתי פשוט לטשטש את ההנחה המובלעת שלפיה "אלוהים צודק" ו"אלוהים קיים" מוציאים (או מוכיחים) זה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אני בעצמי מטושטשת - "באתי פשוט *לערער* על ההנחה המובלעת" ולא כפי שנכתב. ליל"ט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ההסבר לכך הוא ההבדל בין הזמנים בהם נכתבו הסיפורים המקראיים לבין זמננו אנו. המונותאיזם היהודי של היום שונה באופיו מהאופן בו מוצג האל בסיפור המקראי. האל איננו ישות אשר מתווכחת, באופן דו סיטרי, עם בני אדם לגבי מעשיה. אולי ההתרסה כנגד האל מאבדת ממשמעותה, בעקבות הרחקתו של האל העכשווי מהאנתרופומורפיזם שעשו לו בתנ''ך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק. עם זאת, אולי זו רק תחושה אישית שלי, אבל נדמה לי שהיהדות מעט יותר מתריסה מהנצרות במובן הזה. גם היום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשקוש. לך תבדוק מי היה בדיוק רבי יצחק מברדיצ'ב, בן זמננו, ואיזו הערצה יש לאישיותו הייחודית באורתודוקסייה החסידית של היום, דווקא בשל היותו הכפיל של אברהם ומשה המקראיים, מוכיחי ומתווכחי עם א-לוקי ישראל, שלא לומר ממנצחיו בוויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה (על האינפורמציה). נשמע מעניין. לא ידעתי שביהדות עדיין מקבלים בהבנה אנשים שטוענים שהאל ממש מדבר אליהם, פשוטו כמשמעו. אתה מוכן להרחיב לגבי האספקט הזה ביהדות ימנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסתבר שלא רק מדברים אלא אפילו מנצחים בויכוח. כנראה שבעניין הזה ישתבח שמו אינו יותר מוכשר משליחו באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואחרי שנחשפת לאופי הדיון של חרדים מסויימים, והנטייה של חלק מהם לפרש התעלמות מהם בתור ניצחון שלהם, אתה מתפלא ? שחזור התקרית של הרבי יצחק מברדיצ'ב נראית פשוטה: אלוהים עשה את הטעות המצערת של כניסה לדיון עם חרדי קטן דמגוג מתלהם וחסר חיים שחושב שמגיע לו הכל וחסר את היכולת להודות בטעויותיו שלו. משהתבררה הטעות המרה, החליט היושב במרומים, בחוכמתו כי רבה, שעדיף להתעלם מכיון שברור ששום דבר אחר לא יעזור. הרבי, והקהילה החרדית איתו, מתייחסים מאז לתקרית כאל ניצחון בויכוח של הרבי על הבורא. הוא מצידו מאז נמנע אפילו יותר משיחות עם בני אדם. קצת כמו מה שקורה בדיונים בין חילונים לחרדים מסויימים. רק שהחילונים לא יודעים הכל, בניגוד לבורא, ככה שהם מדי פעם חוזרים על הטעות מחדש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על איזו לוגיקה מבוססת המסקנה הזאת, שאלוהים בורא יש מאין ו*מכאן* שאינו יכול לטעות? - מדוע "מכאן ש..."? והרי ההגיון אומר שבדיוק להיפך: מי שבורא/יוצר יש מיש, בוודאי מסתמך על נסיון עבר כלשהו ויש פחות סיכויים שיעשה טעויות. מי שבורא משהו חדש לגמרי, יש מאין - דווקא יש סיכוי שיטעה הרבה מאוד. עובדה היא שמסופר שהקב"ה *התחרט* - "וינחם", בלשון החומש - על כך שברא את בני האדם. לכן הביא על העולם את המבול ע"מ להשמיד את כל הגזע האנושי החוטא ועושה רק רע כל היום. ומדובר, ברצוני להזכיר, באותו גזע שנברא, ככתוב, בצלם אלוהים - והתגלה כטעות חמורה: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם מעל פני האדמה מאדם ועד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם" - כל כך עמוקה אכזבתו של האל מן התוצאה הכושלת של מעשי ידיו, שהוא מחליט באותו רגע לא להסתפק באדם בלבד אלא להשמיד ביחד איתו גם את כל הבריאה - כולל החי והצומח החפים מפשע. האם לאל שאינו עושה שום טעויות, ש"אינו יכול לטעות" - היה קורה פיאסקו מוחלט שכזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש בעיה הרבה יותר חמורה, לדעתי, אצל השעון של פיילי, ואיני יודע אם נתנו עליה את הדעת (בבורותי האשמה): אם אנחנו מניחים שקיים בורא, הרי שה-כ-ל מתוכנן. אם יש מאין, אם יש מיש, כל היקום כולו תוכנן: השעון במדבר, אבל גם הזוגן המצוי שלידו נמצא, וגם כל גרגר חול תחתיהם וסביבם, כולם כאחד יצירי כפיו הישירים או העקיפים של הבורא. אבל אז נשאלת השאלה, מדוע המשל מכיל שעון דווקא, ולא אחד מן הדברים האחרים האלה, השיח או החול? לו באמת היה ברור כי הטבע כולו נוצר ע"י מתכנן, לא היה צורך מלכתחילה לשים שם שעון, אלא ניתן היה לשים שם כל פיסה שהיא של תבע (או את המדבר כולו). מכאן, שמציגי המשל עצמם מודים במובלע כי לא מובן מאליו שהטבע תוכנן. אבל הרי התכנון הברור לכל בר-בי-רב של הטבע הוא ההנחה העיקרית בנמשל. מכאן שיש פגם לוגי בטיעון הזה, והוא אינו טיעון תקף לקיום בורא מתכנן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בכל משל, גם משל השעון מגזים מטבעו. הוא יכל להביא את טיעונו ממושא פשוט ואילו הוא בחר להציג מושא מורכב יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני דווקא לא רואה כאן בעיה. נשים בצד את הזוגן (התכוונת לזוגן השיח, לא?), ונתמקד בשעון לעומת גרגר החול. כשם שהשעון מורכב מכדי להיות תוצר אקראי, כך העולם כולו מורכב מכדי להיות תוצר אקראי; גרגר החול, לעומת זאת, דווקא עושה רושם פשוט. הוא אולי כן יכול להיות תוצר אקראי. אני חושב שקל יותר להבין את הטיעון אם כניסוי מחשבה שוכחים את האבולוציה, וכל הסבר אחר להתפתחות החיים, ואת כל הראיות שפעם החיים היו יותר פשוטים (-: ); נניח שבקוצר ראייתנו, ברור לנו שמה שאנו רואים היום סביבנו היה מאז ומעולם - כלומר, מאז שהיו דברים בכלל. ועכשיו אנחנו בוחנים שתי אפשרויות: או שהדברים נוצרו יש מאין באקראי, או שהם נוצרו יש מאין על-ידי מתכנן. החול לא מספק לנו ראיה טובה לאיזשהו צד. החיים, כמו השעון - כן. בסוף יוצא שגם גרגר החול נוצר על-ידי מתכנן, אבל זו תוצאה מתוך המסקנה, ולא הנחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל איך אתה מבצע את ההבחנה בין משהו מתוכנן או לא? נניח, באמת, שברור לנו שמה שאנו רואים היום סביבנו היה מאז ומעולם. אז שעונים גם-כן היו מאז ומעולם. כלומר, בני-אדם הכינו שעונים מקדמת דנא, זה חלק טבעי מהחיים שלהם, ולכן אנחנו לא יכולים להבחין בין האיבר המוזר הזה שבני האגם לובשים ובסוף זורקים, לבין גבעול זוגן מיובש. אבל האמת היא שאנחנו כן יודעים להבדיל בין מה ש"היה מאז ומעולם," לבין מה שבני-אדם כמונו תכננו (כגון שעונים, מחשבים, ומקלדות מקולקלות). את זה מנצלים במשל השעון של פיילי. אבל כאן יש בעיה, שכן גם השעון הוא תוצר של אותו בורא שיצר את היקום, כולל את השעון (דרך בני אדם). מכאן שההערכה שלנו של "תכנון" הדברים שגויה, ולא ניתן להשתמש בה כראיה לקיום האלוהים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי, דבריך נכונים בפרט לאחר שעיינתי בטקסט המקורי שבו פתח ויליאם פיליי (Paley) את המסה שלו נגד האבולוציה בשנת 1802, 57 שנה לפני פרסום "מוצא המינים" של דרווין. להלן המובאה: "נניח שבחצותי שדה בור פגעה כף רגלי באבן ונשאלתי כיצד הגיעה האבן לשם. מן הסתם יכולתי לענות שעד כמה שידוע לי, האבן היתה שם מאז ומעולם ואולי גם לא יהיה קל מאוד להראות את האבסורדיות שבתשובה הזאת. אבל נניח שמצאתי שעון על הקרקע ונשאלתי כיצד קרה שהשעון הגיע אל אותו המקום. נראה לי שלא הייתי חושב כלל על התשובה שנתתי קודם לכן, היינו, שעד כמה שידוע לי השעון אולי היה שם מאז ומעולם... לשעון היה חייב להיות יוצר. אי-פעם ואי-שם היה חייב להיות אומן שנתן לו צורה... שקבע איזה שימוש ייעשה בו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת נעלבתי שכרחת אותי עם מנאצים אלמונים. אולי ניאצתי אותך ( אם כי שכחתי כנראה איפה), אבל באלמוניות? בכל אופן, למטבעות יש בורא, אבל בכל זאת הם מתנהגים באקראיות כשמטילים אותם, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטבעות לא מתנהגים באקראיות כשמטילים אותם. הם נוטים ליפול בחיקו של מי שכבר יש לו רבים מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן אבל אם יש כמה אנשים עם אותה כמות מטבעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה עם ביל גייטס או לב לבייב או יצחק תשובה ורבים אחרים, שעשו את מטבעותיהם בעשר אצבעות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביל גייטס נולד וגדל במשפחה עשירה. הוא לא בדיוק התחיל מאפס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי מעסיקה גם השאלה, מה משמעות הביטוי "בעשר אצבעותיהם". האם הכוונה היא שעשו את הונם בעבודה קשה ובנקיון כפיים? אם כך, יש להזכיר שביל גייטס לא רק שלא התחיל מאפס אלא גם צבר את מליארדיו בדריכה על גוויות מתחריו העסקיים, בשבירת שוק בדרכים אלימות ובניצול ציני של התמימות וחוסר ההתמצאות של מליוני לקוחותיו הקטנים, הפרטיים, ברחבי העולם. אינני יודע מספיק על השניים האחרים, הישראלים, שהוזכרו בתגובה ההיא, אבל מן המעט שאני זוכר מן העיתונים, גם הם לא בדיוק כפיליה הישראלים של אמא תרזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הביטוי בהשאלה ''בעשר אצבעותיו'' כוונתו ל''במו ידיו, בלא עזרת אחרים'' (מילון ספיר). כלומר, הכוונה לעמל כפיים ולא לרמה המוסרית, שעל-פי רוב כפופה לכללי המשחק של העולם העסקי הגלובלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביל גייטס לא עשה את הונו בהתבסס על הון אביו העורך דין, אלא בהתבסס על פיתוח המחשבים בעשר אצבעותיו, בבחינת "מהפכה של ממש" שתיאמר לזכותו. מכאן שאינו מהווה ראיה אלא מהווה סתירה למצב שאותו תיאר דורון בתגובה 256568 כאילו שהמטבעות נופלות לקופתו של מי שכבר יש לו הרבה מהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומי מימן לו את הלימודים באוניברסיטה (שמהם נשר כעבור זמן)? אבא. ומי מימן לו את מחייתו כשהיה עסוק בפיתוח בייסיק ובכלל ב"להשתעשע וללמוד מחשבים"? אבא. ("פיתוח המחשבים בעשר אצבעותיו"- מה בדיוק הוא פיתח חוץ מגירסה מסויימת של בייסיק?) ומי סייע לו בסגירת החוזה מול IBM, זה ששימש מנוף למיקרוסופט? אבא. ומי מימן את ההשקעה הראשונית במיקרוסופט? אבא. ואם זה לא נקרא "עשה את הונו בהתבסס על הון אביו העורך דין", אני צנצנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומנין לך שאינך צנצנת? אם המטבעות אינם נופלים באקראי (כבר קראת? אני מתעצל לחפש, אבל אם תבקש - אחפש [-:), ייתכן שישנן גם צנצנות המגיבות באייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, בעצם, זה מגוחך מצידי - עניין המטבעות נמצא ממש כאן מעלינו ותגובתך היא בהמשך לו (אני מתבייש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני צנצנת, ומטבעות לא נוהגות להצטבר בתוכי :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מטבעות לא נוהגות כלל. אולי בגלל שאין *להם* רשיון נהיגה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לנקב את המטבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בניגוד למה שנדמה לרמת הדימיון הפרוע שלך, אביו של ביל גייטס רצה בכל מאודו שבנו יהיה עורך דין מצליח כמוהו ולכן לא היה מוכן להשקיע במחשביו אגורה שחוקה. קראת את הספר שלו? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |