בתשובה ליעקב, 21/10/04 12:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אין לגזור גזירה שווה בין ידע לבין אמונה דתית, אין לגזור גזירה שווה בין ידע לבין ניחושים ואין לגזור גזירה שווה בין ידע לבין "אדם נאמן אמר לי..". כל זמן שלא תלמד להבדיל בין זה לבין אלה, הדיון אתך דומה לקטע סטנדאפ ארוך, מייגע ומגוחך, אבל בכל זאת אעשה נסיון להסביר לך משהו על ההבדלים: מהידע *שלי* (בלי להיכנס כרגע לעומקן של מולקולות אלא בעיקר למבחן המעשי) אני יודע שמכורים קשים עושים מעשים שאנשים אחרים אינם עושים. הדבר כולל בין השאר אי-עבודה והיסמכות לשולחנם של אחרים (תחילה המשפחה וכשלזו נמאס - רחמנים אחרים), התנהגות מפחידה, איומים, אלימות פיזית, השתנה על אנשים וחסימת דרכם של אנשים היורדים במדרגות ביתם. מן הידע שלי, הנובע מצפיה באנשים לא מעטים - אנשים המחוברים לכבלים באמת מבזבזים שעות ארוכות ביממה על צפיה בשטויות ואף הם עצמם מתלוננים על כך - אבל הם אנשים עובדים המפרנסים את עצמם ואת ילדיהם, אינם מאיימים, אינם פוצחים בתגרות ידיים, אינם משתינים במקום שלא יועד לכך ואינם עושים רע לאיש. גם אני שומר כשרות ומימיי לא טעמתי שרימפס. אבל אני, בניגוד לך, מבדיל בין אורח חיים מסויים שאדם מקבל על עצמו מבחירתו ומרצונו, לבין הפצת אמונות תפלות (הקרויות אצלך, כנראה, "התורה"). לכן מעולם לא העזתי לטעון בפני איש כי השרימפס מזיקים. מהיכרות של עשרות שנים עם קרובים, מכרים, משפחה ושכנים - השרימפס אינם מזיקים לאיש. להיפך, רבים מאלה הנמנעים מאכילת שרימפס נמנעים גם מעבודה ומעדיפים לחיות על חשבון הציבור (הווה אומר - מכספי שאני מרוויח בעמל רב ובזיעת אפי), וחלק מאלה הם גם מן הלקוחות הטובים ביותר של נערות הליווי בתל אביב וסביבותיה (זה לגבי דבריך, כי אתה מנחש שאחוז הבגידות במשפחה גבוה אצל אוכלי שרימפס מאשר אצל שאינם אוכלים שרימפס. הניחוש הזה הוא רק ניחוש ואין לו על מה להסתמך, אבל אפילו אם היה לו איזה בסיס - אין קשר בין השניים והבגידה אינה "נזק" הנגרם מאכילת דבר מה זה או אחר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא הנידון הוא כמדומני: מתי לגיטימי לכפות על אנשים מה לאכול ומה לא לאכול. אתה טוען שאנשים הצורכים סמים קשים נהיים תלותיים ואינם עובדים. אולם אתה לא שכנעת אותי בכך, וכמדומני גם לא אחרים באתר זה. אני בטוח שעל כל בן אדם תלותי בגלל סמים אוכל להביא שניים שלא הזיקו לאיש. אני טוען ששרימפס מזיקים לנשמה של היהודי ואני לא הצלחתי לשכנע אותך וגם לא אחרים באתר זה. אם אנו רוצים להתיר כל התערבות של המדינה אז בבקשה. אם מחר יהיה לי רוב נעצור סוחרי שרימפס כמו שהיום עוצרים סוחרי סמים. תוכל לשטוח את טענותיך בפני הכנסת או בפני כלל האזרחים במשאל עם. אם אנו שוללים התערבויות מסויימות של המדינה אז הבה נקבע כללים בין המותר לאסור. למשל קבע את רמת הודאות שההתנהגות האסורה מתקשרת להתמהגות הנלוזה בעיניך והוכח שההתנהגות הנלוזה יותר גרועה מהתנהגות נלוזה אחרת. כאפשרות שלישית אני מציע שנפסיק להתערב זה לזה בחיים, גם אם השני משתמש בסמים. ואם מישהו משתין עליך תבע אותו לדין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי הוא שיכנע, ואתה לא. כמדומני, שרוב אזרחי המדינה נמצאים במצב דומה, אחרת, היו חוקים כנגד שרימפס, ולא כנגד סמים. אני יודע שקשה לך להבין, אבל זאת הדמוקרטיה. חוקים קיימים אם ורק אם יש להם רוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן יש חוק חמץ, וחוק חזיר ואיסור על ייבוא בשר טרף, ועד לא מזמן היה חוק איסור אפיית לילה 1. אתה בוחר באופציה מספר אחת ואל תתלונן מחר אם הרוב יחליט שזה בריא ללכת למסגד ולכן מי שלא הולך למסגד כל יום שישי אסור לו לרכב על סוס והוא צריך ללכת עם טלאי צהוב. 1 בוטל על ידי ממשלת ביבי הקפיטליסטית ב 1998. יהי זכרו ברוך |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא הפעם הראשונה ולא רק אצלי (במקרה יצא לי לשוחח על זה), שאופן הסקת המסקנות המוזר להפליא אצלך - גורם לתהייה, שמא אתה עצמך צורך סמים כלשהם המערפלים את כושר השיפוט שלך. אולי זוהי הסיבה שאתה נלחם למען הסמים בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש 4 אפשרויות: 1) הרוב יקבע בכול. 2) הרוב יקבע לגבי דברים מסויימים ואחרים לא. מה מותר לרוב ומה אסור ינוסח באופן מעורפל ויקבע על ידי 14-16 אנשים מורמים מעם יודעי כל ומביני כל שבמקרה יש להם דעות הדומות להפליא זה לזה. כל נסיון למצוא טרנזיטיבויות או קוהרנטיות יעלה על שרטון. 3) הרוב יוגבל על ידי חוקים ברורים שיבדילו בין המותר לאסור באופן שיענה על תנאי רפלקסיביות וטרנזיטיביות. 4) (בנוסף ל 3) יהיו נושאים בהם הרוב לא יקבע דבר, כמו למשל מה אני אוכל / צורך. אני תומך ב 3-4. במה אתה תומך? משם נוכל להתקדם. ולגבי סמים, למען הסר ספק. מעולם לא צרכתי סיגריות, ניקוטין או כל סם אחר, למעט אנטיביוטיקה שלקחתי לפני כמה שנים. גם איני צורך אלכוהול וחזיר. מאבקי הינו עקרוני למען חרות האדם ונגד עריצות השלטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צר לי, בשאלות הגדולות אשתי קובעת. לעומת זאת בשאלות העוד-יותר-גדולות, כגון, למשל, איך ראוי לענות באייל בנושאים שונים - עדיין יש לי זכות קביעה. ולכן אני תומך בכך שכשמישהו מספר לך שבארץ אין רוב למלחמת חורמה ביבואני שרימפס - שלא תענה לו משהו אידיוטי עם מסגדים, סוסים וטלאים צהובים. זאת משום שכשאתה עונה לו כך - אתה עושה צחוק לא רק ממנו אלא גם ממני. לכך התכוונתי בתגובה 255260. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |