|
||||
|
||||
מצטער, אבל כחובב דיקנס מושבע, אני לא יכול לקבל את הטענה שלך ש''אין צורך לצלול לספרים'' הללו, שכן הם ''כבדים, משעממים ומיושנים''. זו גישה, נו, מה לעשות - אהבלית. |
|
||||
|
||||
כמה מאיתנו קראו את הומרוס? כמה את החטא ועונשו? (כשלמדנו את היצירה בתיכון, אם מישהו בכלל קרא, זה היה את התקציר.) עצם היותה של היצירה קלאסיקה אין פירושו של דבר שרצוי לקרוא אותה ויכולות בהחלט להיות העדפות אחרות. |
|
||||
|
||||
אני ניסיתי לקרוא את הומרוס ונשברתי אחרי שני עמודים (כנראה בגלל התרגום) ואת החטא ועונשו קראתי בתיכון לפני שהוכרחתי ללמוד אותו (הלימוד בכיתה היה ממש משעמם). עכשיו, בוא נשאל את עצמנו למה יצירות הן קלאסיקה. לרוב זה בגלל שבמשך זמן רב הן נקראו והוכר בערכן, כך שהן עמדו במבחן הזמן. על כן, בהגדרה של משהו כ"קלאסיקה" דווקא כן חבויה ההנחה שרצוי (לא חובה ולא הכרחי) לקרוא אותה, או לפחות לנסות. לא בגלל שמישהו בא ואמר "היי, תראו, יצירה ממש משעממת! בואו נגיד שהיא קלאסיקה ונתעלל בכולם!" אלא בגלל שהיצירה טובה, והרבה אנשים בהרבה תקופות הכירו בזה. |
|
||||
|
||||
תגובה 192868. |
|
||||
|
||||
משעשע, אבל כמובן שלא נכון. |
|
||||
|
||||
אני קראתי את כל החטא ועונשו (לא את התקציר). וגם את אנטיגונה של הומרוס. מי עוד? |
|
||||
|
||||
אנטיגונה היא של סופוקלס. אני חושב שלהומרוס מיוחסות רק האיליאדה והאודיסיאה מבין היצירות היווניות ה''מוכרות''. |
|
||||
|
||||
יש לאנטיגונה גירסה של הומרוס? אני מכיר (מהתיכון) של סופוקלס. |
|
||||
|
||||
אופס... עכשיו אני אחפש איפה לקבור את עצמי. האליאדה והאודיסאה, נכון? |
|
||||
|
||||
(פתאום שמתי לב שבעצם מעלי כתוב שיש לפחות עוד 43 אנשים שקראו, בעוד רק ארבעה שהצהירו שקראו רק את התקציר) |
|
||||
|
||||
את מלחמה ושלום, לא את החטא ועונשו. אם הסקר היה לחטא ועונשו, אני מנחש שהתוצאות היו שונות למדי. |
|
||||
|
||||
אני מציע שאני אפסיק להגיב פשוט, כדי לחסוך לעצמי מבוכות נוספות. תודה ושלום. |
|
||||
|
||||
אני. אבל מה שווה פיסת האינפורמציה האלמונית הזאת? |
|
||||
|
||||
זה מענה להכללה הגורפת (ולא פעם ראשונה) של ארז לנדוור: "כשלמדנו את היצירה בתיכון, אם מישהו בכלל קרא, זה היה את התקציר." (תגובה 253465) |
|
||||
|
||||
התכוונתי למקום שלמדתי בו. סביר להניח שזה נכון גם להרבה מקומות אחרים. |
|
||||
|
||||
האם זה בהכרח אומר משהו על היצירה, או אולי על המקום שלמדת בו? |
|
||||
|
||||
לדעתי זה אומר משהו על מערכת החינוך. |
|
||||
|
||||
אפשר לומר על מערכת החינוך בעיקר שהיא מכריחה אנשים לקרוא את "החטא ועונשו". אני לא חושב שזו האחריות שלה לגרום לכך שאנשים ינסו לקרוא אותו על דעת עצמם. אגב, האם לדעתך צריכה/יכולה מערכת החינוך לגרום לאנשים להתעניין ב"החטא ועונשו", ללא שתכריח אותם לקרוא אותו? |
|
||||
|
||||
נכון- שהיא לא מצליחה להמריץ תלמידים לקרוא ספר, אלא רק לראות סרט :-) |
|
||||
|
||||
______ האייל האלמוני, מביט בחתולה שלו מלקקת את הטלפון. |
|
||||
|
||||
אתה לא לבד. לפני כמה שנים קראתי אותם בתרגומו של רוברט פייגל (אנ'), וגם שמעתי את דראק ג'אקובי מקריא. |
|
||||
|
||||
את החטא ועונשו קראתי בגיל 16-17 ולא יכולתי להניחו מידי. קראתי אותו תוך יומיים או שלושה ונלחמתי בצורך להירדם כי הוא היה כל כך מרתק. למזלי כשהגענו לכיתה היתה לי מורה מדהימה לספרות שהפכה את הלימוד אותו לחוויה מאד חיובית גם כן. נדמה לי שהייתי בין היחידים בכיתה שממש קראו את הספר וחבל. |
|
||||
|
||||
סליחה? דבר בשם עצמך. אני קראתי את החטא ועונשו (בתיכון) בשלושה ימים (לעומת חודש, במקרה הטוב, לספר סטנדרטי), ונהניתי ממנו בצורה יוצאת דופן - הוא פתח לי צוהר אל עולם הספרות הרוסית ומאז ועד היום אני לא מפסיק להנות ממנו. לא רק החטא ועונשו, אלא גם האחים קרמזוב, האדיוט, מוץ איוואן איליץ' וספרים אחרים של דוסטוייבסקי, שלא לדבר על בולגקוב, נבוקוב, צ'כוב וסופרים רוסיים אחרים שקראתי מאז, ולא הצטערתי. (דווקא את טולסטוי טרם הספקתי לקרוא, אבל יש לי גם את מלחמה ושלום וגם את אנה קרנינה שממתינים לי בסבלנות על המדף). |
|
||||
|
||||
זה מיותר לגמרי, אבל גם אני קראתי בתיכון את החטא ועונשו, במלואו, מרצוני החופשי ונהנתי. |
|
||||
|
||||
וגם אני קראתי בתיכון את החטא ועונשו, במלואו, מרצוני החופשי, אבל לא נהניתי. במשך כל הקריאה חיכיתי להארה שתבהיר למה הספר הזה נחשב יצירת מופת. לא הוארתי. שעמום המחץ זה היה. מצד שני מאוד נהניתי מספרים אחרים שנחשבים ''כבדים ומעיקים''. אבא גוריו, למשל. גם מלחמה ושלום, אנה קרנינה, מותו של איוון איליץ', מאדאם בובארי, ימי צקלג ועוד אחרים שבטח פרחו מזכרוני. |
|
||||
|
||||
את החטא ועונשו לא קראתי, אבל בלעתי בשקיקה את אנה קארנינה (למרות שבכלל לא הבנתי אותו בזמנו), את כל "ספיח" של ביאליק (לא רק הפרק הראשון שלמדו בכיתה) ובשביל להעביר את הזמן - את כל האידיליות והבלדות של טשרניחובסקי (חוץ מ"לביבות" שלמדו בכיתה). זה נחשב? |
|
||||
|
||||
אני קראתי בחטיבת ביניים את ''בלוז'' מחזה בן שלוש עלילות מאת יעקב כהן ואהבתי, למרות שהשם שבחר המחבר לגיבור הסיפור, ''ברקוס'' לא מצא חן בעיני. (לתת את האינפורמציה הזו, זה כמעט כמו לחשוף תאריך לידה) |
|
||||
|
||||
אצלנו היה רק יעקב פיכמן. מזכיר לי שקראתי את "אהבת ציון", הרומן העברי הראשון, מרצוני החופשי! או לפחות ניסיתי (צלחתי משהו כמו 70% מהטקסט, ואח"כ את חמשת העמודים האחרונים). |
|
||||
|
||||
את התחלת. קראתי חלק גדול מכתבי שלום עליכם ו-י.ל.פרץ בין גיל 11 לגיל 13 מרצוני החופשי אך גם משעמום, הספרים האלו היו אחרי הכל על המדף בבית. (וזה עוד כלום, לאחרונה קראתי מרצוני החופשי אלפי תגובות של חסידי השוק החופשי ומתנגדיו). |
|
||||
|
||||
עמדתי להתרברב ב"גיזת הזהב" (גיל 10 בערך, מן הסתם לא המקור ממש, אבל גרסה עתיקה ומכובדת), אבל השורה האחרונה שלך הכניעה אותי סופית. |
|
||||
|
||||
שום דבר לא נחשב. אני קראתי כמה פעמים את אבא גוריו וספרים אחרים של בלזאק וגם את דברי ימי עם עולם של דובנוב. (זו פעם ראשונה ששמו מופיע באייל. תבדקו במנוע החיפוש.) בפורום של חנונים זה רק טבעי. הנקודה היא שרבים לא קוראים יצירות אלה ולא חסר להם כלום בחיים. |
|
||||
|
||||
זו הנקודה? חשבתי שהנקודה היא שגם מי שרוצה לקרוא קלאסיקות, עדיף שלא ייעשה זאת פן יינזק, ועדיף שיראה את הסרטים במקום. ה"נקודה" שלך נשמעה לי כמו "עבר זמנן של הקלאסיקות, הגיע הזמן להטביע אותן בתהום הנשייה. אולי לכל היותר ניתן לאלו שמעבדים אותן לקרוא אותן". כמו כן, השורה האחרונה שלך פשטנית משהו. באותה הדרך אני יכול לשכנע אותך לשמור כשרות: יש מספיק אנשים שלא אוכלים חזיר ולא חסר להם כלום בחיים. נו, אז מה? לא תאכל חזיר? תגיד לאחרים לא לאכול חזיר? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |