 |
אני גם חושב שכל מערכת צבאית יש בה כשל כזה, ברמה זו או אחרת. ובכל מערכת סמכות. וההצהרה שלך שבלי צבאות תהיה אנרכיה לא בדיוק מדאיגה אותי, בהתחשב בכך שחומר הקריאה שלי כולל לאחרונה את באקונין וקרופוטקין, בין השאר.
אבל נחזור לנושא הספיציפי שלנו: אשר לשאלה שלך, אתה מתמקד במקרי קיצון. מצד אחד, ישנו החייל "המתעלל" המובהק, ומצד שני — החייל "הטוב" המובהק. גם בניסויים של מילגרם היו קיצונים כאלה: כאלה שהמשיכו עם הניסוי עד הסוף, ללא כל עכבות מוסריות, וכאלה שעצרו אותו ברגע שה"לומד" דרש שיפסיקו אותו, או שאפילו לא היו מוכנים כלל להפסיקו.
באמצע היו הרוב, כאלה שהמשיכו זמן מה עם הניסוי לאחר שהלומד דרש שיפסיקו אותו, ואז הפסיקו, כאלה שהמשיכו עד הסוף, אבל ברגשות מעורבים, וכן הלאה.
ועל התעללויות ברמה הזו אני מדבר. על אישה בהריון שלא מגיעה לביה"ח לפני הלידה, על החולה שלא משיג את התרופות שלו בזמן, על הנהג שמופנה ממחסום לדרך חלופית, ומגלה, 40 דקות לאחר מכן, שהוא נאלץ לחזור לאותו המחזור בדיוק.
בקיצון ישנם אלה המשקים אנשים שתן, אבל אפילו לא בטוח שהם דווקא אנשים אלימים בצורה קיצונית, ולא, למשל, רגישים לקונפליקטים שנוצרים במחסום בצורה קיצונית.
בכירים בצה"ל יכולים לגעור באלה האחרונים, להעניש אותם, ובאופן כללי להקריב אותם למען ישקיטו את מצפונם של אותם הבכירים, אבל זה לא משנה את הבעיה המרכזית (מעבר לבעיה הייסודית שבארגון סמכותי אלים בכלל, שממנו נתעלם כרגע), שהיא מצב הכיבוש. וזו לא אשמת הש"ג, אולי אפילו לא "אשמת" הצבא: זו אשמת הקברניטים, שדורשים מצה"ל לשמש ככח כובש, במקום לשמש כצבא _ההגנה_ לישראל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש