 |
קודם וידוי: לא קראתי את כל התגובות הקשורות לפתיל המסוים בו אתה כותב. למה בכל זאת אני מגיב?
אתה כתבת: "אבל כמו שלא מדובר כאן במר אדרי אישית, כך גם כישורי, חוכמתי, מקצועי וסיפורי האישי לא ממש רלוונטיים אלא כמשל.
לא אדוני, סיפורך וסיפורו של מר אדרי, כמו גם סיפורי שלי, הם הם "הסיפור האמיתי". בלתי ניתן לדבר על פוליטיקה, כלכלית או מדינית, מבלי לבדוק תחילה באיזו נקודה עומד כל אחד מן האנשים שאליהם מתייחסים.האישי תמיד פוליטי.
המהפכה, שאני קורא לה המהפכה האמריקאית, שאפה ליצור שיוויון הזדמנויות בין כלל האזרחים בני המינים השונים, הצבעים השונים, המעמדות השונים, אבל זה לא קרה. למה זה לא קרה? הרי בבתי הספר ניתן חינוך זהה, בעל תכנים זהים. את הילדים מקבלים לבית הספר לא על סמך הרקע שלהם (מוצא, מין, הכנסה של ההורים) אלא על סמך כישוריהם האישיים. כל אזרח, בעיקרון, יכול לפתוח, והדברים אמורים לגבי מדינות בהם השיטה הכלכלית השלטת היא הקפיטליסטית, חברות, מכולות, חברות נסיעה וכד', שיתחרו בשוק הקיים. כל אחד, בעיקרון, זכאי ליחס שווה, ללא משוא פנים, בבתי הדין. יכול אדם לשלוח את ילדיו, אם הוא חפץ בכך, לבתי ספר יוקרתיים כמו בוייר בירושלים או קציר ברחובות.
אך צא וראה ידידי, הדברים אינם קורים, על אף הרצון הטוב. אל לנו לטמון את ראשנו בחול כאותה בת יענה. ההזדמנויות אינן באמת שוות. ישנם בתי עסק שלא מוכנים לקבל נשים לעבודה מפני שהן הרות או אמהות לילדים. תחומים עיסקיים מסוימים נשלטים ע"י סקטורים מסוימים מזה דורות (תקשורת למשל). אתה, כנראה, יכול לשלוח את ילדיך, אם רק תרצה, ללימודים בקציר, תוכל להעניק להם את חינוך גבוה שבתורו יתן להם פלדפורמה ללימודים באוניברסיטה ואח"כ לעבודה שבצידה שכר הגון. אני, כנראה, אצטרך להתאמץ מאוד, להשקיע בחינוך היסודי של ילדיי ולהעשרתם האינטלקטואלית, אם ארצה להכניסם לבתי ספר אלו.
מדינת ישראל כוחה הכלכלי מרוכז בגוש דן, כך גם כוחה הפוליטי, התרבותי וכיו"ב. אמצעי התקשורת, כמו גם בעלי העסקים הגדולים, אינם נוגעים בפיריפרייה, אינם תורמים לה, מבחינם ישראל נמצאת "מגדרה ועד חדרה". אתה יכול לומר שתושבי ירוחם, אפיקים, שדרות, דימונה, קרית גת, קרית שמונה וכן תושבים מערי פיריפרייה אחרות הינם עצלנים, נצלנים, מפונקים ועוד, אך האם זה נשמע הגיוני, סביר, שתושבי ת"א, ר"ג, רעננה וכפר סבא הינם בעלי מוטיבציה גבוהה יותר לעבוד, האם אינך רואה את כל מה שכל בר דעת יכול לראות, שהבעיה אינה, ומעולם לא היתה, הדיפרנציאציה, שלא קיימת כשלעצמה, בי איכותם המקצועית, מוסרית, אינטלקטואלית, של האנשים הגרים באיזורים השונים אלא בפיזור תעשייתי גרוע במשק הישראלי, בהחלטות פופוליסטיות לתמיכה ועזרה לערי הפיריפרייה שמאחוריהן לא עומד דבר?
שיוויון של הזדמנויות לא קיים ולא יכול להיות קיים כאשר הוא מושתת רק על שיוווין טכני, פורמלי. השוויון חייב להיות גם ברמה האישית. צא וראה, בשנים האחרונות הוקמו בישראל עמותות שונות הקשורות בסיוע לאוכלוסיות חלשות- ידידים המסייעת לילדי העולים מאז 1992 למשל, כאשר ממשלת ישראל לא זיהתה, ואולי החליטה להתעלם מהבעיות הכרוכות בהגירה לארץ אחרת, 'לתת' האוספת ותורמת אוכל לנזקקים וכן ישנן עמותות נוספות המסייעות לנכים, זקנים ולשאר נפגעי השיטה- זאת מפני, כפי שאני רואה זאת, מדינת ישראל גילתה אזלת יד בכל הקשור בצדק חברתי. התוצאות מטיפול זה, שהוא טיפול ברמת הפרט כאמור, נראות בשטח ואוכלוסיות שונות, כדוגמת הפורום בדימונה או "מהפך" בקרית שמונה, אף שותפות לשינוי באופן אקטיבי ויוזמות אותו.
הרפורמות של נתניהו, הנוגעות, בין השאר, בקביעת תשובה לשאלה "מיהו עני?", מתיימרות לאתר את העניים האמיתיים, אלו שלא מרמים, ולהעניק להם עזרה באופן ממוקד ואחראי, זאת בכדי לא לפזר כסף איפה שלא צריך.
כמו שמר אדרי כתב באחת מתגובותיו, המדד לעוני שונה עכשיו, הוא אינו מתייחס רק לגימיק הטלוויזיוני הקיטשי של מקרר ריק אלא של גם להמצאותם או העדרם של מוצרי חשמל כמו מכונת כביסה, טלוויזיה, מחשב, אשר נחשבים לאלמנטריים.
בנוסף, השיקולים של נתניהו, כמו גם חזונו, אינם מפורסמים, בצורה שתהיה ברורה גם ללא כלכלנים, בכלי התקשורת, אבל התוצאות של החזון והרפורמות הנגזרות ממנו משפיעות על כלל הציבור. נדמה שבשם חזון זה, הפרטת המשק ומעבר לשוק חופשי אף יותר, שאולי בטווך הארוך יכול לתגמל את ישראל, מותר לבצע רפורמות ולפגוע באוכלוסיות מסוימות. לשיטה מעין זו ניתן לקרוא אימננטית, כזו ששום דבר מבחוץ לא יכול לפגוע בה, ששיקוליה והרפורמות הנעשות בשמה מחוייבות מהגיונה הפנימי בלבד, מבלי להתחשב בנתונים הקיימים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש