 |
א'. מפרשי הרמב"ם המובהקים, הלה הם: "לחם משנה" ו"כסף משנה" ו"משנה למלך" והרדב"ז, לא צריכים לכתוב שמדובר בעבד כנעני. הדבר ברור מאליו מדברי התלמוד במקור, על פיהם פסק הרמב"ם את פסק ההלכה שלו בנידון. מה גם ש"המשנה למלך" מזכיר בדרך אגב שמדובר ב"עבד", וברור שלא מדובר בעבד יהודי שכן המונח הוא "גוי".
בנוסף, לא צריך להיות היסטוריון ממגדלי השן בשביל לדעת שלא היה מצב שבו היהודים יכלו להמית גויים על פי דיני ישראל. בדרך כלל, המצב היה הפוך, בתי דין של גויים ששלטו בכיפה המיתו יהודים על פי פסקיהם המעוותים.
ב'. אתה צודק. סליחה, טעיתי. (ומצורת הניסוח שלך אני צריך גם לבקש סליחה שאני קיים, אבל תקפוץ לי!) המדובר הוא כמובן בעבד עברי, שהוא עבד מישראל הנמכר לעבדות על ידי בית הדין כי אין ידו משגת לשלם את גניבתו או שנמכר מרצונו, כאמור: "כי תקנה עבד עברי - שש שנים יעבוד" (שמות כא, ב). ואילו עבד כנעני הוא כינוי לעבד שאינו מבני ישראל, אשר לפי החוק העברי הקדום נחשב לרכושו המוחלט של בעליו והיה משועבד לו כל ימי חייו. ובניגוד לנוהג בימים ברבריים כשמקובל היה בקרב עמי העולם לשעבד זה את זה (ולא שהיום אין "עבדים זרים") - הנוהג הראוי שמצווה תורת ישראל על יהודי משעבד נוכרי, הוא בבחינת "כעבד כאדוניו", כלומר, כמנהג האדון כך מנהג העבד. ועליו לתת את הכרית הטובה ביותר שלו לעבד וכיו"ב.
ג'. כל הקשר לשבע מצוות בני נוח בהקשר הנידון, מדבר על כך שלא ימציא לו העבד הנוכרי דת חדשה ביום חול רגיל, משום שהוא מצווה על שבע מצוות בני נוח. ובהתאם לכך, כפי שמפרט "המשנה למלך" על אתר, במידה והנ"ל מקבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה (שהיא המצווה העיקרית מבין שבע מצוות בני נוח) - לא מכין אותו ולא מאיימים עליו במיתה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש