בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 15/09/04 23:01
עידוד התחרות 247624
גיל לדרמן • בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר יום א', 19/9/2004, 18:23
אני חושב שמה שכתבת זו תשובה אומנם, אולם תשובה "משעממת". היא מתחמקת לדעתי מהשאלה האמיתית (הכותב/ת בשם "אלמנה ויתום" התייחס ביתר דיוק לנקודה המעניינת לדעתי).

אין כל בעיה להכתיב מטרות "חיצוניות" למסגרות חברתיות גדולות. אם רק ימצא הכוח הפוליטי לכך, אפשר לגייס עיר, מחוז, או אף אומה שלמה לטובת מטרה חיצונית. אפשר למשל להחליט שכל תושבי חיפה ינוהלו בצורה היררכית ומוכתבת מלמעלה כך שהם יעבדו בגד"ש כל היום ויקטפו אבוקדו (יטענו כמובן שזה לא ממש מוסרי, ואני מסכים, אולם השאלה המעניינת כאן היא לא לגבי ענייני מוסר).
הטענה הרווחת היא שזה -לא יעיל- . אפשר להקים קולקטיב ענק ולנהל חוות חקלאיות מלמעלה מהכוונת משטר פוליטי, וקוראים לזה קומוניזם או מאואיזם וזה מוביל לקריסה. לא קריסה חברתית גרידא, אלא קריסה -כלכלית-. המושבות החקלאיות הללו אינן מצליחות לייצר מספיק תוצרת חקלאית, מה שגורם לרעב המוני. ההסברים לכך הם מגוונים - חוסר ב"יוזמה", "יצירתיות", "תחרותיות", "חופש", ועוד. אף קומיסר פוליטי, מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל לקיים את עמו ע"י חקלאות מתוכננת מלמעלה, משום שזה לא עובד.

אותי מעניינים המספרים. מספר האנשים שמנוהלים מלמעלה בתאגיד וול-מארט הוא מליון בערך אם אני זוכר נכון. זה באותו סדר גודל של מספר התושבים בסינגפור. תאגידי החקלאות הגדולים אינם מעסיקים עובדים רבים כל כך כמו וול-מארט, אבל אפשר לנחש שמדובר בעשרות או מאות אלפים. אז איפה נשבר העיקרון? למה תאגיד שמעסיק מספר עובדים בקנה המידה של מדינה זערורית לא ירוויח מאותם עקרונות שעובדים עבוד המדינה הזערורית, או להפך? ומה אם נחליט שיחידות הבעלות הבסיסיות הן למשל קהילות מקומיות או קואופרטיבים של עובדים (כמו למשל מה שקרה בארגנטינה לאחר הקריסה הכלכלית), ויחידות אלו יתחרו ביניהן? האם זה עדיין "שוק חופשי"? (יש לשים לב שהמבנה הזה לא מופרך. רוב גופי ההשקעות הגדולים הם מעין תאגידים היררכיים של אנשים רבים, אשר מפקידים את המשאבים הפיננסיים שלהם בידי התאגיד).

מתי ובאילו תנאים עובדת דווקא האנרכיה? איך זה שאותה האנרכיה שתוכננה עבור יחידות בעלות פרימיטיביות המורכבות מבעל מלאכה או סוחר בננות או אולי משק חקלאי קטן מימדים (אלו היו השחקנים הכלכליים העיקריים בזמן שבו הגו לראשונה את העקרונות של כלכלת "שוק חופשי") עובדת גם לגבי יחידות המורכבות ממליון בני אדם? איך זה שהיד הנעלמה עוזרת גם לאנשים בודדים שמתחרים ביניהם, וגם ל"קבוצות כדורגל" של מאות אלפים? ואם היא עובדת כל כך יפה עבור בודדים, מדוע תאגיד של מליון אנשים איננו יכול להנות ממנה באופן פנימי? האם בלתי אפשרי לדמיין שתאגיד וול-מארט יהנה מ"צמיחה" גבוהה יותר אם ישחרר את כוחות השוק וייתן ליוזמה ולחופש של עובדיו לעשות את שלהם בהנחיית ה"יד הנעלמה"?
עידוד התחרות 247690
LG • בתשובה לגיל לדרמן יום ב', 20/9/2004, 0:30
שני עקרונות מתנגשים שעולים בדעתי (ויש עוד הרבה, כנראה):

א. יתרון לגודל (עולה עם גודל החברה).
ב. התאמה אישית של המוצר/שירות ללקוח (בד"כ יורד עם גודל החברה).
תחרות פנימית 247812
רודי וגנר • בתשובה לגיל לדרמן יום ב', 20/9/2004, 17:26
יש הרבה מאוד תאגידים המעודדים תחרות בין סניפים שונים, עפ''י קריטריונים של מכירות ויעילות. למעשה, מתן אחוזים ממכירות או בונוסים למוכרים מצטיינים הוא בדיוק עידוד כזה של תחרות.
עידוד התחרות 247884
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לגיל לדרמן יום ב', 20/9/2004, 22:37
"למה תאגיד שמעסיק מספר עובדים בקנה המידה של מדינה זערורית לא ירוויח מאותם עקרונות שעובדים עבוד המדינה הזערורית, או להפך?"

אני עדיין מחזיק בדעה שכיוון אחד של השאלה הוא לא מעניין, כל עוד לא תראה לי למה הכוונה בעסק שבו העובדים "לא מרוגלצים". באשר לכיוון השני - למה אי אפשר לנהל מדינה יעילה בצורה היררכית ו"מרוגלצת" לחלוטין, כמו חברה עסקית, כאן זו אכן שאלה. אבל גם כאן, תצטרך להסביר לי יותר בפירוט מה התסריט שיש לך בראש. כי לחברה עסקית יש מטרה אחת מצומצמת - להרוויח כסף. אתה מדמיין מדינה ש-מה? מנסה למקסם את הרווח? איך בכלל אתה מגדיר כאן רווח? ומה עם דאגה לחינוך ובריאות? ואם גם אלו מטרות, אז אתה נקלע לבעיה של ריבוי מטרות מתנגשות. ההבדל בין מטרה ברורה ומצוצמצת לבין ריבוי מטרות הוא מה שמאפשר למנכ"ל החברה העסקית, גדולה ככל שתהיה, לקבל החלטות בצורה מושכלת. ל"מנכ"ל" המדינה אין פריבילגיה כזו. או שאני עדיין לא מבין את ה"הצעה".
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות