בתשובה לאלון עמית, 16/09/04 0:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמו שכבר הסברתי, מדובר בעבד כנעני, שהוא עבד גוי, קניינו הפרטי של אדוניו בימי קדם בישראל. ומכאן שהשאלה מדברי הרמב"ם – שכדרכו בקודש, פסק הלכות על סמך התלמוד, ובמקרה זה במסכת סנהדרין, דף נ"ט עמוד א' – איננה קשורה לנושא הנידון: היחס אל השבת היהודית והנוכרית. שכן, מפרשיו המובהקים של הרמב"ם ומפרשי התלמוד פה אחד טוענים שכלל לא מדובר בגוי ששובת ביום שבת "שהוא יום שביתה לישראל, או ביום א' בשבת [=ביום ראשון] ששובתים בו הנוצרים, אלא מנוחה בעלמא קא אסר להו [=מנוחה רגילה נאסרה על העבד הכנעני] שלא יבטל ממלאכה ביום שאינו בר שביתה" ('כסף משנה' על דברי הרמב"ם המצוטטים על-ידי אלון עמית). כלומר, המדובר הוא במציאות ספציפית שנהגה בימי קדם בישראל, עת שהגוי היה "עבד כנעני" לתקופה של שש שנים אצל היהודי (בימים ברבריים כשמקובל היה בקרב העמים לשעבד זה את זה לנצח), ואין הגוי יכול להתבטל מהמלאכות שמטיל עליו בעליו היהודי בטוענה שהחליט כי יום שביתה היום עבורו, במידה ומדובר לא ביום שבת יהודי ולא ביום ראשון נוצרי או ביום שישי מוסלמי, ימי שביתה מקובלים על בני אדם מן היישוב לסוגיהם. במידה ומדובר ביום מן הימים, בסתם יום חול שגרתי לכל דבר ועניין. ועלינו *רק לאיים עליו* בדין מיתת סקילה בידי בית דין או הכאה וכיו"ב, שכן אינו סר למשמע דבריו של אדונו. יתירה מזו, במסכת בבא קמא (דף לח, עמוד א) מסופר ש"היה רבי מאיר אומר: מניין אפילו גוי שעוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם' – כוהנים, לויים וישראלים לא נאמר, אלא האדם, מלמד שאפילו גוי ועוסק בתורה..." שווה במעמדו לכהן גדול, לסמכות הרוחנית רמת המעלה ביהדות. (על טעם הלימוד מהכתוב בתורה, עמד הראב"ן בביאורו על מסכת "עבודה זרה" (סימן שי"ז) ש"כשהמילה 'אדם' מיותרת באה לרבות גויים, כמו: 'אשר יעשה אותם האדם', שהיה די לכתוב אשר תעשו אותם, שהפרשה מדברת לישראל, ובמקום שצריכים לכתוב המילה ואינה מיותרת – אינה מרבה גוי ואינו בכלל הנלמד מהכתוב.") ובנוגע לשאלתך הראשונה, אין הבדל בין השימוש במונחים "גוי" ו"נוכרי" לעניין "עבד כנעני", שכן משמעותם הסתמית היינו הך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. מפרשי הרמב"ם המובהקים? מקורות בבקשה, במקום טיוח האמת. גם הכס"מ וגם הלח"מ אינם מזכירים עבד כנעני ולו ברמז. דרך אגב, אני מסוגל לקרוא את המילה כְּנַעֲנִי גם ללא ניקוד, תודה. ב. עבד כנעני אינו נתפס לתקופה של שש שנים אלא לנצח, ואפילו עובר בירושה. הדרך היחידה בה זוכה עבד כנעני בשחרור היא יציאה בשן ועין. ג. קראת את הדף במסכת סנהדרין? הציטוט שהבאת מבבא קמא מופיע גם שם, בתוספת ההסתייגות: "התם בשבע מצוות דידהו". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א'. מפרשי הרמב"ם המובהקים, הלה הם: "לחם משנה" ו"כסף משנה" ו"משנה למלך" והרדב"ז, לא צריכים לכתוב שמדובר בעבד כנעני. הדבר ברור מאליו מדברי התלמוד במקור, על פיהם פסק הרמב"ם את פסק ההלכה שלו בנידון. מה גם ש"המשנה למלך" מזכיר בדרך אגב שמדובר ב"עבד", וברור שלא מדובר בעבד יהודי שכן המונח הוא "גוי". בנוסף, לא צריך להיות היסטוריון ממגדלי השן בשביל לדעת שלא היה מצב שבו היהודים יכלו להמית גויים על פי דיני ישראל. בדרך כלל, המצב היה הפוך, בתי דין של גויים ששלטו בכיפה המיתו יהודים על פי פסקיהם המעוותים. ב'. אתה צודק. סליחה, טעיתי. (ומצורת הניסוח שלך אני צריך גם לבקש סליחה שאני קיים, אבל תקפוץ לי!) המדובר הוא כמובן בעבד עברי, שהוא עבד מישראל הנמכר לעבדות על ידי בית הדין כי אין ידו משגת לשלם את גניבתו או שנמכר מרצונו, כאמור: "כי תקנה עבד עברי - שש שנים יעבוד" (שמות כא, ב). ואילו עבד כנעני הוא כינוי לעבד שאינו מבני ישראל, אשר לפי החוק העברי הקדום נחשב לרכושו המוחלט של בעליו והיה משועבד לו כל ימי חייו. ובניגוד לנוהג בימים ברבריים כשמקובל היה בקרב עמי העולם לשעבד זה את זה (ולא שהיום אין "עבדים זרים") - הנוהג הראוי שמצווה תורת ישראל על יהודי משעבד נוכרי, הוא בבחינת "כעבד כאדוניו", כלומר, כמנהג האדון כך מנהג העבד. ועליו לתת את הכרית הטובה ביותר שלו לעבד וכיו"ב. ג'. כל הקשר לשבע מצוות בני נוח בהקשר הנידון, מדבר על כך שלא ימציא לו העבד הנוכרי דת חדשה ביום חול רגיל, משום שהוא מצווה על שבע מצוות בני נוח. ובהתאם לכך, כפי שמפרט "המשנה למלך" על אתר, במידה והנ"ל מקבל על עצמו שלא לעבוד עבודה זרה (שהיא המצווה העיקרית מבין שבע מצוות בני נוח) - לא מכין אותו ולא מאיימים עליו במיתה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |