בתשובה לתובל, 28/08/04 8:12
ברברים 243445
תובל, אתה טוען כי ברבריות – דבר רע שיש לאוסרו, אני מניח – היא פעולה שנזקה גדול בהרבה מהתועלת האפשרית שלה. אם הבנתי את הרעיון נכונה, קיימים כאן שני מאגרים, אחד של תועלת ושני של סבל, כשלשניהם תורמים בני-אדם ובעלי חיים מדרגה מסוימת, כשמידת הרוע (הברבריות) בכל פעולה צריכה להמדד על פי היחס שבין התועלת והסבל שהיא מפיקה.

הבעיה הראשונה היא שאתה לא יכול להניח כי המדידה תעשה תמיד באותו כיוון ועם אותם משתתפים. כלומר, לא כל בחינה של סבל מול תועלת (סמ"ת) היא של אכילת בעל חיים על ידי אדם. אם מניחים שסבלו של בעל-חיים שקול באיזה אופן מול סבלם של בני אדם, אתה צריך להתמודד גם עם מצבים אחרים והפוכים כמו אכילת אדם על ידי בעל חיים.

שנית, ישנה שאלה של סף ההיכללות בדירוג הסבל. כלומר, מאיזו דרגה סבלו של בעל חיים שווה או קרוב לזה של סבלו של בן אדם. מידת מפותחות הקוגניציה היא אמצעי חלש למדידת הדברים, כיוון שהיא מניחה מראש שימוש במדידה לפי מידתם של בני אדם, אף שישנם בעלי חיים שיש להם, לכאורה, יכולות קוגניטיביות/אינסטינקטיביות מתוחכמות ביותר בתחומים שאינם חזקים אצל בני אדם. גם מדידה של הסבל על פי קיום או אי קיום של מערכת עצבית המשדרת כאב או של יכולת להבין את הכאב אינה מובילה אותך לתוצאות טובות יותר, לרוב משום שאתה פשוט לא יכול לדעת.

אם נניח שמצאת בכל זאת דרך להבחין בסעיף השני וקבעת ששסבלם של בעלי חיים החל מרמה מסוימת קרוב או שווה בערכו לסבלם של בני אדם, ובמהופך, שגם הנאתם (תועלתם) קרובה או שווה לתועלתם של בני אדם, אתה נדרש לענות על כמה שאלות קשות שלדעתי אין לך אפשרות לענות עליהן.

לדוגמה: נאמר שאתה יושב על המרפסת בביתך ונהנה מזיו השקיעה, כשלפתע מגיעים שני אריות מזי רעב למראה ומגישים בקשה רשמית לקיים איתך דו-קרב לחיים ולמוות. אחריו, כך מפורט בבקשה, בכוונתם לאכול אותך. אתה לא מוכן לקבל את זה ללא קרב וניגש לארביטרטור הסמ"ת המחוזי ומבקש להוציא צו מניעה נגד אכילתך. האריות, באמצעות עו"ד שפטל, מנמקים את בקשתם כך:
א. הגשת בקשה לדו-קרב אינה מהווה תקיפה המזכה את תובל (להלן, המנמק) בזכות התגוננות. להיפך, ניתנת למנמק התראה מראש על ידי אריה א' ואריה ב' (להלן, המבקשים) ואפילו זכות בחירה בכלי נשק קר להתמודד עמם.
ב. התועלת שהמבקשים יפיקו מאכילת המנמק גדולה מאוד, שכן הדבר ימנע מהם לגווע ברעב.
ג. הסבל שייגרם למבקשים אם לא תינתן להם אפשרות לאכול את המנמק יהיה גדול מאוד (להלן, מוות).
ד. אחד המבקשים הוא לביאה הנמצאת בחודשי הריונה האחרונים והמתתה באמצעות מניעת זכות אכילת המנמק תהווה פגיעה לא רק במבקשת אלא גם בעוברה ובשני צאצאים משגר קודם (להלן, התלויים). היינו, המבקשים אינם מבקשים רק לשם עצמם אלא גם להצלת שלוש נפשות תלויים. מאחר ונקבע בתקנת תובל, סעיף ב'3 כי סבלו של בעל חיים מדרגה ב', דרגת המבקשים, שווה ל-‏45 אחוז מסבל המדד הקובע (אדם) הרי שדירוג הסבל של המבקשים הוא 225 אחוז, יותר מכפול מסבלו של המנמק.
ה. המבקשים מכירים בסבל שייגרם למבקש אם יפסיד בדו-קרב ומבטיחים לבצע את בקשתם באופן מהיר ויעיל.
ו. כדי למקסם את אפשרות התועלת למבקשים, מתבקש המנמק לספק למבקשים טבח מומחה בגריל לבעלי-חיים וכן כלי מטבח שונים שיפורטו בנספח א'.
ז. מאחר ויכולת הפקת התועלת של המנמק תרד למינימום עם הפסקת הליכי הפקת התועלת מצידו, מתבקש המנמק למכור חלק מרכושו לצורך שכר טרחתו של עו"ד שפטל.
ח. והיה והמנמק גובר על המבקשים, יבוא בית המשפט ויפסיק את הקרב ויבצע צו המתה למנמק, כיוון שהתועלת שהמנמק יפיק מהמתת המבקשים (מניעת סבלו ומותו) אינו שקול מול הסבל שיגרם למבקשים (מותם של המבקשים ועוד שלושה תלויים).
ט. המבקשים מצרפים את נספחים ב', ג' וד' וכן חוות דעת מומחה בנספח ה' המצביעה על כך שלמבקשים אין חלופה לאכילת המנמק או הדומים לו. אכילת המנמק לא תבוצע לשם הנאה או שיפור קל בתזונה כיוון שהמבקשים והתלויים אינם מסוגלים לאכול ולעכל מזון שאינו בשר.
י. המבקשים תובעים לאסור על המנמק לבוא ולספק למבקשים ולתלויים בשר שאינו בשרו הוא, כיוון שפעולה זו כרוכה בסבל לבעלי חיים אחרים, שהמנמק מסכים כי יש לאוסרו.
לא רחוק היום... 243446
ברברים 243532
לגבי הבעיה הראשונה- אני בהגדרתי התייחסתי לברבריות בהתנהגות בני אדם (בין השאר *כלפי* חיות) ולכן אני לא צריך להתמודד עם מצבים של אכילת אדם ע"י בע"ח. אני לא התייחסתי למוסר של בע"ח, אני גם לא מסוגל להתייחס למוסר שכזה ואני אפילו לא בטוח שקיים דבר כזה.

לגבי הבעיה השנייה- יש כאן באמת בעיה מסוימת, נקודת ההתיחסות היא של בני האדם בלבד. אפשר אולי לענות על כך שמשום שכללי המוסר מיועדים לבני האדם ,טבעי שגם נקודת ההתיחסות תהיה ע"י כלי המדידה של בני האדם. אך יש משהו קצת מטריד בהערה הזו מפני שכללי המוסר אמורים להיות כללים נכונים אובייקטיבית (אפילו שהיישומים שלהם לפעמים לא חד משמעיים, ה*כללים* אמורים להיות מוחלטים) . זו בהחלט נקודה למחשבה.

לגבי הדוגמא- כפי שאמרתי כללי המוסר נועדו ל*אנשים * בלבד ועבור אנשים, אבל סחתיין על היצירתיות...
ברברים 243589
אם כללי המוסר הם של בני אדם, למען בני אדם וחלים על בני אדם בלבד, אתה חייב לזנוח כל טענה שלבעלי החיים יש זכויות מובנות שמטעמן אין להורגם ולאמץ טענה מוחלשת, לפיה הריגת בעלי חיים היא התנהגות שאינה הולמת בני אדם תרבותיים ("ברברית"), בהינתן נסיבות מסוימות ובעלי חיים מסויימים.

ההבחנות הבסיסיות שיש לעשות כאן, לפיכך, הן בין נסיבות מסוגים שונים ובין בעלי חיים מסוגים שונים:
א. נסיבות: יש לקבוע היכן עובר "קו התועלת" מבחינת בני אדם. כלומר, מאיזו נקודה התועלת המופקת מהריגת בעל חיים מצדיקה את הריגתו. אתה גם חייב לקבוע האם קו התועלת הוא נקודה שיש להגיע אליה עם תועלת יחידה (למשל, להרוג כדי להשרד) או שתיתכנה תועלות מצטברות (גידול פרה לצורך חלבה והריגתה לצורך עורה, עצמותיה, וכו'). נוסף על כך, אתה צריך להגדיר גם תועלות בהקשר נסיבתי מסוים (למשל, אדם באי בודד) או במקום מסוים (למשל, האם אפשר להשוות את התועלת שמפיק אסקימואי מהריגת כלב ים צעיר לצורך פרוותו להריגת כלב ים צעיר לצורך צעיף פרווה לגברת בתל-אביב).

ב. סוגי בעלי חיים: הקו שהצעת עד עכשיו שעד אליו וממנו הריגת בעל חיים כשרה או לא כשרה בעייתי מאוד. קביעה לפי רמת הקוגניציה של בעל החיים לא מדויקת מיסודה (בגלל שקשה למדוד דבר כזה) וגם סובייקטיבית מאוד. לדוגמה, אם מתברר מחר כי המקק אינטליגנטי יותר מהתרנגולת, מאחר והמקק כשר בהריגה, אפילו לצורך שולי כמו "אני אוהב לשמוע את הקנאק," תאלץ לאשר הריגה לא מוגבלת של תרנגולות לכל צורך שהוא, גם אם התועלת זניחה.
ברברים 243592
לכלב ים יש פרווה?
ברברים 243602
כנראה שלחלקם לפחות יש: http://en.wikipedia.org/wiki/Pinniped
ברברים 243702
לעוללים יש ויש. זו הסיבה שלצורך פרווה הורגים גורי כלבי ים. זו גם הסיבה שאלו שנאבקים בזה נוהגים לצבוע את גורי כלבי הים בצבע שאינו יורד ולכן הורס את הפרווה שזמנה קצוב.
ברברים 243718
גם לבוגרים יש. היא פשוט קצרה מאוד.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים