בתשובה לנעם טל, 18/08/04 17:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולא הבנתי על ידי מי צריכה האוניברסיטה "להשלט" - האם על ידי הסגל הזוטר שלה? ואם אכן הפרופסורים "דואגים בעיקר לעצמם" - איך תוכל לשכנע אותי שראשי ארגון הסגל הזוטר אינם "דואגים בעיקר לעצמם"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"""ולא הבנתי על ידי מי צריכה האוניברסיטה "להשלט" - האם על ידי הסגל הזוטר שלה? """ האוניברסיטאות צריכות להתנהל ע"י מדינת ישראל ולא הפרופסורים. ברמה האקדמית יחליטו הפרופסורים. ברמה הניהולית - מדינת ישראל. כמו שבתי החולים לא נבנו עבור הרופאים אלא לטובת הכלל.כך גם האוניברסיטאות. אם הפרופסורים יכולים לגייס בעצמם 5 מיליארד ש"ח לתפעול האוניברסיטאות בעצמם - שיהיו "אדוני הממלכה" ויעשו מה שהם רוצים. כל זמן שהמדינה משלמת - יש לה זכות להחליט מה יעשה בתקציבים. אגב, אני מודע לעובדה שרוב המרצים משוכנעים שהאוניברסיטאות הוקמו בעיקר למענם.לצעירים שבהם אני מציע להתפקח. בעידן ההפרטה הם יאלצו להנהן בראש לאיזה מיליארדר שירכוש או יקים אוניברסיטה, רק למען השעשוע של עצמו. ""איך תוכל לשכנע אותי שראשי ארגון הסגל הזוטר אינם "דואגים בעיקר לעצמם"? "" כל אחד דואג לעצמו, אם באופן עצמאי או ע"י ארגון. המדינה (כאילו) דואגת לכולם. כצופה, באפשרותך לשפוט אוביקטיבית את פעולת הצדדים וכן את טובת הכלל. להלן- החברה הישראלית. הסגל הזוטר פועל למנוע את ניצול הכח העצום של ההנהלה לדרוס את החלשים, ולפרק את הארגון שמגן עליהם. כמעט כל חברי הועד פועלים בהתנדבות. התוצאה הישירה של פעילות זו, למעט הסיפוק היא התמשכות הלימודים והמחקר שלהם. לכן, אני חושב שיותר קל להאשים את הפעילים בטיפשות, מאשר בכל דבר אחר. שמירת תנאי ההעסקה של תלמידי המחקר היא עוד אינטרס קיומי של ישראל. כולם מדברים עליו ("יש לנו דור צעיר נפלא של חוקרים"), אבל עושים מעט מאד בנידון, ומיללים כשכבר מאוחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן שלא ממש ענית לי. מה זאת אומרת "האוניברסיטאות צריכות להתנהל ע"י מדינת ישראל"? -האם אתה מתכוון ששר האוצר צריך לקבוע איזה פרופסור רשאי להמשיך ללמד, ואיזה דוקטורנט צריך להחליף את הפרופסור העציצי? או שמא אנשים מלאי ברק, חן וכישרון כמו דני נווה יהיו אחראים לקבוע מי מצירי ועידת הליכוד זכאי לקבל את הג'וב היוקרתי של ראשות הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, למשל? (או שמא צריך יהיה בשביל זה ישיבת ממשלה מיוחדת). או אולי אתה מתכוון שתוקם ועדת מעקב ממשלתית אחרי ביצועי הפרופסורים מעל גיל 60 (ומי ירכיב את אותה ועדה מהותית - צירי ועידת הליכוד, או אולי דוקטורנטים שאפתניים (שהינם חברי ליכוד כמובן))? לצערי, מלבד לצעוק "ההנהלה, והעציצים, ואנחנו העתיד, ותנו לנו את הכסף", אינך אומר הרבה. הדיון שלך מתנהל בשפת ביבים סטנדרטית (המאבק ב"הנהלות/אליטות" ואחרי המבול). חוץ מלהטיח רפש הרסני, אתה לא מציע שום דבר בונה. הייתי מצפה מדוקטורנט שאפתן ואקטיביסטי שיהיה א. קצת יותר קוהרנטי, ב. טיפה יותר מתון ובעל זוית ראיה רחבה יותר, וג. הרבה יותר מדויק בתיאור דרישותיו. היבבות שלך (סליחה, אבל כך זה נשמע) בסגנון "אכלו לי, שתו לי" הינן ילדותיות למדי, ובטח ובטח אינן אובייקטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחתי לעצבן אותך? אני מצטער. אתה צודק. כדאי מאד שהשינוי יבוא מבפנים ולא יכפה ע"י הממשלה בגלל חוסר היכולת של האוניברסיטאות להזיז דברים. לגבי הניהול: הממשלה לא אומרת לרופאים איזו תרופה לתת או באיזה חוט לתפור את החתך ובכל זאת מנהלת את מערכת הבריאות. בכל הנושאים האקדמים ח י ו נ י ואני מדגיש: חיוני שיחליטו רק הפרופסורים. צריך סנאט חזק, ולא חותמת גומי של ההנהלה. אבל למדינה יש זכות להכריע בנושאים עקרוניים הנובעים מתרבותה ערכיה ותקציבה: כגון: פנסיה של פרופסורים, תנאי העסקה, ניסויים בבעלי חיים, שוויון בפני החוק, בטיחות, אבטחה, עידוד מחקר בתחומים מסויימים ועוד. וזאת כאמור, בלי התערבות בתכנים אקדמיים נושאי מחקר וכו'. לגבי דור העתיד, אלא אם הפרופסורים גילו את אחד מיובליו של מעיין הנעורים, אני חושש שהצעירים הם דור העתיד. רמתם תלויה בעיקר בפרופסורים ובתנאים שהמדינה מעמידה לרשות האוניברסיטאות, ע"פ שיקוליה. חבל שאתה נגרר לביקורת אישית, ועוד יותר חבל שאתה לוקח כל אמירה בכזאת רצינות תהומית. מלכתחילה ניסיתי לשבור את שיא התגובות למאמר, ואודות לתרומתך אני חושב שאני בדרך הנכונה. אני לא מסתתר מאחורי כינוי אלא פועל בגלוי. צר לי שאני לא עומד בציפיות שלך. אני פועל מעל 6 שנים בכל יכולתי לקדם מטרה שאני מאמין בה, ועושה זאת בהתאם ליכולתי ובהתנדבות. "האייל הקורא" היא בימה מכובדת אךודאי תסכים איתי שאינה מתאימה לניהול מו"מ עם האוניברסיטאות. לגבי שפת ביבים, רפש, ילדותיות (הלוואי),זוית ראיה, וכו' ישפטו הקוראים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אתה מכליל מדי. תנסה לפרט למה אתה מתכוון כשאתה קורא לממשלה לנהל את האוניברסיטאות. מי יחליט מה? אתה חוזר על הטענה לפיה לא הוגן לשנות תנאי העסקתו/מלגתו של איש סגל זוטר לאחר שהחל במחקרו. האם לא קל וחומר כלפי פרופסור מבוגר, שבאמת השקיע את כל זמנו ומרצו בקריירה האקדמית שלו? מה דעתך על האפשרות שאלה שכבר בפרופסורה, או בקביעות, יישארו כפי שהם, אבל תנאי העסקתו של כל מרצה חדש שיתקבל למעמד של מרצה בכיר או פרופסור, יהיו נתונים לשיקול דעתה של שרת החינוך? למה אתה חושב שאת "הפרופסורים" מעניינים רק תנאי העסקתם, ואילו אנשי הסגל הזוטר הם, ורק הם, אלה הדואגים למצבה של מערכת החינוך הגבוה בישראל? למה אתה מתכוון ב"שוויון לפני החוק"? האם אין זה כך? לגבי הכינוי שלי - למה זה כל-כך מפריע? אם תתעקש אני יכול לומר לך את שמי המלא, אם כי לא ממש ברור לי למה זה כל-כך חשוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי חטא שין לגבי שפת ביבים - סליחה לא הבנתי שזאת הכוונה. אני לא מתיימר להציע תוכנית כללית אבל להלן מספר נושאים בהם קיימת או רצוי שתהיה מעורבות של המדינה (על כל מערכותיה, בהם גופים שאינם כפופים לממשלה) 1. גובה שכר הלימוד לסטודנטים. 2. מספר הסטודנטים שילמדו בכל אונ' ומכללה. 3. גובה שכר לבעלי תפקידים ע"פ דירוג: לדוגמא למה שראש מדור מסויים ישתכר יותר מאיש סגל בכיר, ויותר ממנכ"ל משרד ממשלתי. 4. עידוד תחומים בהם המדינה חפצה: למשל: אלקטרואופטיקה, ננוטכנולוגיה, ביוטכנולוגיה, היסטוריה של בית ראשון וכו'. 5. עדיפות בתקצוב לפריפריה, לקידום אוכלוסיות מסוימות וכו' 6. תנאי העסקה אחידים: כשם שכל איש סגל בכיר מקבל שכר בהתאם למעמדו האקדמי, בלי קשר ללתחום המחקר שלו ולמוסד שבו הוא עובד, כך גם בסגל זוטר. 7. תקנות כמו בשרות הציבורי: החל במי יטוס במחלקה ראשונה וכלה בכל כמה שנים יוחלף רכבו של בכיר. הבחנה בין "חופש אקדמי לחופש מביקורת" : 1. פיקוח בנושאי בטיחות, שימוש ותחזוקה של מכשור וחומרים מסוכנים ועוד. 2. חופש מידע: חשיפת כל הפרוטוקולים הנוגעים לקבלה או דחיה של אנשי סגל. 3. שקיפות מלאה: פרסום מספר המלגות גובהן,קריטריונים להענקתן. אכן קל וחומר לגבי פרופ' ותיקים אבל עם שינויים מתבקשים. בסוגיית הפנסיה מה שטוב לפרופ' באונ' העברית צריך להספיק גם לעמיתו באונ' ת"א. הסגל הבכיר דאג אחרי השביתה הגדולה ב-1993 שהזוטרים לא יקבלו דבר. מה שהוביל לשביתת הזוטרים באונ' ב-1997. גם למאבק זה, ולמאבק הסטודנטים להורדת שכ"ל הגיבו ארגוני הסגל הבכיר באדישות. היו בודדים שבאו להזדהות אבל לא יותר מכך. גם בעניין הובלת המאבק למען ההשכלה הגבוהה רוב הפרופ' אדישים ורק מקטרים. איש לא הפגין או עשה מעשה. אפילו לא שביתה סמלית של יום או שעה. מה המסקנה? שוויון: אונ' ת"א פיטרה נשים בהריון או נמנעה מהמשך העסקתן כדי שלא תצטרך לשלם למחליף כשהן ילדו. המקרה של הדוקטורנטית אלה שגב הגיע לביהמ"ש ופסק הדין חייב את האונ' לפצותה ואת כל שאר הנפגעות. לגבי הכינוי, אני חוזר בי, זאת זכותך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |