|
||||
|
||||
כשפתחתי ספרים, התברר לי שיש בעיה עם חלק מהדוגמאות האלו כדוגמאות לשוק חופשי מבחינת הנתונים ההיסטוריים. חלק אחר אני לא מכיר. בוא נעזוב את זה כרגע. אני חושב שאני פחות או יותר מבין את הטענה שתנאי תחרות של שוק חופשי גורמים *באופן הכרחי* להגברת הצמיחה ולהוזלת המוצרים 1. אבל מסקרן אותי, מדוע אתה חושב שהשוק החופשי מחייב תהליכי רווחה, כמו ביטול עבודת ילדים או ביטול שעות עבודה מטורפות? זאת לא שאלה וכחנית, אלא תהייה. האם לדעתך יש איזה מנגנון שמביא באופן הכרחי דווקא לתוצאות האלה? 1 אני לא נכנס לבעיות של כשל-שוק. אני לא מבין מספיק בכלכלה. |
|
||||
|
||||
"כשפתחתי ספרים, התברר לי שיש בעיה עם חלק מהדוגמאות האלו כדוגמאות לשוק חופשי מבחינת הנתונים ההיסטוריים. חלק אחר אני לא מכיר. בוא נעזוב את זה כרגע." כאן אתה פוטר את עצמך יותר מדי בקלות. אני לא טוען שהדוגמאות שהבאתי הן מופת לגישת "לסה פר" אבל משני הצדדים של כל השוואה עומדות מדינות או תקופות שההבדל ביניהם הוא בין השאר (או אך ורק - כמו קוריאה וגרמניה) הגישה הכלכלית. גרמניה המערבית הייתה או לא הייתה "מאוד קפיטליסטית" אבל בהשוואה למזרח ברור שיש בה הרבה חופש כלכלי והתוצאות בהתאם. סין של אחרי מאו רחוקה מלהיות מדינה חופשית אבל הרפורומות המאוד צנועות, יחסית, שנעשו לאחר מותו הובילו לשינוי אדיר וכו. "אבל מסקרן אותי, מדוע אתה חושב שהשוק החופשי מחייב תהליכי רווחה, כמו ביטול עבודת ילדים או ביטול שעות עבודה מטורפות? זאת לא שאלה וכחנית, אלא תהייה. האם לדעתך יש איזה מנגנון שמביא באופן הכרחי דווקא לתוצאות האלה?" וודאי. המנגנון הזה קרוי "אופי האדם". אולי בניגוד לך, אני סבור שרוב האנשים אינם מעוניינים לעבוד עשרים שעות ביממה בשדה ולהיות נאלצים לשלוח את ילדיהם לעבודה בגיל 8 (או קודם), בדיוק כפי שאינם מעוניינים לאכול במידה שאיננה מספקת ולסבול מרעב. מאחר ולאנשים יש, בתנאי שוק חופשי, יותר כסף, וההוצאות על מחייתם יותר נמוכות, אותו דבר בו הם רוצים (פחות שעות עבודה, חינוך לילדים, אוכל על השולחן) מתאפשר ולכן זה קורה... |
|
||||
|
||||
אני לא חושב שאני פוטר את עצמי בקלות. למשל, ההבדל בין קוריאה וגרמניה אינו רק בגישה הכלכלית, זאת תרבות אחרת שונה לחלוטין. מזרח ומערב גרמניה היו שונות לגמרי בשיטת השלטון גם ללא התייחסות לפן הכלכלי. בכל מקרה, אין לי שום רצון לפטור את עצמי – אני מסכים ברצון לטענה שחופש כלכלי הוא דבר טוב שמגדיל את סה"כ התוצר, ובאופן כללי משפר את הרווחה. אני רק חושב שמתוך הדוגמאות ההיסטוריות אי אפשר להסיק מסקנה חזקה כזאת: חופש כלכלי בא בד"כ יחד עם שינויים אחרים, פוליטיים ותרבותיים, והשאלה של סיבה ומסובב נשארת פתוחה. בעצם, אתה מרכסיסט הרבה יותר ממני: אתה מייחס את השינויים התרבותיים להתפתחויות הכלכליות (הבסיס הממשי קובע את בניין העל), בעוד שאני לא חושב שאפשר להעמיד את המציאות על עקרון מוניסטי. (וכמובן, יש לנו מחלוקות אחרות: כל זה לא מוכיח ששוק חופשי לחלוטין הוא מוצלח, או שכולם נהנים מהצמיחה). בנוגע לפסקה השניה. אני לא כל כך מבין. יכול להיות שהמעסיקים יציעו רק עבודות שבהן עובדים 14 שעות ביממה, לא? אם העובדים לא יסכימו, הם ישכרו לעבודה עובדים אחרים. או שאולי אתה טוען שמספר העובדים מוגבל – שיש "משחק סכום אפס" עם כוח העבודה? |
|
||||
|
||||
"אני לא חושב שאני פוטר את עצמי בקלות." ועוד איך. אתה גם מתמם. "חופש כלכלי בא בד"כ יחד עם שינויים אחרים, פוליטיים ותרבותיים, והשאלה של סיבה ומסובב נשארת פתוחה." אז מה קרה באירלנד? סין? הודו? שם הרי השינויים היו אך ורק בפרמטרים הכלכליים. תרצה להגיד שזה לא מוכיח את זה במלוא מאת האחוזים נוסח הוכחה במתמטיקה ושאולי, אולי, באמת אולי, זה עניין של איזה מקריות מדהימה. סבבה. אבל מאחר ואיננו יכולים לערוך ניסויים במישור הזמן, לחזור אחורה ולשנות פרמטרים כלכליים בלבד ולבחון את האפקט ומאחר והמדינות השונות בעולם אינן מבצעות שינויים במדיניות הכלכלית בצורת ניסוי מדעי ודאי תסכים איתי שהראיות הן הרבה יותר מסבירות בכדי לשכנע אדם סביר. "בעצם, אתה מרכסיסט הרבה יותר ממני: אתה מייחס את השינויים התרבותיים להתפתחויות הכלכליות (הבסיס הממשי קובע את בניין העל), בעוד שאני לא חושב שאפשר להעמיד את המציאות על עקרון מוניסטי." אני חושב שכל אדם סביר מבין שללא היכולת לקנות מזון, ביגוד, דיור וזמן פנוי יהיה קצת קשה לבני האדם להקדיש זמן לעניינים כגון פעילות פוליטית, הגות פוסט מודרניסטית או האזנה למוסיקה. מכאן שרווחה כלכלית היא במידה רבה תנאי הכרחי לכל התפתחות תרבותית או טכנולוגית אחרת. זו בהחלט טענה שמרקס העלה, למרבה הצער הוא שגה בכמה פרטים מהותיים אחרים... "בנוגע לפסקה השניה. אני לא כל כך מבין. יכול להיות שהמעסיקים יציעו רק עבודות שבהן עובדים 14 שעות ביממה, לא? אם העובדים לא יסכימו, הם ישכרו לעבודה עובדים אחרים. או שאולי אתה טוען שמספר העובדים מוגבל – שיש "משחק סכום אפס" עם כוח העבודה?" וודאי שמספר העובדים מוגבל. הטעות שלך נעוצה במחשבה שמי שקובע את השכר הוא המעסיק וזה פשוט לא נכון. "משחק סכום אפס" מדבר על *כסף*, על ההנחה שכמות הכסף היא מוגבלת ולכן אם יש לאחד הרבה אזי לאחר צריך להיות מעט. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאתה לא מבין. אין לי בעיה להניח שבסין, הודו וכאלה פתיחת השוק גרמה ליותר רווחה כלכלית. השאלה *מה גרם לפתיחת השוק* נשארת פתוחה, ולכן שאלת הסיבה-מסובב (כלכלה-שינויים פוליטיים ותרבותיים) נשארת פתוחה. הלאה. כל פעם תומכי השוק החופשי זורקים כאן כל מני נתונים, היסטוריים ונוכחיים, על הצלחות השוק החופשי. בדר"כ אנחנו לא טורחים לבדוק אותם, אולי כי אין כאן היסטוריונים וכלכלנים, או שהדיונים האלה לא מעניינים אותם. לפעמים, כשקורה שאנחנו בודקים את העניין, מסתבר שהמציאות היא לא כפי שהוצגה על-ידיכם. היום רפרפתי על מאמר של סבר פלוצקר בדף המאמרים של ידיעות-אחרונות. המאמר לא מופיע ב-ynet, אז אעתיק לכאן את הפסקה שעניינה אותי: "לנס הכלכלי האירי הסברים רבים, אך ביסודו עומדים שני מהלכים, מדיני ופנימי. לפני כ-25 שנה החליטה הרפובליקה של אירלנד להתנתק כליל מהסכסוך הדתי-עדתי-לאומי בצפון אירלנד ולוותר על חלום הדורות של סיפוח החבל הזה. ב-1987 נחתם באירלנד 'הסכם לשותפות חברתית' בין הממשלה, האיגודים המקצועיים והמגזר הפרטי. נכללו בו הבנות בשורה של נושאים: שכר ציבורי ופרטי, תנאי העסקה ופיטורים, הגמשת שוק העבודה, זכויות סוציאליות, פנסיה, הפרטה, תחרותיות, תמריצים וסובסידיות ועוד. הסכמים נוספים ל'שותפות חברתית' נחתמו בזה אחר זה מדי שלוש שנים והיו אבני היסוד בהתפתחות המסחררת של המשק האירי. תחולתם הורחבה בהדרגה. האמנה החברתית האחרונה, לשנים 2002-2003, הופכת את האיגודים המקצועיים וארגוני המעסיקים באירלנד לשותפים גם במאבק בעוני, בשימור הסביבה, ברפורמות במנהל הציבורי, ברגולציה ובהבטחת כושר התחרות של המשק האירי במסגרת האיחוד האירופי". מצטער, זה נשמע לי רחוק מאוד משוק חופשי. הלאה. כיצד, בעידן הגלובליזציה, מספר העובדים מוגבל? האם העובדים הזרים מגיעים מכפרים בלתי מוכרים? האם הם הנוכחים-נפקדים שמדובר עליהם כה רבות? אנחנו רואים בדיוק את זה: כיצד המעסיקים והממשלה "שוברים" את שוק העבודה. לא? (גיל כתב זאת כבר מזמן). |
|
||||
|
||||
"השאלה *מה גרם לפתיחת השוק* נשארת פתוחה, ולכן שאלת הסיבה-מסובב (כלכלה-שינויים פוליטיים ותרבותיים) נשארת פתוחה." יהונתן, אני חושב שקצת הגזמת. אנחנו דנו במפורש בקשר בין רפורמות שוק חופשי וגידול הרווחה והדיבורים על שינויים פוליטיים חברתיים הוצגו כהסבר אלטרנטיבי לגידול ברווח. מאין צצה לה השאלה "מה גורם לרפורמות". נו באמת... אירלנד "מצטער, זה נשמע לי רחוק מאוד משוק חופשי." שוב, אתה מתמם או שאינך מבין. אין דרך אחרת לכנות את קיצוץ המיסים, הגמשת שוק העבודה וכו. אלא כרפורמות של שוק חופשי. העובדה שהממשלה הצליחה להעביר את הרפורמות האלו באמצעות הסכם "שקט תעשייתי" עם ארגוני העובדים היא רק ה*דרך* באמצעותה הועברו הרפורמות וזה ממש לא נושא הדיון. מה שקרה באירלנד משול להסכם של נתניהו עם ההסתדרות במסגרתו ההסתדרות מבטיחה *לא להפריע* (באמצעות שביתות וכו.) למהלכים הכלכליים של הממשלה בתמורה לפשרות אלו ואחרות במהלכים עצמם, זה לא הופך, בשום צורה, את הצעדים שכן ננקטים לפחות שוק חופשי. "הלאה. כיצד, בעידן הגלובליזציה, מספר העובדים מוגבל?" וודאי. זה שיש מילארד סינים שחיים (ואני מי אני מה אני) לא משנה את העקרון. כדי להקל עליך בוא ואספר לך בדיוק כיצד מתרחשת והתרחשה עליית השכר א. יש לך מדינה, מחוז, עיר, מה שלא תרצה בו יש כל מיני אנשים שעובדים כל היום בשדה. ב. בא לו איזה קפיטליסט שמן עם שפם ובונה מפעל ג. עכשיו הוא גם *צריך* עובדים ד. לשם משיכת העובדים בעל המפעל חייב להציע *משהו* שהופך את העבודה במפעל לאטרקטיבית יותר מן העבודה בשדה. יש כאן כמה אפשרויות: 1. שכר יותר גבוה 2. תנאי עבודה משופרים (עבודה תחת קורת גג, קנטינה, חדר ביליארד וכו.) 3. שעות עבודה יותר קצרות הוא לא צריך לעשות הרבה, אבל במידה מספקת כדי שהיתרון יהיה ברור. ה. מאחר והמפעל מרוויח והכל אחלה, באים המתחרים של הקפיטליסט (שסובלים גם הם מבעיות משקל ושיעור יתר מתחת לאף) ובונים גם הם מפעלים בשם המניעים האפלים של תאוות בצע. ו. מאחר ורוב האנשים עדיין עוסקים בעבודת השדה, ייתכן שהם יוכלו, בשלב ראשון, להציע את אותם תנאים כמו הקפיטליסט הראשון אבל בנקודה מסויימת, באורח פלאי, נגמרים האנשים ה"חדשים" והאופציה היחידה כדי למשוך עובדים למפעלך (לשם הרחבתו או בגלל שזה עתה הקמת אותו) היא לספק איזה *משהו* שיגרום לעובדים לעבוד אצלך ולא אצל המתחרים. בנוסף על כך, לקיחת עובדים מהמתחרים שלך עשויה להיות יותר משתלמת מלקיחת "חקלאים טריים" מן השדה, העובדים של המתחרה שלך כבר עובדים וצברו את אותה רמה (גם אם מינימלית) של הכשרה בעבודה. "כיצד המעסיקים והממשלה "שוברים" את שוק העבודה. לא?" הממשלה "שברה" ממזמן את "שוק" העבודה הישראלי. הממשלה גוזרת על משהו כמו מחצית כוח העבודה הישראלי אבטלה באמצעות קצבאות ושכר המינימום. אתה מוזמן לעיין בדיון שהיה על עניין העובדים הזרים והאבטלה בדיון האחר... |
|
||||
|
||||
בנוגע לסוגיית הסיבה-מסובב, אתה טועה. ההסברים הפוליטיים והחברתיים לא הוצגו כהסברים אלטרנטיביים לגידול הרווח, אלא כהסברים אלטרנטיביים ליותר רווחה לאוכלוסייה. דהיינו, לחלוקת הרווח הנוסף בין כלל האוכלוסייה ולהתפתחות תנאים סוציאליים. אירלנד. שוב, אתה לא מדייק. הפסקה שהבאתי מדברת על שיתוף הולך וגובר של ארגוני העובדים והמעסיקים בניהול המדינה, דרך פעולה שרחוקה מאוד מהאידאה של השוק החופשי. מעבר לכך, אני מודע לכך שבאירלנד התרחשו תהליכי ליברליזציה, ובודאי שהייתה להם השפעה חיובית ומעוררת על הכלכלה (מי בכלל ערער על זה?). אבל תהליכי ליברליזציה מסוגים מסוימים לא סותרים הסכמות חברתיות מסוג אחר. ההנחה שלך ש"הסכם לשותפות חברתית" הוא הסכמה בשתיקה של ארגוני העובדים לכל מה שיעשו להם, היא הנחה שראוי לה שתסתמך על משהו. היא בהחלט לא משתמעת מהטקסט (אין לי כרגע זמן או חשק לחפש יותר בעניין. אם גם לך אין, נוכל להשאיר את הנקודה הזאת פתוחה להזדמנות אחרת). מצטער. מתוך ההסבר שלך, עדיין לא הבנתי כיצד מספר העובדים מוגבל. למעשה, מביאים כל הזמן עובדים זרים חדשים לכאן. לא? |
|
||||
|
||||
"בנוגע לסוגיית הסיבה-מסובב, אתה טועה...." אני צריך להבין שעכשיו אתה נטפל לשגיאות הקלדה? זה די פתטי. "אירלנד. שוב, אתה לא מדייק. הפסקה שהבאתי מדברת על שיתוף הולך וגובר של ארגוני העובדים והמעסיקים בניהול המדינה, דרך פעולה שרחוקה מאוד מהאידאה של השוק החופשי." זו נקודה טפלה לחלוטין. הרפורמות צריכות להבחן על פי הצעדים שננקטו לא על פי מי השתתף בהסכמה עליה. אם, למשל, מחר תקום בישראל ממשלה של הליכוד, המערך "עם אחד" ורק"ח ותכונן, ביחד עם ההסדרות "עסקת חבילה" שבמסגרתה יופחתו המיסים, ימותנו העלאות השכר במגזר הציבורי ויקוצצו הקצבאות לא תוכל לקרוא לזה אלא רפורמה של שוק חופשי למרות שהעבודה רק"ח ועם אחד הם "רחוקות מאוד מהאידאה של שוק חופשי". הרי לך מעט פרטים: "מצטער. מתוך ההסבר שלך, עדיין לא הבנתי כיצד מספר העובדים מוגבל. למעשה, מביאים כל הזמן עובדים זרים חדשים לכאן. לא?" אנחנו עברנו מדיון כללי על עליית השכר בתנאים של שוק חופשי ל"בעיית" העובדים הזרים בישראל? אני מציע שבפעם הבאה שאתה משנה את הנושא, תודיע מראש. |
|
||||
|
||||
בוא נסכם מעכשיו שאני פתטי, מיתמם, קצת מטומטם ועוד כמה כאלו, ונוכל לחסוך את כל הכינויים האלה מדיונינו בעתיד. בסדר? אני לא חושב שמה שכתבתי פתטי, ונראה לי שאתה לא מבין את העניין. בעוד שאני מקבל את התזה שבמאות הקודמות כמות הטובין גדלה במידה רבה בזכות החופש הכלכלי (אף שתנאי מוקדם להתפתחות הטכנולוגיה היה גילויים המדעיים והם היו תלויים בתופעות אחרות), אני לא מקבל את התזה שהזכויות הסוציאליות נוצרו בגלל החופש הזה. אתם מנסים לטעון שעם התפשטות עקרונות החופש הכלכלי, *ובגללם*, התפשטו גם התנאים הסוציאליים. לדעתי, זאת טענה מצחיקה. בנוגע לאירלנד. אין לי לצערי זמן כרגע להתעמק בנושא. אבל ראה דוגמא מתוך http://www.ucd.ie/economic/staff/barry/papers/BCraft... “There is widespread agreement that an industrial relations system of the traditional את ה Social Partnership Agreement 2003-2005 כולו תוכל לקרוא כאןhttp://www.ictu.ie/html/publications/other/Sustainin...British type, which combines low levels of co-ordination of both employers and unions with a high coverage of the workforce by collective bargaining agreements, leads to high levels of equilibrium unemployment. These effects are exacerbated by high labour taxes and generous unemployment benefits that continue indefinitely with little pressure exerted to find or accept work. The response of the Thatcher administration to these problems was to weaken trade union power, reduce the coverage of collective bargaining, lower the replacement ratio (i.e. the ratio of unemployment benefit to earnings) and generally shift the system of pay determination towards the American model. The Irish reform programme went in the opposite “neo-corporatist” direction, in favour of the social-partnership approach. The first such deal was agreed in 1987 and the most recent, designed to last into the new century, was signed a decade later. The partnership agreements purchased wage moderation via the promise of cuts in income tax, ensured that social welfare payments remained immune from public expenditure cuts and generally supported the replacement ratio.” לא קראתי, אבל עברתי במהירות, וראיתי שהם מדברים על קצבאות הבטחת-הכנסה שיאפשרו לחיות בכבוד, על הגדלת הפנסיות וכדומה. בנוגע ל"שוק החופשי" ול"בעיית העובדים הזרים" – לא שיניתי נושא כלל. אני מנסה להבין כיצד מיושמים עקרונות השוק החופשי במציאות. |
|
||||
|
||||
מספיק. אני לא רואה טעם רב בחזרה על דברי רק בשביל שתוכל לשנות את הנושא בכל עת. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |