בתשובה לרודי וגנר, 16/08/04 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תקשורת פתוחה שמשקפת את מגוון הדעות בעם היא *תנאי* לדמוקרטיה. המונוליטיות של התקשורת (בעיקר האלקטרונית, רבת העוצמה מכולם) בארץ מאוד צורמת. אני מאמינה שהיא צורמת גם ביחס לנעשה בדמוקרטיות אחרות בעולם. הערוצים שמבטאים מחשבה אחרת נחשבים לפירטיים, תוך שלא מאפשרים להם כל דרך אמיתית להפוך לחוקיים. זה פוגע באופן מהותי בדמוקרטיה שלנו. הבעיה בחמש עשרה השנים האחרונות אינה באנשים המסוגלים להוציא לפועל את הביטוי הימני/דתי אלא באישורים החוקיים לכך. על ההעפה של הפרקליטים הדתיים והימניים מהפרקליטות קראתי לפני מספר שנים בראיון עם פליאה אלבק, שהיתה פרקליטה בפרקליטות המדינה. לא זוכרת איזה עתון בדיוק. לגבי העיתונאים הימניים והדתיים- אני מכירה הרבה סיפורים. למשל על סירוב לקבל לגלי צה"ל- (החממה לאנשי התקשורת העתידיים) בוגרי ישיבות תיכוניות, דבר שהשתנה בשנים האחרונות, וההבדל מאוד מורגש. בכלל נראה לי שאחרי הרבה שנים של תלונות ומרירות על ההשתקה של הקול הימני/ דתי בתקשורת, בזמן האחרון היא מתחילה להפתח בצורה מהוססת לקראת כניסה של אנשים כאלה גם, זה תהליך שהחל בסוף שנות התשעים וממשיך לאיטו עד היום. השינוי הזה רק מבליט את החיסרון העצום שהיה בשטח בזמנו. שרון הוא ימני לדעתך? במה? בדעות הקפיטליסטיות שלו? כי מכל שאר הדברים לא נותר מאומה. לגבי האיזון לכוח שצבר הימין בממשל- ההבדל בין כוח בממשל, לבין כוח בתקשורת ובמשפט הוא, שאת הכוח בממשל ניתן להפוך על פיו על ידי בחירות דמוקרטיות- מה שנעשה לא פעם בארצנו הקטנטונת, בעוד שאת הכוח במערכת המשפט אנו נאלצים לסבול עד סוף ימינו (ולא רק עד סוף ימיהם של השופטים, משום שהם דואגים לממלאי מקום בצלמם ובדמותם..), גם את הכוח בתקשורת קשה מאוד מאוד לשנות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''הערוצים שמבטאים מחשבה אחרת נחשבים לפירטיים''. (מתוך זכרונות קפטיין דרייק, הוצאת עם אובד, התשכ''ג) ''נערי גבעות יפי מבט ובלורית נחשבים מפירי חוק'' (מתוך ''לבלבו יצהר וגם תפוח'') ''חובשי כיפה שחורה נחשבים רוצחי ראש ממשלה'' (מתוך ''חיי עם יגעל'') ''שמאל קיצוני נחשב ימין'' (אריאל שרון, אוטוביוגרפיה) עלי והצליחי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ברגע שאמרת ששרון בעינייך הוא לא ימין סתמת את הוויכוח. *ברור* שדוברי ה"ימין" בעינייך (שהוא בעיני "ימין קיצוני") לא שולטים בתקשורת, פשוט בגלל שהם ימין קיצוני. באותה מידה אוכל לומר שהשמאל מקופח בתקשורת, כי דעותיה של פרופ' טניה ריינהרט אינן זוכות כמעט לביטוי בתקשורת הממוסדת.ככה זה. 2. מאותה סיבה שתיארתי לעיל, קשה לומר שהתקשורת בארץ "מונוליטית", וודאי לא יותר ממקומות אחרים בעולם. הייתי אומר שטווח הדעות של עורכים ופובליציסטים בעיתונים נע מהליכוד ועד מרצ, אבל זה לא נכון: יש מספיק כותבים של הימין הקיצוני (אליקים העצני וכד') שמקבלים מקום מובהק בתקשורת הממוסדת, לא הרבה יותר ממה שמקבלים כותבי השמאל הקיצוני (המקבילים). אם בכלל, הבעיה של התקשורת, כפי שאת מציגה אותה, אינה מחסור בימנים אלא מחסור בדתיים, וגם זה (כפי שאת מזכירה) עובר שינוי מהותי בשנים האחרונות. לדעתי הסיבה לכך לא הייתה הדרה מכוונת אלא חוסר התאמה תרבותית, שלקח זמן להתגבר עליו. אני מאמין שהתהליך שקורה עכשיו יתקן פגם זה. 3. שרון הוא ימני, בגלל: א. העקרונות הקפיטליסטיים שלו. תתפלאי, אבל זה מה שמגדיר "ימין" ברוב העולם. ב. התייחסותו לפתרון צבאי בתוך המהלך הראשון שכדאי לנסות. שימי לב שאת ההתנתקות הוא הגה רק לאחר שלוש שנות עימות צבאי. ג. נכונותו להקרבה מאסיבית של זכויות אדם על מזבח "הביטחון" (רפיח) 4. יש איזושהי סתירה בדברייך. מצד אחד עד טוענת שכוח במערכת המשפט מנציח את עצמו (טענה הגיונית) ומצד שני את טוענת שב- 1977 היה שבר פתאומי, שבו כוח במערכת המשפט הפסיק להנציח את עצמו, וצד אחד התחזק באורח משמעותי במערכת (כל-כך משמעותי, עד שהתחזקות זו שוות ערך לכוח שניתן להשיג ב- 20 שנות שלטון בממשל). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |