בתשובה ליהונתן אורן, 15/08/04 21:53
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240749
גם אני מצטרף... ברור לך טיעון אחד של לדרמן ואשמח להשיב.
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240754
למה אחד? הדיון כאן נקטע באמצע. תוכל פשוט לתפוס את מקומו של מר ווטסון ולהשיב לתגובה האחרונה של גיל, לפחות לחלקים שלה שנראים לך היותר עקרוניים. אני אקרא (מהצד) ברצינות.
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240814
האמת, אני מעדיף שאתה תיקח רעיון ותביא אותו. נסיוני בדיונים רחבי היקף ועתירי נושאים עם מר לדרמן אינו נעים במיוחד ואני מעדיף שלא לשחזרו.
אם כבר, טישלוב-ויצוס 240832
בלי קשר לדעה שלי על תגובותיו של גיל, אני חושב שהתגובה הזאת שלך לא הגונה ולא מתאימה לסוג הדיון שאנחנו מנסים לערוך כאן. אני בודאי לא מוכן לשמש כלי כדי להוציא אותו מהשיח.

דעתי על תגובותיו של גיל שונה משלך. למקרא תגובותיו אני מתקנא ביכולת הניסוח שלו ובעושר ידיעותיו, ומצטער שהוא לא כותב יותר באייל.
אם כבר, טישלוב-ויצוס 241018
אוקי, הבא ואבור עבורך את הטיעונים העיקריים של לדרמן בהודעה תגובה 240529 אנא סלח לי מראש אם אטעה, משום שלדרמן נוהג לכתוב דבר והיפוכו באותה פסקה ומידת הערפול של דבריו מתחרה לעתים בזו של הגל:

א. לדרמן טוען יש להתייחס לחברות העוסקות בסחר מול הממשלה ולסחר עם הממשלה בכלל כאל פעולה חופשית בשוק חופשי. לדוגמה, החוזים לשיקום עיראק צריכים להחשב פעולה חופשית בשוק חופשי.

הטענה שגויה ממספר טעמים:
1. הכסף שמשלמת הממשלה לסוחרים עמה נלקח בכפייה מאזרחי המדינה.‏1 כלומר, היא פוגעת בחירותם ובמשאביהם של אזרחים ובכך מצמצמת למעשה את את חופשיות השוק.

2. הכסף שמחלקת הממשלה ללוסנט, דל או ג'נרל אלקטריק ניתן לפי כללים הסותרים פעולת שוק חופשי. לדוגמה, ידוע כי ניתנת העדפה ברורה או בלעדיות לחברות אמריקניות בזכיה בחוזים, והעדפה זו היא שוות ערך להצבת מכסי מגן, המפחיתים את חופשיות השוק.

3. שיקולי ההכרעה במכרזים מנוגדים לפעולת שוק חופשי: הניגוד העיקרי מצוי בכך שהממשלה אינה פועלת כמו חברה בשוק החופשי ולכן אינה צריכה לתת דין וחשבון על כשלונותיה. לדוגמה, אם חברה א' מעניקה לחברה ב' כסף תמורת ביצוע פעולה וחברה ב' כושלת בביצועה, חברה א' עלולה להפסיד או לפשוט רגל, מנהליה עלולים להיות מודחים, וכדומה. אם ממשלה מעניקה לחברה ב' כסף תמורת ביצוע פעולה וחברה ב' כושלת בביצועה, הממשלה אינה פושטת רגל. כלומר, הממשלה אינה כפופה לעונשים שמטיל השוק החופשי על מי שאינו פועל ביעילות ולכן אין לה שום מוטיבציה לפעול בהתאם לכללי השוק החופשי.

לסיכום, סחר מול ממשלה מנוגד באופן מובנה לפעולת שוק חופשי משום שהוא בנוי על הקטנת השוק החופשי (מיסוי) והקצאת הכסף לפי שיקול שאין לו קשר לפעולה בשוק חופשי.

ב. "קפיטליזם לא עוסק במיקסום התפוקה, אלא במיקסום הרווח"

זו נקודה מוסכמת, רק שיש כאן בלבול קל בין סיבה ומסובב. חברה בשוק חופשי שואפת להרוויח והגברת התפוקה או ייעולה הם האמצעים להשגת הגדלת הרווח. אלו אינם ניגודים אלא דבר הנובע מדבר.

ג. טיעון שלישי ופתלתול במיוחד של לדרמן הוא שבמצב של תחרות משוכללת לאורך זמן בשוק חופשי - "תחרות מושלמת לטווח ארוך" - יכול להיווצר מצב שבו "הפירמות כלל אינן מרוויחות... הרווח לטווח ארוך מתאפס. ההכנסות וההוצאות של הפירמות מתאזנות." במצב כזה, הוא רומז, מלחמה היא התרחשות משתלמת לחברות הפועלות בשוק חופשי, משום שהיא מאפשרת להן להחלץ ממלכודת התחרות המושלמת ולשוב וליהנות מרווחים מוגדלים כאשר המשק חוזר לשלבים קודמים (כלומר, משקם את עצמו אחרי המלחמה).

זו טענה הנשמעת משכנעת מאוד, שמתפרקת באופן מיידי כאשר מתחילים לבחון את פרטיה:
1. "הרווח לטווח ארוך מתאפס": אני מניח שהרעיון כאן הוא שהמחירים בשוק חופשי נעים בין החסם העילי (הנקודה בה מונעת התחרות העלאת מחירים נוספת) לבין אפס (היעדר רווח). זהו רעיון שגוי, כמובן, משום שכאשר השוק מגיע לנקודה בה אין רווח ליצרן, המוצר נמכר למעשה בהפסד.
גם אם נניח שישנו שוק בדיוני בו כל היצרנים מוכרים אותו מוצר בדיוק מאז ולתמיד, עדיין יש הכרח ברווח מסוים ליצרן המבטא את הסיכון בייצור, אשראי, ספקים, מפיצים, וכדומה. לדוגמה, אם כפי שמתאר לדרמן מגיע יצרן למצב בו עלות ייצור כיכר לחם היא שקל והוא נמכר בשקל, הוא פשוט יפשוט רגל.
במלים אחרות, גם בשוק החופשי והמשוכלל ביותר, יש גבול תחתון לגובה הרווח שיצרן יהיה מוכן לשאת. אם גם בגבול התחתון יש עדיין לחץ להורדת המחיר, חלק מהיצרנים יפשוט רגל והאחרים יתאחדו או ינקטו צעדים אחרים להורדת עלות הייצור שלהם.

2. מלחמה היא התרחשות משתלמת לפירמות בשוק רוויי: בתוך הטענה הזו גלומים שני רעיונות: א. הרעיון הפרנואידי המוכר של לדרמן שהקונגלומרטים הגדולים והעשירים מנהלים את העולם כרצונם. יש שוק רווי? התעשייה התיישנה? יאללה, הולכים על מלחמה ומחזירים עטרה ליושנה. ו-ב. המלחמה היא התרחשות שאכן משתלמת לאותם קונגלומרטים גדולים.
את הרעיון הראשון כמעט ואין צורך לסתור, צריך רק לבקש פרטים. מיהם אותם ראשי קנוניית הקונגלומרטים הגדולים והעשירים המנהלים את העולם? תן רשימה מלאה! האם מדובר במנכ"לי נייקי, בכטל וג'נרל אלקטריק? מייקל דל? סטיבן ג'ובס? עמרי פדן? ואיך ייתכן שאחרי כל כך הרבה שנים של מזימות לא אותרו הפרוטוקולים של זקני הקפיטליזם? איש לא חשף את הסוד? כוחה של האמירה הזו מתקיים רק כל עוד היא נותרת בגדר הכללה מעורפלת. כשמנסים למנות את חבורת אנשי השיווק הלא-ממש-מבריקים העומדת בראש החברות השונות, קסם הפרנויה פג בשנייה.
גם את הרעיון השני אין צורך במאמץ גדול כדי לסתור, משום שדווקא חברות בשווקים רוויים ו"מיושנים" הן המפסידות הגדולות ממלחמה. אם ארצות הברית הולכת ומשקיעה 5 אחוז מתקציב הממשלה בשיקום עיראק, משמעות הדבר היא קיזוז ביכולת הרכישה ומשאבי משלם המסים. האם עבור וול מארט הסיכוי לפתוח סניף בבגדד בעוד עשרים שנה מתאזן עם הקטנת השוק המקומי כאן ועכשיו? האם פורד יוצאת נשכרת מהקטנת מספר המכוניות הנרכשות? האם מקדונלד, פריטו-ליי או בארנס-אנד-נובל נהנות מצמצום משאבי השוק המקומי?

=======

1 אתה יכול לטעון שהלקיחה הזו מוצדקת, כמובן, מה שאינו משנה את העובדה שהלקיחה בוצעה בכפייה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים