|
||||
|
||||
א. בתור "שוקי שמאל" חשבתי ש... ב. מדינות מזרח-אירופה הכבושות שלא ניתקו מגע במידה מסוימת עם רוסיה (כמו יוגוסלביה ורומניה) זכאיות לכל הפחות להנחה מסוימת משום שהמשטרים לא קמו בהן במהפיכה ממש אלא כתוצר של כיבוש סובייטי. ישנם כמובן גם אלמנטים היסטוריים מסוימים (מסורת דמוקרטית בצ'כיה, עוצמה של הדת ושנאה מושרשת לרוסים בפולין, המרד בהונגריה, וכדומה). מתוך כוונה לא הכנסתי לרשימה את עריצי הבובה נוסח הנקר. ג. כמובן שקיום אלמנט של רכוש פרטי במדינה כלשהי משחק אף הוא לטובתה. אני לא בטוח אם הדוגמאות שאתה נותן מתאימות (התקופה הקצרה של חזרה למשקים חצי-פרטיים בברה"מ הייתה כדי להמנע מהתמוטטות מוחלטת ובוטלה תוך זמן לא רב; סין נמצאת כבר כעשרים וחמש שנים במסע חזרה מהאפלה של עידן מאו). ד. "כל משטר מדיני רואה לעצמו לחובה ל"חנך" את הצעירים ברוח עקרונות המשטר." השאלה אינה האם יש אינדוקטרינציה משטרית אלא מה קורה למי שאינו מוכן לקבל אותה. אם בית סוהר נכנס לתשובה, זה כבר סיפור אחר. ה. "אני חושב שרוב העם האירני מאס בשלטון האיאטולות. אני לא רואה אלו אמצעים יש בידו להחליף אותם מלבד תלייתם על עמודי הרחוב." לא אמרתי ששלטון דתי הרבה יותר טוב... למעשה, במובנים מסוימים הוא די דומה לעריצות סוציאליסטית. ו. אינני עושה אידאליזציה למוסוליני... זכור כי הכנסתי אותו לרשימה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |