בתשובה לגרשון, 02/08/04 22:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
קודם כל, מה שחשוב במולדת, מבחינתי, זו לא האדמה. זה העם. זו התרבות. מולדת = תרבות = עם = ישראל. ולמילים האלה יש משמעות עבורי. משמעות עמוקה. בנושא הספציפי הזה של פינוי אנשים מבתיהם, אין לי העדפה מוסרית לפינוי בני העם השני 1. העדפה כזו היא לא לגיטימית בעיני. 1 לפחות לא מעצם היותם בני עם אחר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה עניין של קרבה. אם יציעו לפנות אותי מהבית או אותך מהבית, סביר שתעדיף שיפנו אותי. אם יציעו לפנות אותי מהבית או את אחד מהאחים שלך מהבית - גם סביר שתעדיף שיפנו אותי. ואם ירצו לפנות בן-דוד שלך או אותי, כנראה שבכל זאת תרצה שאני אעוף לרחוב, אבל זה פחות ישנה לך. העדפה של העם שלך על פני עם אחר היא פשוט המשך טבעי של העדפת הקרוב על פני הרחוק. כמובן שמישהו זר שרק במקרה משתייך לתרבות שלך ולעם שלך זה לא בן-דוד וגם לא אח, אבל הוא גם לא מישהו זר *שלא* משתייך לתרבות שלך ולעם שלך. לכן בכל העולם מעדיפים שהנבחרת המקומית תזכה במונדיאל, ולכן בכל מדינה שמחזיקה מעצמה תמצא חוקי הגירה מפלים למדי 1. בגלל זה נראה לי מאד טבעי להעדיף סילוק מישהו מעם אחר מאשר סילוק מישהו מהעם שלך. כמה להעדיף ומה עושים עם ההעדפה הזו? זו כבר שאלה אינדיבידואלית שבטח שאין לי תשובה עליה. אבל עצם ההעדפה נראית 2 לי לגיטימית לגמרי. זה כמובן לא אומר שבגלל שאתה מעדיף שיסלקו מישהו מעם אחר, לא תסכים לסילוק מישהו מהעם שלך, זה רק אומר שתעשה יותר קרעכצען (אהה! שימוש מושכל בביטוי!) 1 חוץ אולי מקנדה, שכל מה שצריך כדי להגר אליהם זה להיות מסוגל להגיד באנגלית "אני רוצה להגר לקנדה"). 2 "עצם ההעדפה" זה זכר או נקבה? העדפה היא נקבה, עצם היא נקבה, אבל "עצם העניין"? מסובך, מסובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) להעדיף את פינויו של אח שלי היא *לא* לגיטימית. נכון, סביר להניח שבמציאות זה מה שאני אעדיף. זה עדיין לא הופך את זה ללגיטימי. בנושא המתנחלים, שם התחום האמוציונלי חלש יותר מבחינתי, השיפוט המוסרי שלי יהיה יותר ראוי. 2) שהנבחרת המקומית תזכה במונדיאל - אין בזה עניין מוסרי, אלא עניין של גאווה לאומית. חלק מהמושג "אהבה" הוא הרצון להגדרה או שייכות. 3) חוקי הגירה מפלים - מדובר בעיקר במהגרים שהגיעו לארץ מסיבות כלכליות. זה לגיטימי לא לרצות שהם יכנסו בגלל הסיבות הכלכליות שלנו 1. 4) "עצם העניין" - ההתייחסות היא ל"עצם", וזו נקבה. כמו ,"בית-הספר" (התייחסות ל"בית"), או "עורך-הדין" (ההתייחסות לעורך) 2. 1 דוגמה לאותו עיקרון: אם ניצה הייתה מכריזה שהסיבה היחידה שהיא מתנגדת להתנתקות היא מסיבות מדיניות - היה צריך לפנות אותה צ'יק-צ'ק, מסיבות מדיניות. 2 למעשה, ניתן לומר "עורך הדין" (העורך של הדין) וניתן לומר "העורך דין" (זה שעורך דין כלשהו) על משקל "השומר שבת". בכל מקרה ההתייחסות היא לעורך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם במובן של יסוד, תוכן, מהות (עצם העניין - מהות העניין) זה שם עצם זכר, לא נקבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק. נראה לי שכאשר הסומך ממין נקבה, כמו "עצם ההעדפה", "עצם הבחירה", סביר להשתמש בביטוי כולו גם כזכר וגם כנקבה, בדומה לעניין "חצי הכוס". אמנם, לחצי ולרוב יש דוגמאות במקורותינו, ולעצם איני מכיר; אבל הדוד הטוב יעיד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אח שלך, ברור שהוא חשוב לך יותר מסתם מישהו. ואין בזה שום דבר לא מוסרי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם מחר הבן-דוד שלך ישדוד מישהו זר, אתה מתכוון להריע לו "הידד" וגם להגן על זכותו ההיסטורית לעשות את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעומת המקרה ההפוך, שבו זר שודד את בן הדוד שלי, ואני אשתדל שהזר דווקא כן יכנס לכלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, יופי. הבן דוד שלך לא רק שלא נכנס לכלא, הוא הפך להיות שודד סדרתי. שלושים ושבע שנה הוא שודד ומסתמך על קשרי הדם שלו איתך, וכשאתה סוף-סוף אומר לו שמתחיל להשבר לך לשחרר אותו בערבות כל פעם מחדש, הוא עונה בשירת ''פושעי אוסלו לדין''. אם לא הייתי במשפחה שלכם זה היה די משעשע. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |