בתשובה לשוקי שמאל, 02/08/04 2:45
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שוקי, קצת איבדתי אותך ואשמח לקבל הבהרות. 2א) "הפתרון שלך הוא שכל אזרח יראה עצמו משגיח כשרות אידיאולוגי של נבחריו. זו לא דמוקרטיה מתפקדת, זו אנרכיה". מה? זו בדיוק דמוקרטיה. כל עוד האזרח הוא משגיח כשרות במסגרת האמצעים הלגיטימיים שעומדים לרשותו (זכות ההפגנה, זכות הדיבור, זכות השביתה, עיתונות, תקשורת, אמנות, ריקודי רחוב, רכילות במשחקי ברידג' ופעילות פוליטית...) לא רק שלא מדובר באזרח אנרכיסטי אלא מדובר באזרח הממש את זכויותיו הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר. האזרח לא חייב (הא! רצוי ש) האזרח לא ימתין לבחירות הבאות כדי להביע את דעתו על מעשי נבחריו ונציגיו. כשאתה מדבר על אזרחים פסיביים שמוערבותם הפוליטית מתחילה ונגמרת בפתקון, פעם ב-4 שנים, אתה מתאר את החולה המצוי במדינתנו ולא את הבריא הרצוי. איך קפצת מכלי משאל העם הלגיטימי (כאשר מדובר בכלי נדיר ובודד, בו משתמשים לעתים רחוקות בשאלות גורליות) אל תאורי האוכלוקרטיה והדמוקרטיה הישירה, אין לי מושג. משאל עם נדיר, לא הופך אותנו לדמוקרטיה ישירה בה מבצעים משאלים כל שני וחמישי שבה נבחרי הציבור הופכים להיות בובות בשלטון של סקרים שבועיים. משאל עם לא מחזיר אף אחד לדמוקרטיה הישירה שנעלמה מהעולם. זהו כלי לגיטימי, שבו השתמשו ומשתמשים מסביב לעולם, כאשר מדובר בעניינים גורליים (כמו שינוי חוקה, ריבונות או איזו הצטרפות ל-EU, למשל). העניין הוא שאני *חושד* (עדיין לא יודע) שניצה מדברת על "משאל העם היהודי" ולא על משאל השואל את דעת סה"כ בעלי זכות ההצבעה בישראל, וזו כבר הצעה שחורגת מגבולות הדמוקרטיה אל משהו אחר לגמרי (מן הצבעה ספרטנית שכזו בה הפליבאים מחליטים לבד על גורלם שלהם ועל גורל הפטריקים שצריכים בינתיים לשתוק). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן 3 נקודות שכולן מתחברות בסופו של דבר לבעיה אחת שהיית קורא לה "ואנוניזם". 1)"לא מדובר באזרח אנרכיסטי אלא מדובר באזרח הממש את זכויותיו הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר." - בעקרון אני מסכים אתך שהחוק (כללי המשחק) ובתי המשפט הם הפוסק לגבי מה מותר ומה אסור במסגרת הדמוקרטיה. אני חוזר ומדגיש בפני ניצה את הכלים שהשיטה מעמידה לרשותה במאבקה נגד מדיניות זו או אחרת. הבעיה האמיתית היא שאנשים כמוה בוחרים לשחק לפי החוקים רק כאשר הדבר מתאים לקודים האישיים שלהם. העובדה שהפרות החוק ההמוניות שלהם (ההתנחלויות הבלתי חוקיות, ההתפרעויות ההמוניות בעת פינויים והקריאות להפרת חוק היוצאות מרבנים ומנהיגי ציבור שרובם ממומנים בכספי הציבור) הן כאלו שהשלטון ורשויות המשפט רואות לעצמן לנכון להבליג עליהן, אינן צריכות לטשטש את העובדה שאלו הן הפרות חוק ולא מחאה חוקית. זוהי רגל אחת של טענתי כלפי ניצה והיא אומרת שכללי המשחק מעולם לא התכוונו לתת לניצה לואנונו ולאנרכיסטים נגד הגדר את הכלים לטרפד את מדיניות השלטון הנבחר (אלא רק למחות נגדה). 2) "אזרחים פסיביים שמוערבותם הפוליטית מתחילה ונגמרת בפתקון, פעם ב-4 שנים, אתה מתאר את החולה המצוי במדינתנו ולא את הבריא הרצוי" - יחד עם האמור בסעיף הקודם, לא אתכחש לכך שיש רגל נוספת ופחות חזקה לטענתי. פחות חזקה מכיון שהיא עוסקת במה שראוי להיות ולא במה שיש. אני בטוח שגם אתה חש שיש משהו לקוי בכך שאנשים בעלי דעות מחרידות כמו אנשי חבורת כהנא רואים עצמם כ"צופה לבית ישראל" ונוטלים על עצמם לנווט את ספינת הגורל שלנו במקום נבחרינו. יתר על כן, לא יתכן שעצמתה של הדמוקרטיה נובעת מתוך החבורה של אופורטוניסטים, נוכלים, צבועים ומוקיונים הנוטים לתפוס את מקומם בין השורות של ה"פעילים הפוליטיים" בפרט במפלגות שלטון. עמדתי היא כי עמוד השדרה של הדמוקרטיה הוא דוקא האזרח ה"פסיבי" לדבריך המסתפק בהצבעתו. הדמוקרטיה הייצוגית סומכת על כך שבסיכומו של דבר הוא יבחר את המנהיגים הראויים לו. הפעילים הפוליטיים הם הכרחיים בשיטה זו ומשגיחי הכשרות ממלאים תפקיד מסויים בשיטה. תפקידם הוא להאיר את עיני הציבור לאספקטים מסויימים של מדיניות השלטון. לאור תפקידם זה יש חשיבות מכרעת להקפדתם על חוקי המשחק. אם הם צמודים לחוקי המשחק דוגמת חבורת ארבע אמהות הם ראויים לשבח. אם הם רואים עצמם כפרטיזנים רעיוניים שמטרתם היא להתיש, לטרר (terrorize) ולהכשיל את מדיניות השלטון הנבחר, דוגמת ואנונו, המתנחלים ואנרכיסטים נגד הגדר הרי שהם גורם שלילי במערכת. זוהי הסיבה שהמסגרת היא דמוקרטיה ייצוגית, שכן בדמוקרטיה ישירה בסופו של דבר הפעילים הפוליטיים ונטורי קרתא האידיאולוגיים הם אלה המנהלים את העניינים. 3) "... משאל העם הלגיטימי (כאשר מדובר בכלי נדיר ובודד, בו משתמשים לעתים רחוקות בשאלות גורליות) אל תאורי האוכלוקרטיה והדמוקרטיה הישירה, ..." - אני לא טוען שהמשאלים אינם דמוקרטיים, אני רק טוען שמדובר בסופו של דבר בכלי מזיק. מאחר ונראה לי ששנינו מסכימים שדמוקרטיה ישירה נוסח שלטון באמצעות משאלי עם תכופים אינה שיטת שלטון יציבה, אתרכז בשאלה של משאלי עם בודדים בשאלות "חשובות" במיוחד. הנסיון מלמד שמשאלים אלה בדרך כלל פועלים בכיוון שמרני ונגד מגמות של גמישות ורפורמה במבנה החברה והשלטון. אחזור שוב על הטיעון שמשאלי עם יוצרים את המצב הלא טבעי בו נבחרי ציבור נדרשים לבצע מדיניות שאינם מאמינים בה (וההשפעה על סוג האנשים שילכו לפעילות כזו ברור). מאחר ותוצאות המשאלים הן כמעט תמיד שליליות (תרתי משמע) ומאחר ואני טוען שלעמדות ולאידיאולוגיות יש מספיק מרחב מחיה במסגרת השיטה כפי שהיא, ראוי לותר על העסק בכלל. הנקודה של משאל ליהודים בלבד (רצוי מאמינים בערכים ברוחה של ניצה) שהוא בעיתי בפני עצמו, פחות עקרוני בעיני (האם בעקרון המטרות של תומכי המשאל היהודי או תומכי המדינה הפלשתינית אינן קרובות. בשני המקרים המטרה היא למנוע את זכות הבחירה מגורם עויין למדינה). אני רואה במשאלים אלה פשוט עוד אבן נגף ומכשול מיותר ביכולת השלטון הנבחר לבצע את מדיניותו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |