בתשובה לאורי פז, 08/07/04 0:23
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גבר לא יכול ללדת מבחינה פיזיולוגית, אין לו רחם ושדיים הנצרכים ללידה. ולכן אין לזה שום קשר לתורה. (אם כי לאחרונה, התפרסם כי אפשר ללדת בלידה קיסרית גם אם הילד לא היה בתוך רחם, אך גם אז, היכן מצינו כי התורה אסרה על גבר להוליד ילד?) אשה יכולה להיות רבנית מבחינה הידע, ואז השאלה אם התורה אסרה או לא אסרה הופכת להיות ממשית. אם נבדוק את זה מבחינת דין תורה, נמצא את העובדות הבאות: א. בהוראת איסור והתר אין הבדל בין נשים לגברים, כמו שאין הבדל בין עדות נשים לעדות גברים לענין איסור והתר, וכמו שאין צורך בשני עדים. הקריטריון החשוב היחיד הוא ידע, ולא זהותו המינית של הפוסק. ב. בישיבה בבית דין של ממונות העניינים יותר מסובכים. מעיקר הדין, אישה לא מעידה בבית דין (בעניין מקור הדין יש, כנראה, מחלוקת- אם מדברי סופרים או מן התורה), ויש הסוברים, שמי שפסול לעדות פסול גם לדון. לעומת זאת, רש"י ואחרים למדו ממקרה דבורה (שהיתה שופטת ישראל), כי אשה כן כשרה לדון, ואפילו אם לא כשרה להעיד מן התורה. כלומר, ישנה מחלוקת- האם אישה כשרה לדון בדיני ממונות- חלק מהראשונים סוברים שכן, וחלק אוסרים. ג. השתתפות אישה בסנהדרין השופטת בדיני נפשות- כאן חסרים לנו מקורות, אך תנאי הכרחי למינוי אדם לסנהדרין הוא עמידתו בשני הקריטריונים הקודמים, של התר פסיקה בדיני אסור והתר וסמיכתו כדיין, ואי התקיימות שני התנאים האלה פוסלים אותו אוטומטית להתמנות בסנהדרין. כלומר, בימינו שרוב עיסוקם של הרבנים הוא בדיני איסור והתר, אין בעיה אמיתית מן התורה לאישה להפוך להיות סמכות רבנית, רק בעיה סוציולוגית פנימית של הציבור הדתי. ולעתיד לבוא, לכשיחזרו בתי הדין לפסוק בדיני ממונות לכלל הציבור, אני חושב שיהיה אפשר לצרף את שתי השיטות, שיטת הראשונים הסוברת כי פשוט שנשים יכולות להיות דייניות (רש"י), ושיטת הראשונים הסוברת כי עדות אישה אסורה רק מן דברי סופרים, ולהתיר לנשים לשבת בבית דין. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |