|
הדת בכל מקרה אינה יכולה להיות נוירוזה כיוון שהיא אינה חלק מהאדם. הצורך בדת, אם הבנתי נכונה, מוצג אצל פרויד כהפרעה נפשית.
לגבי הדברים שכתבת: אני חושב שהמשיכה של הדת אינה טמונה דווקא במערכת הכלים המפותחת יותר שלה (היא לא, לדעתי) או ב"קלות השימוש" (חיים דתיים הם עול כבד מבחינת נתח הזמן הנדרש לקיימם). עיקר טעמה של הדת מבחינת רוב האנשים הוא בכך שהיא: א. מספקת תחושת השתייכות: רוב האנשים כמהים להגדיר את עצמם כ"אינדבידואלים" אבל בפועל שואפים להשתייך למסגרת ו"להיות כמו כולם." הדת מספקת צורך זה. ב. הדת היא מוסד "מוכר" ולכן אינה דורשת התמודדות עם תגובות שליליות של אנשים על חריגה מהנורמה. לא לחינם רוב האנשים באלבאמה הולכים לכנסייה כאשר הם מתקרבים לדת, ורוב האנשים בישראל הולכים לבית כנסת.
|
|