|
||||
|
||||
כמובן שלא קלטת שאין שום הבדל בין חופש כלכלי וחופש אישי. החופש לבחור לך עיסוק, מקום מגורים, ולהינות מפרי עמלך הוא חלק חשוב ביותר – יש יאמרו, החשוב מכל – בחירות. כמובן שחופש כלכלי יכול להתקיים גם כאשר החירות הפוליטית מוגבלת (כפי שקורה בסינגפור) וכמובן שיתכן גם להיפך, אך כאשר שניהם נעדרים – כפי שקורה בקובה – המצב בכי רע. אני יכול לומר בפשטות: אם היום היה צונח העריץ הנאלח ומת ועל מקומו הייתה מכוננת מדינה שבה יש חירות פוליטית וחירות כלכלית, בתוך עשור רמת החיים בקובה הייתה משלשת את עצמה, ובתוך עשור נוסף היא הייתה הופכת למדינה המצליחה והעשירה ביותר בדרום אמריקה. |
|
||||
|
||||
הלוואי, אלא שלדעתי מה שיקרה אחרי מותו של קסטרו הוא שקובה תחזור להיות בית הזונות של ארה"ב, אף יותר מכפי שהייתה בתקופתו של בטיסטה. תראה למשל את מה שקרה מבחינה חברתית בבריה"מ לאחר נפילת הקומוניזם. פתיחה של קובה בבת אחת לשצף של השכן מלמעלה תהיה הרבה יותר הרת אסון. בקובה לא יהיו יותר קבצנים וזונות של 50 סנט לצידם לצידם של דוקטורים שעובדים במטעי הסוכר, אלא יותר קבצנים וזונות ב 50 סנט שעובדים לצד הופכי המבורגרים במקדונלד. |
|
||||
|
||||
לא מצאתי תופעה כזו בסנטו-דומינגו או האיטי, לדוגמה, למרות שהן מצויות באותו איזור. |
|
||||
|
||||
אך לא עברו ממשטר קומוניסטי דומיננטי ומתממשך ל''שוק החופשי''. |
|
||||
|
||||
אין שום הבדל בין משטר קומוניסטי לסתם משטר עריצות. |
|
||||
|
||||
כלומר, קסטרו ופינושה חד הם? שוב טיעון מעניין.... |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |