|
||||
|
||||
קצר המצע. אפשר להגדיר אותי בתור פרידמני-מתון (אם זה לא אוקסימורון) או פוסט-פרידמני. זה מתבטא בכך שאני ער לבעייתיות של מדיניות הרווחה, אבל לא קונה את האוטופיה המובטחת מעבר לפינה אם רק נניח לעניים למות בשקט. ככל שאני קורא יותר את אורי, יעקב וברבי, אני נעשה יותר סוציאליסט, כך שאני צופה שתוך חודש חודשיים אני מגלה את כולכם לגולאג ומחלק את הרכוש שצברתם להמוני הקוראים באייל. כמו שאמר לי הטכנאי של יס: מה יש לי להפסיד מלבד את הכבלים שלי? |
|
||||
|
||||
תראה, קיימת בעיה קשה בפורומים כאלה לכותב המגן על עמדה לא פופולרית להישאר מתון לאורך זמן. אני לא מאמין שכל תומכי שוק חופשי חושבים שלשיטתם אנשים ימותו ברחובות, אבל אולי חלק מההתבטאויות בעדנא דריתחא הביאו אותך לחשוב שזה המצב. אחזור פעם נוספת על מה שנדמה לי שכבר כתבתי בנושא זה: שוק חופשי מבטיח דווקא רווחה כללית גבוהה יותר, באופן מהיר יותר ולהרבה יותר אנשים. לגבי השוליים - נתתי כדוגמה את ארה"ב של המאה ה 19, על כל מוסדות הרווחה הפרטיים שקמו בה, כי אנשים, בניגוד לדעה הרווחת, לא אוהבים שמתים להם אנשים אחרים בסביבה, וכשיש שפע, הם רוצים לחלוק אותו ולקדם את כלל האוכלוסיה ביישוב. באופן דמגוגי, אני יכול להצביע על כמות לא מבוטלת של מורעבים תחת משטרים סוציאליסטיים/קומוניסטיים, כדי להראות שבנושא השוליים שקשה לטפל בהם אין הקפיטליזם רע יותר מהאלטרנטיבות. |
|
||||
|
||||
האם התופעה של ההומלסים בארה"ב (הנרחבת למדי, נדמה לי, והרבה יותר מאשר בארץ, לדוגמה), המתגוררים (במקרה הטוב) בארגזי קרטון - אינה מהווה עדות לשרירות הלב של רעיון השוק החפשי בגירסותיו הפרועות, ולכשלונותיו (או לחוסר האכפתיות שלו) במתן תשובות לבעיות אנושיות? |
|
||||
|
||||
אלא''ו, אבל אני חושב שהוא טוען שדוקא בגלל קיומם של מנגנוני הרווחה ארגוני הצדקה הוולונטריים אינם נפוצים כמו בעבר, ומכאן בעיית ההומלסים. |
|
||||
|
||||
לא, היא לא. סיבה ראשונה: ארה"ב אינה מדינת שוק חופשי (אולי קצת יותר חופשית בהשוואה לישראל, אבל בהחלט רחוקה מכך, כשהממשל מנצל כ 40 אחוז מהתל"ג). סיבה שניה: כמות ההומלסים בארה"ב פחותה (באופן יחסי לגודל האוכלוסיה) ממדינות סוציאליסטיות רבות. זה נכון שאנחנו חשופים יותר לסרטים אמריקאיים שאוהבים לצלם את ההומלסים שליד הוליווד, אבל שיעורם מכלל האוכלוסיה נמוך בכמחצית מאחת ממדינות הדגל הסוציאליסטיות - צרפת. |
|
||||
|
||||
זה שקמו יותר מוסדות רווחה פרטיים, לא מעיד על כך שרמת הרווחה שהם הצליחו לספק היתה גבוה או אפילו מספקת. להיפך - זה מעיד על כך שבעיית הרווחה היתה כה חמורה, עד שאנשים החליטו בכל זאת לעשות *משהו* באופן פרטי. האם אנחנו יודעים שהם הצליחו בכך יותר משהצליחו המדינות? בקיצור, לא הראת שהטיפול בשוליים היה טוב יותר (או מספק) בתקופה ההיא. בסה"כ הראת שהיה יותר טיפול בשוליים ע"י גורמים פרטיים, מאשר שיש היום. אתה אכן יכול לעשות זאת באופן דמגוגי. אבל מבקרי הקפיטליזם של המאה ה-19, לאו דווקא תומכים במשטרים סוציאליסטיים/קומוניסטיים. יש עוד כמה אלטרנטיבות חוץ מ-קפיטליזם של המאה ה-19 או קומוניזם. |
|
||||
|
||||
קודם כל, העדות של הקמת מוסדות באופן פרטי באה כדי להראות שאין צורך בחלוקת משאבים מרכזית בזבזנית כדי שתהיה רווחה פרטית. לטעון שעקב כך זה מעיד שבעיית הרווחה היתה חמורה, זה לירות ברגל של הטיעון הסוציאליסטי דווקא - אם ככל שיש יותר רווחה זה מראה שיש יותר בעיית רווחה, אז איפה יש יותר בעיה? :) להיפך - כאשר יש שפע, שמיוצר ע"י שוק חופשי, האנשים עוזרים לעצמם, וטוב יותר. זכור גם, שבשל האטרקטיביות העצומה של ארה"ב בתקופה ההיא (עוד יותר מהתקופה נוכחית), הגיעו אליה בבת אחת מליוני מהגרים עניים, שנזקקו יותר לסיוע ראשוני, וקיבלו אותו במלואו מאחיהם (ולא מהמדינה). בתגובה אחרת נתתי השוואה בין ארה"ב היותר קפיטליסטית (למרות שהרבה פחות בהשוואה למאה ה 19) לצרפת היותר סוציאליסטית כיום, וראה זה פלא: לא זו בלבד שרווחת הצרפתים הממוצעת נמוכה יותר מזו של האמריקאים (ולא במעט), כמות ההומלסים שלהם גדולה יותר פי שתיים (לפחות). לגבי אלטרנטיבות נוספות לשוק חופשי חוץ מסוציאליזם או קומוניזם, אשמח לשמוע. לא מכיר כאלה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |