|
||||
|
||||
אני מסכים עם אביב, למרות שהוא לא יסכים עם מה שאני הולך לומר. אני חושב שהחברה, יחד עם זה שהיא מכתיבה דרכי-פעולה ברורות, מאפשרת "מרווח" בביצוע שלהן. ישנו פער בין ההצהרה לבין המעשה. אולי הוא נוצר מסיבות מעשיות, אבל יש לו ערך תרבותי. במקרה שלנו, חלק מהסוציאליזציה של בית-ספר היא גם לדעת להבריז לפעמים או לתחמן את המערכת. ד"א, ילד בבי"ס יסודי אמור, בהדרגה, לקחת אחריות על עצמו. זה חינוך דו-צדדי: הילד אמור ללמוד שאין עליו השגחה וממילא תוצאות מעשיו תלויות בו, וההורים אמורים ללמוד בהדרגה לשחרר את החבל ולחיות עם הידיעה שהם לא יודעים מה קורה עם ילדם כל הזמן. |
|
||||
|
||||
אתה אומר שאני לא אסכים, בגלל הדיון ההוא על "הצבועים", או בגלל סיבה אחרת? (אם כן - זו אכן נקודה מעניינת. אם לא - אז לא ירדתי לסוף דעתך, לגבי מה אני אמור לא להסכים איתו). |
|
||||
|
||||
בגלל הדיון ההוא. |
|
||||
|
||||
אז זו אכן נקודה מעניינת :) אם כי, הפלגת מידי בפירוש שלי למילה צביעות. לא כל אי אמירת "רק האמת, כל האמת ושום דבר מלבד האמת" היא צביעות. אבל, כאשר מישהו אחר נתפס על הסתרת האמת והוא מגונה מכל וכל על מעשהו, ע"י אלה שרואים בפעולתו פעולה לגיטימית כל עוד אף אחד לא שמע עליה (ואולי אף יכולים להתנהג מאחורי הקלעים, בדיוק באותו האופן), זה כבר כן צביעות. דוגמה שטותית לשם הבהרה: קיים ה-"מרווח" אשר מאפשר לאנשים רבים לא לעבור במעבר חציה. פלוני בכל זאת נתפס מפספס את הפסים? תנו לו לשלם קנס או משהו, אבל אל תוסיפו גם צקצוקי לשון (או תערפו את ראשו ר"ל), כאשר אתם מתנהגים/התנהגתם/תתנהגו בדיוק באותו האופן. בקיצור: אני מסכים עם הפיסקה הראשונה שלך, יותר ממה ש(אולי)השתמע מהדיון ההוא. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |