|
האופציה שאת מתארת קיימת בכווית ובמדינות המפרץ. חלק גדול מהאוכלוסיה שהם תושבים - עובדים זרים (אסיינים, אפריקאים וערבים לא מקומיים) הם מעין אזרחים סוג ב'. הם לא מיוצגים במוסדות השלטון והמשפט, אינם משרתים בכוחות הבטחון ואינם נהנים מההטבות הנדיבות מהן נהנים הערבים המקומיים. במדינות מסויימות ה''זרים'' מהוים רוב. כללית מצבם של הזרים מצויין, בודאי בהשוואה למצב במקומות מוצאם. הבעיה היא שבגלל תפיסת עולמך המכילה באופן מובנה את קיומם של בני אדם נבחרים ונחותים, אינך רואה ברור את המחדל המוסרי והבעיות האינהרנטיות של קיום חברת מעמדות שהגבולות בתוכה נקבעים באופן שרירותי כל כך.
|
|