 |
א. נסיון דו-גלגלי: לשמחתי, בכל השנים הרבות בהן רכבתי על הנ"ל לא הייתי מעורב מעולם בתאונה. חוויתי, עם זאת, עשרות אם לא מאות מקרים של "התנקשויות קטנות" – מכוניות שחותכות בלי אזהרה, זזות במה שנראה מאמץ מכוון להפריע לך לעבור ביניהן, פונות ימינה ממסלול שני למרות שאסור להן, פונות בלי לאותת או מאותתות בלי לפנות, מזגזגות כדי להפריע לעבור, חותכות אם אתה לא באמצע המסלול, ותענוגות דומים.
התיאור שאתה נותן להתנהגות הרכב שניסית לעקוף באופן בלתי חוקי הוא "נכנס לתוך הפנייה בפתאומיות מוחלטת. בלי איתות, בלי להאיט, בלי שום אזהרה" וזו, כפי שמציין הקישור שהבאת וכפי שיודע כל רוכב על דו-גלגלי, ההתנהגות *המצופה* מבעל רכב במסגרת המסע המתמשך שלהם נגד אופנועים וקטנועים. כצד החלש והפגיע, מוטלת עליך החובה להיות "פרנואידי". זה לא צודק, אולי, אבל אם אתה לא רוצה לגמור בבית לוינשטיין (במקרה הטוב) זה הדבר החכם לעשות. אם אתה החלש, אתה לא עוקף מימין ולא מניח שום הנחות לגבי התנהגות המכוניות, כי אלו הנחות שטבען להתבדות פעם אחת לפחות ובדרך כלל, פעם אחת מספיקה.
עד כאן עובדות היסוד.
ב. זיהוי מיידי: איך זיהית שמדובר בערבים? ובאילו ערבים מדובר? מישהו מבקה אל גרביה? יפואי? עכואי? דרוזי? צ'רקסי? בדואי? אולי מדובר בשלושה שוטרים דרוזים? או חבורת אדריכלים שתויה? או אולי חילים בחופשה? העובדה שאתה מתייחס אליהם כאל גוש אחיד אחד שאפשר לדון בו ולייחס לו מניעים אחידים מצביע בהחלט על גישתך.
ג. סטריאוטיפים: ציינתי שני סטריאוטיפים שחשפת, אבל אחד מספיק בהחלט. אתה מתלבט האם לכל הערבים יש חוש כבוד "אובר-מפותח" ואחר כך תמה שאני רואה בכך הסתכלות סטריאוטיפית? בוא נעשה טרנספוזיציה קטנה: איך היית מתייחס למישהו שהיה מתייפייף וכותב על התקלות עם בעל המכולת "אבל זה הרי סתם סטראוטיפ, זו מחשבה גזענית, ולא כל רומני הוא גנב, נכון?" או על בחורה שדחתה אותו "אבל זה הרי סתם סטראוטיפ, זו מחשבה גזענית, ולא כל הרוסיות זונות, נכון?"
ד. אתה כותב: "ואיפה בדיוק כתבתי שציפיתי ממנו להתרפסות בגלל דתי?" והתשובה הברורה לעין היא: "האם כל טון שהוא לא מתרפס ומתנצל מצד ערבי היה נתפס בראש היהודי-אשכנזי שלי כטון מתריס?" – איך בדיוק חשבת שיובן המשפט הזה? האם אתה סבור שכשאתה הופך את המשפט לשאלה הוא משנה את עובדת היסוד של עצם קיום השאלה?
ה. התעמקות בדבריך: צר לי אם נראה לך שהתעמקותי בנושא והמסקנות שהגעתי אליהן לא הלמו את ציפיותיך. ייתכן ונחפזתי לכתוב את השלבים בלי לפרט באופן הולם את "היסוד הנפשי" הקיים כאן. אנסה לפצות בניתוח הבא:
גזענות, בהגדרה שטחית, היא מיונם של פרטים לקבוצות אחידות תוך הצמדה של הגדרות כלליות המתייחסות למראם, התנהגותם, הכנסתם, מראה ביתם, מניעיהם, שכלם, אופיים, וכדומה. היסוד הגזעני בהגדרה זו אינו היותה של ההגדרה דרוגטיבית (למרות שלעתים קרובות היא כזו) אלא בהפיכתם של פרטים רבים ליישות אחידה הכוללת פרטים רבים שאינם מובחנים זה מזה על פי אישיותם אלא ממויינים על פי הקבוצה אליה הם משויכים – כל זאת בהנגדה לאנשים בסביבתו של המגדיר, המשמרים את המובחנות הפירטית שלהם.
מי שיש לו נטיות גזעניות עסוק בדרך כלל במיון כזה של אנשים אחרים לקבוצות אחידות והתייחסות אליהם על פי אותן הגדרות כלליות (סטריאוטיפים). כלומר, התייחסותו לאנשים אחרים מעוגנת, לפחות בחלק מהמקומות, בהתעלמות מהיותם של האחרים פרטים והתייחסות אליהם כקבוצה בעלת מאפיינים כלליים אחידים.
זיהוי הגזענות, לפיכך, אינו מבוסס דווקא על ייחוס תכונות שליליות לאנשים אחרים אלא על עצם קיום תהליך של מיון אנשים אחרים לקבוצות אחידות. בהמשך לכך, קיים גם תהליך של "אישור באמצעות הכחשה" – כלומר, מי שמעיד על עצמו שהוא מתלבט אם ראוי או לא ראוי למיין או לייחס לאנשים אחרים תכונות כלליות כלשהן, אפילו אם הוא פוסק לבסוף שאין לעשות זאת, מעיד על עצמו שהוא גזען משום שהוא מקיים הליך כזה של מיון. המימרה "אם יש ספק אז אין ספק" נשמעה לך שטחית ("משפט של קורס קצינים") אך היא בסך הכל ניסוח גס של פן מסוים של "אישור באמצעות הכחשה".
כפי שציינתי קודם, התלבטותך מאששת את ההנחה שאתה גזען גם ברובד אחר. אפשר לקרוא לזה "פסיכולוגיה בגרוש" אבל כאשר קיימת התלבטות היא מעידה על קיום של שתי תחושות סותרות לפחות ביחס לדבר מסוים. מאחר וידוע כי גזענות מונחלת בגיל צעיר מאוד והיא יסוד נפשי המלווה אדם לכל אורך חייו, ירצה או לא ירצה, אם התחושות הגזעניות קיימות בתוכך, הרי שהן קיימות בתוכך. גם אם תגיע בסופו של דבר למסקנה כי השלישיה ברכב לא עשתה מה שעשתה משום שהם ערבים, עדיין עצם ההתלבטות מעידה על היסוד הגזעני אצלך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש