בתשובה לראובן, 13/05/04 14:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גילוי ומחקר הנייטרינים הוא כיום בין הנושאים החמים ביותר בפיסיקה כיום (ברשימה אחת של most cited articles – http://www.slac.stanford.edu/library/topcites/2003/e... הופיעו מאמרים בנושא במקומות 2,4,5,7 ועוד). הוכחה לכך הם המאמצים והמשאבים העצומים המושקעים בהקמת מצפי נייטרינים (על משקל מצפי כוכבים) המשמשים לגילוי נייטרינים. לשם הדגמה, לב גלאי ה-SNO בקנדה (Sudbury) הם 1000 טון של מים כבדים נקיים במיוחד ששויים 300 מיליוני דולר. ממה נובעת חשיבותו של חלקיק חמקן במיוחד זה אשר משמעות שמו היא "הניטרלי הקטן"? ובכן יש לו חשיבות כפולה: 1) חלקיק חסר מסה (כמעט!) ומטען חשמלי זה, מגיב עם יתר חלקיקי החומר בצורה חלשה במיוחד. תכונה זו הופכת אותו ל"חמקן" במיוחד ומאפשרת לו לעבור מרחקים עצומים וצפיפויות חומר קיצוניות ולהגיע אלינו. חקר החלקיקים הנ"ל מאפשר לפיסיקאים לקבל מידע הישר ממרכזו של היקום ("המפץ הגדול"), ממרכזם של כוכבים מתפוצצים (סופרנובות) ומגרעין השמש שלנו. 2) אחת השאלות שהמצפים הנ"ל אמורים לחקור היא השאלה האם לנייטרינים יש מסה? בשנים האחרונות מתגבש קונסנזוס כי לנייטרינים אכן יש מסה אם גם קטנה במאוד (סדר גודל של אלפיות אלקטרון-וולט). תוצאה זו הנובעת מן העובדה שברוב הניסויים במצפים מתקבלות תוצאות המתישבות עם קיום תופעה הנקראת תנודות נייטרינים. לעת עתה נסתפק באמירה כי ישנם 3 סוגים ("טעמים") של נייטרינים. תנודות נייטרינים משמעותם הפיכת סוג אחד של נייטרינו לסוג אחר. העובדה כי לנייטרינים יש מסה היא אחת האינדיקציות הראשיות והברורות לקיומה של "פיסיקה חדשה" (המאחדת למסגרת אחת את הכח הגרעיני החזק (אינטראקצית צבע), הכח הגרעיני האלקטרו-חלש (אינטראקצית טעם) וככל הנראה גם את הגרביטציה) להבדיל מ"הפיסיקה הישנה" המתארת את התופעות האלו בנפרד. בתגובה נפרדת (אם תהיה) אנסה להסביר את מה שנאמר כאן. אביא כאן סקירה קצרה של ההיסטוריה של חקר וגילוי הנייטרינים. למי שמעוניין בהסברים מדעיים יותר המוגשים יחד עם תוצאות עדכניות בשאלת תנודות הנייטרינים, מומלצים ההפניות הבאות: http://iktp.tu-dresden.de/~schubert/talks/oberwiesen... עדות לחמקנותו הידועה של הנייטרינו היא הדרך בה נתגלה. רמז לקיום חלקיק נעלם זה התקבל מניסויים של התגובה הגרעינית הידועה כהתפרקות ביתא. בניסויים שערך (1914) Chadwick (מגלה הנייטרון, נובל 1935) הוסברה התופעה כנייטרון בגרעין של אטום פחמן המתפרק לפרוטון ואלקטרון:http://chemfo.chm.bnl.gov/SciandTech/SN/default.htm 14C --> 14N + e- האלקטרונים הנפלטים בתגובה זו הם קרינת הביתא שהיא אחת מ-3 סוגי הקרינה הרדיואקטיבית. הבעיה היתה שבחישובי מאזן האנרגיה לפני ואחרי הפרוק התגלה שחסרה אנרגיה (ליתר דיוק התגלה כי חלקיקי הביתא (האלקטרונים) מופיעים עם טווח רחב (פילוג) של אנרגיות במקום עם האנרגיה הצפויה). רק ב-1930 העלה פאולי (נובל 1945) את הרעיון שהאנרגיה החסרה נשאה ע"י חלקיק נעלם שקרא לו ה"נייטרינו". ב-1934 חישב פרמי (נובל 1938) את ספקטרום האנרגיה של חלקיקי הביתא באמצעות השערת הנייטרינו של פאולי. מאחר ולא נתגלה דפיציט מקביל בתנע (Rodeback and Allen 1952) נקבע כי הנייטרינו הוא חסר מסה (ולכן לא יכול לשאת תנע שהיא מסה כפול מהירות). למעשה מה שנקבע כאן לפי גבולות הדיוק של הניסוי, הוא החסם העליון הראשון על מסת הניטרינו. נקבע כי מסת הניטרינו ה(בטעם)אלקטרוני היא פחות מ-3eV (אלקטרון-וולט, א"ו).תופעה זו בו עקבותיו של הנייטרינו החמקן מתגלים מחקר החלקיקים האחרים המשתתפים איתו בתגובה, היא תופעה המאפיינת את כל מחקרי הנייטרינו מאז ועד היום. מסיבה זו כאשר מדברים על ניסויים למדידת מסת הנייטרינו אין לחשוב על ניסויים בהם "מחזיקים" בנייטרינו ו"שוקלים" אותו, אלא רק על ניסויים המספקים בדרך עקיפה ערכים של גבולות אפשריים של מסת הנייטרינו. גילוי "רישמי" של הנייטרינו, שהתבצע ע"י "הפגזת" פרוטונים בנייטרינים הנוצרים בכור גרעיני, התרחש רק ב-1956 (Reines, נובל 1995 ו-Cowan). כאן המקום להוסיף כי בעזרת ניסויים (1962) של התפרקות חלקיקים אלמנטריים אחרים התגלה (Lederman, Schwartz & Steinberger, נובל 1988 ע"פ התאוריה שפיתח Pontecorvo ב-1960) כי יש 3 סוגים (טעמים flavor) של ניטרינים: נייטרינו בטעם אלקטרוני, נייטרינו בטעם מיואוני ונייטרינו בטעם טאו (התגלה רשמית רק ב-1999). השמות הם לפי הלפטונים שנוצרו ביחד אתם (קריא אלקטרון, מיואון וחלקיק טאו). כל ניטרינו (שהם עצמם לפטונים) מהווה יחד עם הלפטון שלו זוגיה (דובלט לפטוני). כמו כן לכל נייטרינו קיים החלקיק הנגדי שלו - האנטי-נייטרינו (התנגשות נייטרינו-אנטינייטרינו מאיינת את שניהם תוך פליטת פוטון הנושא את האנרגיה שלהם). בנקודה זו נסטה מעט לתחום אחר – תחום חקר השמש. ב-1937 הציעו Bethe (נובל 1967) ו- Weizsacker כי השמש מייצרת את האנרגיה שלה בתהליכים של היתוך גרעיני (איחוד של גרעינים קלים מימן ודאוטריום לגרעין כבד יותר, הליום תוך פליטת עודף האנרגיה באמצעות פוטונים ונייטרינים). הלחצים העצומים והשדות המגנטיים החזקים במרכז השמש מאפשרים לקיים תהליך כזה תוך מעין שיווי משקל כמו בכור גרעיני ולא בתגובת שרשרת סופר-קריטית כמו בפצצה גרעינית. המחקר הפיזיקלי של השמש הגיע לשיאו בפרסום מודל השמש הסטנדרטי ע"י John Bahcall (להערכתי יקבל את הנובל באחת השנים הקרובות). המודל החל את דרכו בשנות ה- 70 והמשיך להתעדכן. מודל מעודכן פורסם ע"י Bahcall & Pinsonneault ב-1998. אחד ממרכיביו העיקריים של המודל הוא תמהיל של ראקציות היתוך גרעיני המאפשר את קיום התהליך באופן יציב. התוצרים של ראקציה אחת משמשים כדלק של הראקציה הבאה בשרשרת (מתקיימות כמה שרשראות של תגובות כאלו במקביל) תוך יצירת גרעינים כבדים יותר ויותר כתוצרי ביניים. רוב התגובות האלו מייצרות נייטרינים (בטעם אלקטרוני בלבד) המקבלים את האנרגיה הנוצרת בתגובה. לפעמים את כולה (ואז יש לנייטרינו אנרגיה המאפיינת את התגובה) ולפעמים רק חלקה (הנייטרינו מתחלק באנרגיה עם אלקטרון או פוזיטרון הנוצר גם הוא בתגובה. במקרה זה יש לנייטרינו פילוג אנרגיה המאפיין את התגובה שיצרה אותו). נייטרינים אלו חולפים דרך הגהנום הבוער של ליבת השמש כמו דרך חלל ריק וחלקם פוגע בכדור הארץ. אלו הם הנייטרינים הסולריים. כאמור הם מתחלקים לכמה סוגים השונים זה מזה בפילוג האנרגיה שלהם ונקראים לפי השם של הדלק או התוצר של התגובה שיצרה אותם. למשל הסוג המפורסם ביותר הוא הנייטרינים מסוג 8B הנוצרים בתגובה 8B --> 8Be + e(+) + ve +14.6MeV. לנייטרינים אלו פילוג אנרגיות רציף עד לערך מירבי של 14.6 מא"ו. אחת התוצאות של מודל השמש הוא חיזוי של שטפי הנייטרינים הסולריים ע"פ כדור הארץ ופילוגם לפי הקבוצות השונות. מיד עם הופעת מודל השמש הסטנדרטי עלתה השאלה כיצד לאמת אותו. ברור שהמועמד העיקרי להביא אינפורמציה (ערך האנרגיה שלו למשל) ישירות מליבת השמש (בלי שעבר אינטראקציות עם החומר הדחוס בגוף השמש ואיבד את האינפורמציה שלו) הוא הנייטרינו. השאלה היותר הגדולה היתה איך לעזאזל מגלים וסופרים את החלקיקים החמקניים הללו. צריך לזכור כי בכל שנייה פוגעים בכל סנטימטר מרובע של כדוה"א 65 ביליון נייטרינים סולריים ואנו איננו מבחינים בדבר (משמע אין להם שום אינטראקציה ניתנת לאבחנה עם החומר). על התשובה לכך זכה Raymond Davis בפרס הנובל לשנת 2002 (שותף נוסף לפרס היה Masatoshi Koshiba שהקים את מצפה הנייטרינים של יפן ב-Kamiokande). ע"פ הצעתו של Bahcall, הצליח Davis ב-1965 להבחין בתגובה: n(37Cl) + Ve + 0.814 MeV --> p(37Ar) + e- כלומר נייטרינו הפוגע באחד הנייטרונים של גרעין הכלור "מפרק" אותו לפרוטון+אלקטרון והופך אותו לגרעין של ארגון שהוא גז אציל רדיואקטיבי שהוא לא פעיל כימית ויחסית קל לאבחנה. זוהי דוגמה של מה שקרוי תגובת זרם טעון (charged current) כיוון שהאינטראקציה מתווכת ע"י חלקיק טעון. בדוגמה זו זהו W+, אחד החלקיקים המתווכים של אינטראקציית הטעם (כח גרעיני חלש). אם נספור את מספר האטומים של ארגון שנוצרו בתוך גוף של כלור נוכל לקבל הערכה של גודלו של שטף הנייטרינים הסולריים הפוגע בכדוה"א ולבדוק אם הוא מתאים לחיזוי של מודל השמש. גלאי נייטרינים כזה נקרא גלאי רדיוכימי (בגלל השימוש ב"מלכודות" כימיות כדי ל"זקק" את הארגון ובגלאי רדיואקטיביות כדי לנטר את התהליך). למעשה המצב קצת מסתבך בגלל שסף האנרגיה הנדרש גבוה מדי עבור מרבית הנייטרינים הסולריים, כך שלמעשה רק חלקם הקטן (בעיקר נייטרינים מסוג B8) משתתף בתגובה. תגובה דומה קיימת גם לנייטרינים ה"כבדים" יותר (בטעם מיואון או טאו. התוצרים יהיו למשל מיואון במקום האלקטרון ) אלא ששם דרוש סף אנרגיה גבוה יותר, אנרגיה שאין לנייטרינים הסולריים. כלומר הגלאי רגיש רק לנייטרינים סולריים בטעם אלקטרוני. עם זאת, תגובה דומה יכולה להתרחש עם נייטרינים קוסמיים (שמקורם אינו בשמש והם בעלי אנרגיות גבוהות הרבה יותר. נקראים גם נייטרינים אטמוספריים) או נייטרינים "מקומיים שהם נייטרינים הנוצרים בתהליכי התפרקות רדיואקטיביים של יסודות כבדים (אורניום, תוריום, רדון) שיכולים להימצא כ"זיהומים" בתוך גלאי הכלור או בסביבתו. תגובות כאלו שייצרו ארגון 37 או סתם רעש רדיואקטיבי הם בבחינת רעש על התוצאות האמיתיות של הניסוי. מאחר ומראש צפויים מספרים זעירים של תגובות עם נייטרינים סולריים, ברור הצורך בסביבה סטרילית במיוחד. מסיבה זו מרבית מצפי הנייטרינים מכילים מערכות לניקוי זיהומים רדיואקטיביים ובנויים במעבה האדמה שם מקבלים סביבה נקייה מבחינת התפרקויות חשמליות (ברקים) ונייטרינים קוסמיים (לא ברור לי למה. יתכן שלנייטרינים הקוסמיים (שהם בעלי אנרגיות גבוהות מאוד) יש חתך פעולה מספיק גדול כך שהם נלכדים ומגיבים באטמוספירה).דייויס, חלוץ גלאי הנייטרינים בחר במכרה זהב נטוש ב-Homstake שבדרום דקוטה, ארה"ב. שם בעומק של 1480 מ' הוא הציב מיכל עם 620 טון של חומר ניקוי (פרכלוראתילן) על בסיס כלור. לאחר "חשיפה" של כ 60-80 יום, נשאב המיכל ואטומי הארגון הרדיואקטיבי "זוקקו" ונספרו. לאחר סינון רעשים ועיבוד סטטיסטי התגלו כ-20 אטומים כאלו. בגלל המספרים הזעירים הוגדרה יחידה חדשה לספירת נייטרינים סולריים היא יחידת ה: 1 SNU (Solar Neutrino Unit) = 1 capture/sec/10^36 nuclei דייויס מדד כ-2.5 SNU שהם כשליש מן הכמות הצפוייה (8) ע"פ מודל השמש הסטנדרטי. המדידה אומתה שוב ושוב (הניסוי פעל בין השנים 1970-1995) וכך נולדה חידת הנייטרינים החסרים מן השמש.האפשרות שמודל השמש פגום נבחנה, אבל כיון שהמודל אושר ע"י בדיקות אחרות בלתי תלויות (למשל הליו-סייסמוגרפיה שזה תבניות של גלי צפיפות שמופיעות ע"פ השמש, אני חושב), ניסו לבחון כיוונים אחרים. אחת ההצעות הרציניות היתה נושא תנודות הנייטרינים שהוצעו עוד לפני כן באופן בלתי תלוי. השמש מייצרת רק נייטרינים בטעם אלקטרוני. במודל האלקטרו-חלש הסטנדרטי (ויינברג ושות', נובל 1979) שהוא מה שמכונה הפיסיקה הישנה, הנייטרינים הם חסרי מסה, מה שאומר שאינם יכולים לשנות את טעמם (אנסה להסביר מדוע בתגובה נפרדת). עם זאת לא נמצאה שום הוכחה שהם אכן כאלו. במידה ולנייטרינים (לפחות לאחד מהם) יש מסת מנוחה, הם יכולים בדרכם אל פני השמש להגיב עם החומר הדחוס של השמש ולשנות טעמם. (תגובה כזאת על בסיס רעיון של (78) Wolfenstein הוצעה ע"י (Mikhayev & Smirnov(86). אם שני שלישים מן הנייטרינים האלקטרוניים הפכו לנייטרינים כבדים שאותם הגלאי של דייויס אינו "רואה", זה יכול להיות פתרון לחידה. מכאן נובעת חשיבותם של ניסויים אחרים ובלתי תלויים (וגלאים שונים) הן לאימות תוצאות דייויס והן לשם בדיקת ההצעות השונות לפתרון החידה. בתגובה הבאה אסקור את המצפים (הגלאים) החדשים שהוקמו בעקבות הגלאי הראשון של HOMSTAKE. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה: למה אם הנויטרינוס חסרי מסה הם אינם בעלי תנע? מה קרה ל h*f? איך יעבדו מפרשים סולאריים אם לפוטונים (חסרי מסה בעליל) אין תנע? הערה: אתה בטח מתכוון שלנויטרינו הקוסמי חתך פעולה מספיק גדול לקיום אינטרקציה עם האדמה מעל המכרה, לא באטמוספרה (אחרת אין צורך במכרה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא אמר שלניוטרינו אין תנע? איפה? הסיבה ששמים את הגלאים במכרה זה כדי לסנן חלקיקים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מאחר ולא נתגלה דפיציט מקביל בתנע (Rodeback and Allen 1952) נקבע כי הנייטרינו הוא חסר מסה (ולכן לא יכול לשאת תנע שהיא מסה כפול מהירות)." תקרא את ההודעה שלו, זה יעזור לך להבין על מה אני מדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אתה בעצמך שאלת "מה קרה ל-h*f?". התנע עבור חלקיקים חסרי מסה אינו מכפלת המסה במהירות, אלא מכפלת קבוע-פלאנק באורך גל דה-ברולי שלהם (חלקי מהירות האור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע מה שאלתי. מה שאני לא יודע היא התשובה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם יכולים לשאת תנע, פשוט לא תנע מהצורה מסה*מהירות (כי הם חסרי מסה), אלא תנע מהצורה פלאנק*תדירות\מהירותהאור - כמו פוטונים - כמו שבעצמך הצעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חוזר ושואל מה פשר המשפט "מאחר ולא נתגלה דפיציט מקביל בתנע (Rodeback and Allen 1952) נקבע כי הנייטרינו הוא חסר מסה (ולכן לא יכול לשאת תנע שהיא מסה כפול מהירות)" - ביחוד החלק הראשון שלו, כי החלק השני הוא כנראה פליטת קולמוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 226787 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעבר לכך, התנע בתורת היחסות הפרטית הוא לא מאסה כפול מהירות, אלא מאסת מנוחה כפול מהירות כפול גאמא (אחד חלקי שורש של אחד מינוס בטא בריבוע (בטא הוא היחס בין המהירות למהירות הקול)) 1. לכן חלקיק ללא מאסת מנוחה יכול להיות בעל תנע, אם מהירותו היא מהירות האור. 1 ובעברית http://hyperphysics.phy-astr.gsu.edu/hbase/relativ/r... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב הנייטרינים כנראה לא נעים במהירות האור אלא רק כמעט (אחרת לא היתה יכולה להיות להם מסת מנוחה). בניגוד לך, אני עדיין לא בטוח שזה אומר שאין להם תנע. כאמור לגופו של עניין, הלכתי משפט אחד רחוק מדי בדבר התנע (ראה תגובה 226528). אשמח אם מישהו יפתור את החידה, יש או אין תנע (ומדוע). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש תנע. מה העניין. אף אחד לא אמר שלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור, אם יש להם מסה (ומהירות בודאי יש להם) אז תנע יש להם אפילו קלאסית. מה שעדיין לא ברור לי זה כיצד מאנליזה של התפרקויות ביתא הסיקו שאין להם מסה (או לפחות מסה קטנה מאוד)? ותהייה נוספת: ב"פיזיקה ישנה" אין מסה ולא ראיתי שמדובר במקום כלשהו על תדירות של הנייטרינים, איך מחשבים את התנע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי: האנרגיה של האלקטרונים הנפלטים בהתפרקות בתא משתנה מהתפרקות להתפרקות. כדי להסביר את ההתפרקויות בהן האנרגיה של האלקטרונים נמוכה (ביחס לאנרגיה המקסימלית האפשרית) הניחו את קיומו של הניטרינו. אבל בהתפרקויות בהן האלקטרונים מקבלים את האנרגיה המקסימלית (או קרוב אליה כרצונך) החזקה בעיקרון שימור המסה-אנרגיה מחייבת להניח שמסת המנוחה של הניטרינו קרובה מאד לאפס. באשר לתהיה הנוספת, הניטרינו הוא חלקיק. ככזה, כמו כל חלקיק בפיזיקה-הישנה (והחדשה?) - יש לו אורך גל ותדירות (דה ברולי). אבל את התנע ממילא לא מחשבים על ידי הכפלת המסה במהירות ולא על ידי חלוקת קבוע-פלאנק באורך הגל - אלא על ידי תוחלת אופרטור התנע על פונקציית הגל של המערכת, אז לא ממש משנה (ובנקודה הזו אפשר, ורצוי, לחזור למשפט הראשון שכתבתי ולקרוא אותו שוב). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. תודה. באמת רציתי להעיר ש- h*v זה האנרגיה ולא התנע (h*v/c=h/lambda עבור פוטון). לגבי אופרטור התנע, עד כמה שאני מסוגל לזכור זה המסה כפול נגזרת זמן (במרחב התנע זה יוצא פשוט הכפלה בקבוע פלאנק חלקי אורך הגל) וזה מחזק את הרגשתי כי לחלקיק חסר מסה שאינו נע במהירות האור (אם יש כזה) אין תנע. אבל זו רק תחושה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי, אתה ממש מסתבך, וסתם. פיסיקה קוונטית יחסותית אומרת בפירוש: חלקיק חסר מסה- *רק* במהירות האור, ולכן, רק עם תנע סופי. להזכירך, ביחסות אין "תנע" ו"אנרגיה" אלא ווקטור [תנע,אנרגיה] . ראה למשל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקיק מסיבי לא יכול לנוע במהירות האור - ברור לי (אנרגיה אינסופית). מה שלא ברור לי למה חלקיק חסר מסה במהירות תת-אורית אינו אפשרות. האם מה שאתה אומר זה שחלקיק כזה יהיה נטול מסה, אנרגיה ותנע ולכן בעצם לא כלום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה פירוש "חלקיק חסר מסה רק במהירות האור"? במהירות האור הכוונה היא ל-C? גם פוטונים נעים לאט יותר בתווכים שונים, וחלקיקים אחרים (ונויטרינו הוא דוגמא טובה) יכולים לנוע מהר יותר ממהירות האור (באותו תווך). על העיקרון הזה בדיוק מבוססים גלאי צ'רנקוב, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר סיבוך קצת טריקי. אפשר לפרש את ה"האטה" של אור בתווכים שונים (אגב, יש "תווך" שמאיט אור עד למהירויות איטיות ממש, קילומטרים לשניה אאל"ט) באופן מעט יותר מפורט, ואז רואים שהאור ממשיך לנוע ב C אבל הוא מזגזג ומתאבך עם עצמו. נדמה לי שניוטרינואים זה אותו דבר: ה"האטה" וקרינת צרנקוב הם בעצם מפני שיש אינטראקציה ( חלשה ונדירה) עם התווך, וממילא באינטראקציה הזאת יש בליעה-פליטה של הניוטרינו שיוצרת גם את הקרינה. אני לא סגור על זה, אני אנסה לגגל על צרנקוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כבר מאוד חלוד. מתברר שקרינת צרנקוב זה רק עבור חלקיקים טעונים. זה גם מסתדר לי עם הקטע של מהירות האור בתווך- החלקיק מקטב קצת את התווך במהירות שעולה על מהירות החבורה של האור, וזה יוצר את הקרינה. את הניוטרינואים מגלים כך מכיוון שהם יוצרים שובל של חלקיקים טעונים שנעים מהר ממהירות החבורה של האור בתווך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפריד דבריך לשני חלקים: לגבי מהירות האור: המגבלה של היחסות היא אכן C - מהירות האור בריק. אין שום בעיה עם לעבור את נניח מהירות האור במים. השאלה שלך טובה כי הפוטון במים אכן נע במהירות קטנה מ-C (חלקיק חסר מסה שאינו נע במהירות האור). לגבי גלי צ'רנקוב: פה מדובר בחלקיקים הנעים מהר יותר ממהירות האור במים. במקרים הנדירים יחסית בהם הנייטרינו מצליח ל"הגיב" עם המים הוא "מתנגש" (לפעמים אלסטית ולפעמים לא) עם אלקטרונים או גרעינים במים. בד"כ האנרגיה ש"פגעה" במים מסיימת אצל אלקטרון אשר עף מנקודת ההתנגשות במהירות העולה על מהירות גלי האור במים. בתנועתו האלקטרון "חותך" את השדה הא"מ שלו וכך יוצר את ההבזק הכחול של קרינת צ'רנקוב (כמו שכנף המטוס ה"חותכת" את חזית גל הקול שלו יוצרת את הבום העל-קולי). בהתנגשויות אלסטיות עם האלקטרון, האלקטרון גם מקבל את התנע של הנייטרינו. גלאי צ'רנקוב במצפי נייטרינים (ה-PMT) מפוזרים מסביב למים בכל הכיוונים, כך שניתן לדעת מאיזה כיוון הגיעה ההבזק, באיזה כיוון נע האלקטרון ולכן מהיכן הגיע הנייטרינו. בצורה זו וידאו ב-superKamiokaNDE שהנייטרינים אכן הגיעו מכיוון השמש. כמו כן הסוגים השונים של הנייטרינים יוצרים הבזק צ'רנקוב שונה וכך אפשר להפריד ביניהם. בהזדמנות זו אנסה לנקות את הלכלוך שעשיתי בשאלת תנע הנייטרינים: בחלקיקים יחסותיים דלי מסה האנרגיה והתנע זה כמעט היינו הך: E^2=p^2+m^2 (ביחידות c). כפי שכבר הסברתי, כאשר פאולי ופרמי הציעו את קיום הנייטרינו כפתרון לספקטרום האנרגיה הרציף של קרינת ביתא (אלקטרונים) לא היה אפשר להבחין ולנתח בפרוק ביתא בודד. לו יכלו היו מבחינים שלא רק אנרגיה חסרה אלא גם תנע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלקיק שנע במהירות האור הוא חלקיק חסר מאסת מנוחה. חלקיק חסר מאסת מנוחה הוא חלקיק שנע במהירות האור. אבל, אין בעיה (אמפירית) להניח שאין לניוטרונים מאסת מנוחה, עד היום מצאו רק חסמים תחתונים למאסה שלהם. ובכל מקרה, ודאי וודאי שיש להם תנע ושהוא סופי, אחרת הם לא היו חלקיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להתעצבן, העין דילגה על המשפט הזה. לעניין, כבר מישהו אחר הבהיר את הניסוח המעורפל. אגב, אני אוהב את הסיפור על הסקת קיום הניוטרינו כי זה איכשהו מתקשר לי לבעיות עם תער אוקהם1. מצד אחד, יחסות פרטית שינתה הנחות בסיסיות על חלל וזמן, והעדיפו אותה על כל מיני תאוריות יותר מסובכות על גרירת אתר וכולי, כי היא יותר "פשוטה". מצד שני, הסיפור עם הניוטרינו, העדיפו להניח חלקיק חדש עם כל מיני תכונות מסובכות, במקום להניח ששימור אנרגיה נכשל. למה במקרה הראשון העדיפו לשבור הנחות בסיסיות על הטבע, ובשני העדיפו לשמור את ההנחות הבסיסיות ולסבך את המודל? ברור שיש סיבות טובות כאן וכאן, אבל גישה פשטנית ל"תער אוקהם" היתה עלולה להמיט בלבול רציני. 1 בדיוק ירדן כתב משהו ברוח הדברים האלה במקום אחר באתר, <דמיין קישור>. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן ששכ"ג צודק. חברתי פה כמה עובדות מהמקורות למסקנה מוטעית. ניסיתי ל"החליק" כל מיני מורכבויות ונפלתי בפח. בוא ננסה לתקן. למעשה לפחות בשנות ה-40, לא היתה יכולת טכנית לעקוב אחר אינטראקציה בודדת ולערוך מאזנים של אנרגיה ותנע עבורה. מה שהיה ידוע זה שלחלקיקי ביתא (אלקטרונים) יש ספקטרום אנרגיה רציף ולא דיסקרטי. על סמך עובדה זו הציע פאולי את הנייטרינו ופרמי הראה כיצד אפשר לחשב נכון את הספקטרום על סמך הנחת הנייטרינו. עובדה שנייה היא שמגבלת ה-3 א"ו באה מאנליזה של התפרקויות ביתא. כיצד בדיוק עשו זאת איני יודע. למעשה אחת החידות המטרידה אותי היא: אם הגרביטציה אינה מבחינה בין מסה ואנרגיה איך גילו שבגלקסיות חסר חומר וביקום חסרה אנרגיה? איך בעצם מודדים מסה להבדיל מאנרגיה? על השאלה של מסות במכניקה הקואנטית אני רוצה להרחיב קצת בחלק ג' של ה"תגובה" (מאחר ואני רואה שיש קהל, חלק ב' העוסק בגלאי נייטרינים שונים יופיע עוד היום ויש בו התיחסות גם לפרוייקט של ד"ר היל). יכול להיות שכבר בחישוב של פרמי הופיע מסת אפס לנייטרינים. מה שבטוח הוא שב"פיסיקה הישנה" (קריא המודל האלקטרו-חלש של ויינברג QED ) מניחים מסת אפס לנייטרינים (ועל כך כאמור בחלק ג'). באשר לביטול חוק שימור האנרגיה, אני חושב שתקופה מסויימת חשבו שפרוק ביתא מוכיח כי חוק שימור האנרגיה יכול להשבר ברמה הקואנטית (כמו שימור המסה ביחסות). אגב, בסוף חלק א' יש מקרה דומה. אם שטף הנייטרינו הסולריים אינו כצפוי ע"י מודל השמש מדוע לא להניח כי המודל פגום במקום לחפש "פיסיקה חדשה". התשובה במקרה זה כפולה: למודל השמש היו אישורים בלתי תלויים (הליו-סייסמוגרפיה), ו"פיזיקה חדשה" חיפשו עוד לפני בעיית הנייטרינים (אני חושב בעיקר ממניעים מתמטיים, תורת שדה מאוחד וכו'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביטול חוק שימור האנרגיה נשמע אולי כעניין פעוט, אבל ההשלכות שלו הן זקן עבות מאד עבור התער ההוא. לעומת זאת, עוד חלקיק אחד במשפחה מרובת הילדים לא נשמע מזעזע בכלל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים בהחלט, אבל גם חוסר אבסולוטיות של מקום וזמן זה די לא סימפאטי, ובכל זאת זכו סטונדטינו הרכים ללמוד יחסות פרטית. אגב, מישהו הזכיר בפתיל הזה שאי שימור אנרגיה היתה אחת מההצעות להסבר לפני שמישהו הציע את הניוטרינו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לפני היחסות הפרטית ניסו להסביר את ניסוי מיקלסון-מורלי באופן שלא יזעזע את הסירה יותר מדי (גרירת האתר וכל מיני כאלה, אם אני זוכר נכון) ורק אחרי שנתקלו ביותר מדי קשיים היה מקום לתיאוריה חדשה ומהפכנית. באופן דומה, אם לא היה מתגלה הנויטרינו או מכניזם אחר שיסביר את אובדן האנרגיה, אני מתאר לעצמי שהיו נאלצים להכריז על ביטול החוק לפחות באינטרקציות מסוימות. אני מתאר לעצמי שזה הולך ככה: שלב ראשון, בטוחים שמדובר בטעות בניסוי או באינטרפרטציה של מה שרואים שם. אחרי שזה יורד מהפרק, יש מי שקופץ וצועק "וואו, מצאנו יוצא מהכלל של שימור האנרגיה, איזה יופי, נובל מובטח", ויש מי שאומר לו לא לקפוץ כל כך מהר, לפחות עד שייבחנו אפשרויות קצת פחות גרנדיוזיות. קיומו של חלקיק חמקן נראה לי הרבה פחות גרנדיוזי, ופאולי (שכנראה הרגיש כמוני) גם ידע מה לעשות עם הרעיון הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה תגובה 226528 באשר לנייטרינים הקוסמיים אני כנראה צודק. ראשית בהודעה עצמה הבעתי תמיהה כיצד האדמה המתקשה ל"עצור" את הנייטרינים הסולריים אמורה לעצור את הנייטרינים הקוסמיים שהם בעלי אנרגיות גבוהות יותר. השערת חתכי הפעולה הגדולים יותר היא רק השערה שלי. בכל אופן ראיתי במפורש בספרות את הקביעה כי העומק אמור להפחית את הרעשים בגלל קרינה קוסמית, זיהומים רדיואקטיביים וברקים. באשר לאטמוספירה, הנייטרינים הקוסמיים נלכדים כנראה במידה לא מעטה כבר באטמוספירה והם נקראים בספרות גם נייטרינים אטמוספריים. (דרך אגב אנטי נייטרינים נקראים לפעמים נייטרינים של ריאקטורים ע"ש המקורות שלהם בד"כ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעות ופעילות להקמת מצפי נייטרינים שונים החלו לזרום בד בבד עם התחלת העבודה של דייויס. הצעה מיידית היתה להשתמש בגלאי רדיוכימי על בסיס גאליום (71Ga ההופך לגרמניום). לתגובה זו אנרגיית סף נמוכה יותר (0.233 MeV) מאשר לכלור. לכן, גלאי זה רואה גם נייטרינים אלקטרוניים סולריים מסוגים נמוכי אנרגיה כמו pp ו-7Be ). גלאי כזה יגלה יותר נייטרינים ובכך ישפר את הסטטיסטיקות, יוכל לספק בדיקה נוספת של מודל השמש (החוזה את יחסי השטף של הסוגים השונים) ובעיקר יספק אינפורמציה נוספת שתוכל לכייל, לאשר ולסתור פתרונות שונים של חידת הנייטרינים החסרים. הבעיה העיקרית היא שהגליום הרבה יותר יקר מאשר הכלור וכן צריך להפוך אותו לנוזלי לצרכי הגלאי. 2 מצפים של גלאי גאליום נבנו. פרוייקט GALLEX של סוכנות המחקר האירופית נבנה במעבדה הלאומית התת-קרקעית (1200 מ') של איטליה ב-Gran Sasso. שם השתמשו ב-30 טון גליום שנמצאו ב-100 טון של תמיסה מיימית של גליום-טריכלוריד. GALLEX פעל במשך 5 שנים (1991-1996). הם השתמשו בחשיפות של 30 יום עם קצב של 1.2 לכידות ליום. השטפים שהם מדדו היו 60 SNU מתוך כ-132 חזויים. תוצאה זו היתה בהתאמה למודל השמש ויכולה להיות מוסברת ע"י אפקט MSW של תנודות הנייטרינים. המצפה ממשיך מאז 1998 בפעולתו תחת השם GNO (Gallium Neutrino Observatory). תוצאות קונסיסטנטיות הוצגו ע"י SAGE במצפה הנייטרינים של Baksan שבהרי הקווקז, בריה"מ. שם השתמשו ב-57 טון של גליום מותך. סוג שונה של גלאי נבנה ע"י Masatoshi Koshiba במכרה Kamioka (1000 מ' מתחת לקרקע) ביפן. במרכז מחקר זה פועלים כמה פרוייקטים וכמה גלאים, אך הגלאים אינם רדיוכימיים אלא מבוססים על גלי צ'רנקוב (cerenkov). הגלאי הוא מאגר של 50,000 טון מים המוקף ב-11146 מכפילי-אור (photomultipliers). אלו הם שפופרות מיוחדות לגילוי והגברת פוטונים. גלאי כזה מכונה גם liquid scintillator. פרוייקט super-KamiokaNDe (פועל מ-1996) במצפה זה עקב אחרי תגובות של נייטרינים עם אלקטרונים במים (תגובה מסוג פיזור אלסטי). כתוצאה מתגובה כזו האלקטרונים מואצים למהירות העולה על מהירות האור במים. תנועה כזאת יוצרת קרינה אלקטרומגנטית (פוטונים) מיוחדת הנקראת קרינת צ'רנקוב הנוצרת ע"י התפשטות חזית הלם במים (מקביל מעט לבום העל קולי בגלי קול). קרינה זו נמדדת בשפופרות ה-PMT ואפשר לסמן "לכידת נייטרינו". היתרונות של הגלאי ברורים. זהו גלאי Real time, כלומר הלכידה מתגלה מיד ולא פוסט מורטם לאחר תום ימי החשיפה כמו בגלאי רדיוכימי. בצורה זו אפשר לקבל אינפורמציה על הבדלי שטף יום-לילה, עונות, קורלציות עם סופות שמש וכו'. יתר על כן אפשר למדוד את כיוון הקרינה ולהסיק ממנו את כיוון הנייטרינו הפוגע. בצורה זו אישר super-KamiokaNDe כי הנייטרינים הגיעו מכיוון השמש. המגבלה של הגלאי היא שדרושה אנרגיית סף גבוהה יחסית כדי ליצור נצנוץ צ'רנקוב שיכול להתגלות ולכן השטפים הנמדדים הם נמוכים מאוד (0.48 SNU). בכל אופן גם הפרוייקטים super-KamiokaNDe , KamiokaNDe אישרו כי רק 50% מן הנייטרינים הצפויים ע"פ המודל נמדדים. מצפה מעניין במיוחד הוא (SNO (Sudbury Neutrino Observatory. זהו גלאי מים כבדים הפועל החל מ-1999 ונמצא ב-Sudbury, אונטאריו קנדה. הוא פועל בתוך מכרה ניקל כ-2000 מ' מתחת לפני הים. יש בו 1000 טון מים כבדים נקיים במיוחד המוקפים ומוגנים מרדיואקטיביות ע"י 7000 טון מים רגילים נקיים במיוחד. הערך הכספי של המים הכבדים (שייכים לממשלת קנדה) הוא 300 מיליון דולר. המים צריכים להיות טהורים (נקיים) במיוחד, כדי לאפשר שקיפות לקרינת צ'רנקוב. 9600 שפופרות PMT (מכפילי אור) מקיפות את הגלאי ומוכנות לאתר כל פוטון צ'רנקוב המנצנץ במים. התגובה הנצפית כאן היא עם אטום הדאוטריום (n+p) של המים הכבדים. נייטרינו הפוגע בגרעין עשוי לגרום: Ve + n --> p + -e (תגובת זרם טעון CC), אך גם עשוי רק להפריד את הנייטרון מהפרוטון (תגובת זרם נייטרלי, NC) תוך האצת אחד התוצרים (כנראה האלקטרון של הדאוטריום) למהירות שמעל מהירות האור במים ויצירת גל ההלם של צ'רנקוב. בתגובת הזרם הנייטרלי יכולים להשתתף גם הנייטרינים הכבדים (למעשה גם ב- KamiokaNDeיכולים נייטרינים כבדים להתגלות אך חתכי הפעולה קטנים מדי). התבניות של גלי צ'רנקוב של ה-CC וה-NC שונות זה מזה ואפשר להבחין ביניהן. אם שטף הנייטרינים בערוץ ה-NC יהיה גדול מהשטף בערוץ ה-CC, יש בכך הוכחה חזקה מאוד לתנודות נייטרינים (כאמור בפיסיקה הישנה לא אמורים להיות ניטרינים סולריים כבדים כלל). ואכן זוהי בדיוק התוצאה (אפריל 2002): סך כל השטף תואם למלוא השטף הצפוי ע"פ מודל השמש, אך רק כ-30-50% ממנו הם נייטרינים בטעם אלקטרוני (!). גם ב-SNO המגבלה היא של אנרגיית סף גבוה (6.75 Mev). הפרוייקט הבא של סוכנות המחקר האירופאית, במעבדה של Gran Sasso, איטליה, הוא גלאי Real-time של אנרגיות נמוכות. למעשה יש 2 כאלו. בפרוייקט Borexino משתמשים בגלאיliquid scintillator ללכידת נייטרינים מסוג 7Be בתגובת זרם נייטרלי (תגובה של פיזור אלסטי). הפרוייקט השני ( LENS (Low Energies Neutrino Spectrometer מתוכנן ללכוד את השטף החזק ביותר של נייטרינים סולריים – סוג ה-pp. הפרויקט שהיה אמור להתחיל לפעול לפני כשנתיים אמור להשתמש בגלאי liquid scintillator עם חומר בעל סף אנרגיה נמוך במיוחד (0.25 או 0.3 מא"ו) – 176Yb (כנראה כ-20 טון). בתגובת זרם טעון אחד הנייטרונים בגרעין פולט אלקטרון (והופך לפרוטון). הגרעין התוצר *176Lu הוא רדיאקטיבי ופולט חלקיק גמא (פוטון). גם האלקטרון וגם הפוטון מיצרים סיגנל צ'רנקוב אופייני. הופעת 2 הסיגנלים בהפרש של כמה עשרות nanoseconds, יכול להיות סימן זיהוי ברור של לכידת נייטרינו ולאפשר אבחנה בינו לבין סיגנל רעש רקע טבעי גדול מאוד האופייני לתחום האנרגיות הנמוכות. לסיכום, התוצאות נכון לשנה שעברה, מלמדות כי התוצאות הנסיוניות מתיישבות עם קיום "פיזיקה חדשה" בה יש לנייטרינים הכבדים מסת מנוחה של עשיריות או מאיות של אלקטרון-וולט. מודל השמש הסטנדרטי מתיישב עם שטפי הנייטרינים הסולריים המתקבלים, בהנחה שכ-60% מהם הפכו תוך כדי מעברם בליבת השמש לנייטרינים כבדים. תוצאות אלו מתאשרות ע"י ניסויים ותצפיות בנייטרינים מכל המקורות: סולריים, אטמוספריים (נייטרינים קוסמיים המגלים דוקא העלמות של נייטריני מיואון) ונייטרינים מכורים (שהם למעשה אנטי נייטרינים שם מתגלה העלמות של נייטרינים כבדים). נעצור כאן תוך ציון בקצרה של העובדות הבאות: לפחות עשרה פרוייקטים עם גלאים שונים וחדשים של מצפי נייטרינים נמצאים בתכנון או בהקמה, כך שהתחום כנראה עדיין רחוק ממיצוי. בסקירה זו התעלמתי מתחום שלם ואף עשיר יותר מזה של הנייטרינים הסולריים. והוא התחום של מחקר הנייטרינים הנוצרים בכורים גרעיניים. אלו הם בד"כ אנטי-נייטרינים עשירים במיוחד בנייטרינים כבדים הנוצרים כתוצרי לואי של התפרקויות רדיו-אקטיביות. כאן מקבלים שטפים חזקים עם מגוון אנרגיות עשיר ביותר. פרוייקטים רבים עסקו בגילוי הנייטרינים הנ"ל באמצעות הגלאים השונים. אחד הכיוונים הנוגע במיוחד לענייננו הם ניסויים בהם ניסו לגלות העלמות של אנטי-נייטרינים בטעם מיואון ועודף של אנטי-נייטרינים בטעם אלקטרון. זו יכולה להיות הוכחה משלימה ובלתי תלוייה למסה של הנייטרינים ולקיום תנודות נייטרינים (התנודות כאן הן תנודות ואקום שבהן אין תגובה עם חומר, כמו בתנודות MSW). אחד הניסויים האלו היה ניסוי ה-LSND (1994-1998) של לוס אלאמוס בו השתמשו בגלאי liquid scintillator כדי לחפש תנודות של נייטריני-מיואון הנוצרים בראקציות גרעיניות המופעלות ע"י קרן פרוטונים. בניסוי זה פרצה מהומה כאשר פורסם כי התגלה עודף של אנטי-נייטריני אלקטרון. ערכי המסות המתאימים לתוצאותיהם היו חריגים ביחס לתוצאות ניסויים אחרים. אחד החוקרים (ד"ר היל) טען/גילה כי התוצאות היו לא משמעותיות ביחס לרעש הניסוי. (בינתיים (2003) התפרסמו תוצאות של KamLand, פרוייקט חדש של Kamioka העוסק אף הוא בהעלמות נייטריני כורים ושם דוקא מדובר על דפיציט של אנטי-נייטריני אלקטרון). נראה שגם מכיוון זה מתגבש קונסנזוס שתנודות נייטרינו אכן קיימות. בתגובה הבאה אנסה להסביר את הקשר בין מסות נייטרינים ליכולתם להתנודד ולהעלם ומה מסתתר מאחרי הכותרות של "פיסיקה ישנה" ו"פיסיקה חדשה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעה: אולי תשקול להפוך את התגובה השלישית למאמר? (שתי הראשונות היו יכולות להיות חלקים א' וב' מצויינים לסדרה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המאמרים האלו יותר מתאימים לכתב-עת (מקוון או לא) המתמחה בפיזיקה. זה נחמד שמדי פעם יש מקום באייל בו כל המתמטיקאים והפיזיקאים יכולים להתדיין במשך מאות תגובות על נושאים שלא מעניינים ולא מובנים (אני משער) לרוב גדול של הקוראים, משום שכך ניתן להתעלם מהדיונים האלו, אבל זה קצת מוגזם לפרסם מאמרים שכאלו בעמוד הראשי (ראה דוגמה נגדית טובה את מאמרו של איזי על מחשבים קוונטיים: גם נושא מעניין, גם כתוב בצורה מובנת להדיוטות וגם מקום בו ניתן לרכז כל מיני דיונים על רזי הרזים של מציאת ממוצעים גיאומטריים במימד ה-nי וכו'.) הערה: אינני מתכוון להעליב אף אדם; פשוט נדמה כי האייל קורס לחבורות קטנות שמתדיינות בינן ובין עצמן על נושאים שמעניינים (בעיקר) אותן, ומתרחק מזירת הדיונים הפומבית שהוא נועד היה להיות (על פי זכרוני והבנתי את מדיניות המערכת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפטנט הוא שמאמר יכול לקרב נושא מסובך לקוראים שלא עוקבים אחרי פרסומים מקצועיים בתחום (כמוני, למשל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאני רואה, למשל, משפט כזה (מתוך המאמר הראשון): "למשל הסוג המפורסם ביותר הוא הנייטרינים מסוג 8B הנוצרים בתגובה 8B --> 8Be + e(+) + ve +14.6MeV. לנייטרינים אלו פילוג אנרגיות רציף עד לערך מירבי של 14.6 מא"ו", לא רק שזה לא מקרב אותי לנושא, זה גורם לי להתרחק מהמחשב ולהתחבא מתחת לשולחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין מה כוונתך. אין לי אלא לומר: א) כנראה יש בכל זאת יש צורך בקצת ידע מקדים (נניח ברמת תיכון) ובקצת נטייה מראש לנושאים האלו. אני מקווה שלפחות רוב הקוראים צלחו את המכשלה הזו. ב) אני ובודאי גם אחרים ישמחו להסביר נקודות בעייתיות כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבדל נוסף בין תגובות למאמר הוא, שמאמר עובר עריכה שיכולה להבטיח (עד כדי שיקול הדעת של העורכים) שמשפט כזה יופיע רק לאחר ''ריכוך'' והסבר הולמים. מכיוון ששוקי נימק היטב את רצונו להישאר במסגרת תגובות, ההערה הזו שלי באה רק לכוון כותבים עתידיים על נושאים טכניים, שמתבלטים בין תגובות לבין מאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השולחן לא יעזור לך. הנויטרינים מגיעים גם לשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין למה הקרציה נדבקת דוקא לתחת שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אז זאת אומרת ששמת לב שהתגובה הזאת היא האחרונה שלה, וכבר היו כמה שקדמו לה והועפו? נראה שספאמרים לא מתעייפים לעולם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי בגלל שזהו התחת הכי שרירי ויפה ובאייל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר סביר שהוא הכי שעיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב האמת שדי נעלבתי, כי באמת ניסיתי לכתוב ברמה השווה לכל נפש. אני יכול רק לקוות שבלבלת בין חוסר העניין שלך לבין חוסר יכולת שלי להיות "מובן להדיוטות". אולי תנסה לקרוא שוב לפחות את ההתחלה? מאחר ובחרתי מראש לא לעשות מהתגובות מאמר, יהיה זה רק הוגן מצדך לאפשר לקבוצה קטנה של בעלי עניין לחלק בינם לבין עצמם וללבן ידע שאין בו עניין לכל העולם במסגרת מערכת התגובות ולא בכותרת הראשית. אחרי הכל גם זו יכולה להיות מטרה של ה"אייל". לגבי הנושא עצמו, כפי שהסברתי זהו אחד הנושאים המובילים בעולם הפיזיקה היום ומושקעים בו כספים לא צנועים כלל. לפחות ברמת העיקרון, לכל אדם משכיל יכול להיות עניין לפחות להבין במה המדובר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הפסקה השנייה שלך אני מסכים לחלוטין, וזה גם מה שטענתי בתגובתי המקורית לעוזי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי על כך אך החלטתי לותר קודם כל בגלל סיבות טכניות, אך גם בגלל שיש לי ספק לגבי מידת העניין לציבור. בדיעבד כנראה שהחלטתי נכון מן הסיבה הבאה: חלק ג' הוא ליבו של העניין ונקודת הכינוס של כל הדיון ודוקא הוא יהיה כנראה החלק הבעיתי והחלש. במילים אחרות אחרי חלקים א-ב אני כבר מעבר לשיאי. כל הדיון הגיע מכיוון של שאלות בעניין המסה והאנרגיה האפלה ומשם לשאלה מה זה בעצם מסה. בחלק ג' אנסה להראות כיצד הפורמליזם של מכניקת הקואנטים מתרגם הנחות לגבי הכוחות (האינטראקציות) הפועלים בין חלקיקים לערכי מסה של החלקיקים הללו. לרוע המזל זהו החלק המסובך ביותר של העסק ובו יש לי את המידע המועט ביותר. אם תציץ בהפניות שנתתי תראה שדוקא חלקים א-ב היו נשכרים במיוחד מפורמט המאמר (המתקנים שתארתי הם באמת מרשימים וצריך לראות תמונות שלהם כדי להבין במה המדובר, שלא לדבר על תרשימים שיכלו לחסוך ולפשט את המלל). דוקא בחלק ג' יש לי יותר שאלות מאשר תשובות והוא לא יהיה ברמת בטחון הראויה למאמר ב"אייל". למעשה נקלעתי לעניין בנסיון לקבל תשובות לכמה שאלות המטרידות אותי בנושא המסה ומכניקת הקואנטים. אני יודע להציג את הקומה של הפורמליזם הקוואנטי המציג את עירוב הנייטרינים אבל אני לא יודע להציג את הקומות שמתחת (כלומר אני כבר לא זוכר כיצד מפתחים ומה המשמעות של השלבים השונים בפיתוח הפורמליזם. ההמילטוניאן, הלגרנז'יאן החופשי וכן הלאה) ולא את הקומות שמעל (מה האינטרפרטציה של מכניקת הקואנטים למושג המסה. למעשה יש לי ספק אם זו קיימת בכלל. המסה כנראה קשורה לגרביטציה ודוקא את הגרביטציה לא יודעים איך לשלב בתורות הקואנטיות (הקואנטום-אלקטרודינמיקה והקואנטום כרומודינמיקה)). לכן עדיף לי להשאר בפורמט התגובות ואני מקוה שתהיה התענינות ואולי אשלים קצת מהחורים בהבנה אצלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'ון באקאל נפטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באחד ההספדים נאמר שגם הנס בתה (שכן זכה בפרס נובל לפיזיקה 67) נפטר במרץ 2005 בגיל 99. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כך כבר דיווח כתבנו תגובה 285732 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |