בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 07/06/04 6:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בטוח שאני מסכים, ואני אנסה להסביר. אנחנו אכן אומרים "קלינטון" ולא "קLינטEן", אבל זה בעיקר בגלל ששפתנו מוגבלת בעיצוריה ותנועותיה. הדוגמאות שאני מתעניין בהן הן אחרות. למשל, שמה של העיר הקליפורנית לה-הויה נכתב La Jolla. אילו היינו סתומים, היינו מתבוננים ב*כתיב* של שם העיר, מתעתקים אותו לעברית, נניח לה-ג'ולה, וכך מבטאים את השם. זה דבילי, נכון? מה שאנחנו עושים באמת הוא *להתעלם* מהכתיב, להקשיב לדרך בה השם *נאמר*, ולחפש קירוב סביר בעיצורים ובתנועות הזמינים לנו. זה, בעיני, הפתרון הנכון. אנחנו גם לא מתפתים כל-כך להתעניין בכתיב של השם, כי הוא נכתב ממילא בא"ב שונה משלנו. מה שהצרפתים והאמריקאים עושים במצב המקביל הוא לנצל לרעה את העובדה שהא"ב הוא *כן* אותו א"ב (רק לכאורה, שכן המשמעות שלו שונה מאוד), ולכן מתעצלים להקשיב להגייה ומבטאים פשוט את מה שעיניהם רואות. אינני יודע איך צרפתים אומרים "לה הויה", אבל אם הם עושים כמעשה מוזאר, הרי שיאמרו "לה-ז'ולה" (או אולי "לה-ז'ויה"? מה עושים צרפתים עם ll באופן טבעי?) בכל אופן, זה טפשי. אם נחזור לדוגמה של קלינטון, אני חושב שההגייה של ה-ל' היא סבירה כי אין לנו L אנגלית. בעניין ה-ו', אתה צודק שהיה אולי יותר טוב להגיד "קלינטְן", ואנו באמת שוגים בגלל שב*כתיב* יש שם O. זו באמת שגיאה, וכאן אני נוטה להסכים עם עניין המינון - זו לא טעות נוראית. המצב שאני מדבר עליו היה מתעורר, למשל, אילו את שמו הפרטי היינו אומרים "בילל". זה, בעיני, בדיוק כמו להגיד ארגריץ'. דוגמה מוכרת שזכורה לי מילדותי היא השם Duncan. מבטאים אותו "דנקן", אבל בספרים עבריים ישנים כתבו דוּנְקַן. זה סתם מבלבל, ונדמה לי שהיום יכתבו זאת דנקן או דאנקן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ישנה עוד נקודה - הגייה אמריקאית והגייה אנגלית. ישראלים למדו (לומדים?) בהגייה אנגלית, נניח הגיית top ו tap. לאוזן ישראלית ההבדלים בהגייה אמריקאית כמעט ולא נשמעים. זה אולי מסביר מדוע אומרים "קלינטון" ולא "קLינטEן". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם ניסיתי לסייע לידידה שהתקשתה באיות באנגלית, ובעיקר היא עשתה שגיאות בתנועות (vowels). מכיוון שהיכרתי אותה היטב, ידעתי שבין יכולותיה המופלאות הייתה גם היכולת המשעשעת לחקות מבטא סקוטי. אממא? מבטא סקוטי הוא פחות או יותר איך שאדם היה מבטא מילים באנגלית אם הוא היה חושב ש-U זה תמיד שורוק, O זה תמיד חולם, A זה תמיד קמץ וכיו"ב. למשל, Duncan הסקוטים יגידו דונקאן. אז ביקשתי מהבחורה הזאת להגיד כמה מילים שהיא התקשתה באיותן במבטא סקוטי. וראה זה פלא - היא הגתה אותן נכון. כלומר, היא ידעה איך לתרגם את ההגייה האמריקאית (שהייתה שגורה בלשונה) להגייה סקוטית, וזאת בלי לעבור בדרך דרך האיות הנכון. אז ביקשתי ממנה לאיית את המילים כמו שהן נשמעות בהגייה הסקוטית - וראה זה פלא, היא יודעת לאיית. מה רציתי להגיד? אה, כן. זה שהאמריקאים אומרים משהו בצורה מסויימת לא אומר שכל דוברי האנגלית יגידו את זה כך. ההגייה הבריטית-לונדונית שונה מההגייה האמריקאית, האוסטרלית שונה משתיהן, ואת ההגייה של תושבי בירמינגהם לא תצליח לקשר עם השפה האנגלית גם עם מאוד תתאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ואני מניח שלא כל העמים דוברי האנגלית יגידו אייבל במקום אבל וכו'. ייחסתי את השגיאות הללו ספציפית לאמריקאים כי נדמה לי שהם במיוחד נוטים לשכוח שיש עוד שפות ועמים בעולם, ואיני יודע אם האנגלים או הוולשים או הדרום-אפריקאים עושים שטויות דומות. לגבי הוולשים, ייתכן שגם לא נדע לעולם - אי אפשר להבין אף מילה שהם אומרים (אבל נורא כיף להקשיב). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |