|
שנה וחצי אחרי (בערך). מה קרה? ובכן, כאמור, אף אחד מהתסריטים שהצעתי במאמר המקורי התגשם. התסריט הקרוב ביותר הוא ממשלת מרכז-ימין מתון, רק שעם אחד לא באמת הייתה אופציה, והאיחוד הלאומי נכנסה פנימה. במאמר עצמו לא העליתי אפשרות של פילוג בליכוד, אך בתגובה שפה מעלי, בעקבות דיון עם אלמוני כלשהו, עלתה האפשרות וקיבלתי אותה (בטווח הרחוק יותר).
וכעת - האיחוד הלאומי בחוץ, המפד"ל נקרעת (כפי שציינתי כאפשרות במאמר עצממו) בין הקו המדיני הניצי של איתם לבין רצונו של אורלב להשאר בממשלה ולעשות ככל יכולתו למען האידיאולוגיה החברתית של המפלגה. מצב כזה, כפי שצפיתי, מביא לאפשרות של כניסה של העבודה לממשלה עם הליכוד ושינוי (אשר, כפי שצפיתי, בכלל לא עושה קולות של התפרקות, בניגוד לשתי המפלגות הגדולות. מחיאות כפיים לכדור הבדולח של דובי!). הליכוד מאיימת להתפלג, כאשר, שוב כפי שצפיתי במאמר, שרון מוביל פלג שמאלי אל מול פלג ימני בראשות נתניהו. העבודה גם כן מגלה נטיות סכיזופרניות ויש מי שמנסה לפרום את החליפות שרמון (ופרס?) ממהר לתפור.
כמובן שעדיין לא נגמר שום דבר. הליכוד עוד לא התפרק (וזו עדיין נראית לי אופציה לא סבירה במיוחד), העבודה עדיין מאוחדת (פחות או יותר), והמפד"ל עוד לא אמרה את דברה. עוד יהיה מעניין.
|
|