בתשובה לאורי פז, 24/05/04 0:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא כל עורכי הדין הם תאבי בצע1, ואם אני צריך להסביר לך את מקומו של המשפט בחיים המודרניים, אני חושב שהדיון הזה ייקח הרבה יותר זמן ממה שיש לי. לא יתכן שכל כך הרבה אנשים נדרשים כדי ללמוד תורה, ושתרומתו של כל אחד ואחד מהם היא קריטית לחלוטין לשלום מדינת ישראל. אפילו אם הייתי מסכים לתנאים שלך, כאילו יש איזושהי תועלת בלימוד תורה (ואני לא מסכים), הרי שניתן היה בקלות לוותר על שוכני ה"ישיבות התחתונות" לטובת שירות צבאי ועבודה, מה שהיה מועיל לכולנו ובעיקר להם. המדינה אינה "מממנת מכיסו של משלם המיסים הישראלי את לימודיו [של הסטודנט למשפטים] עד לקבל רשיון עריכת דין". המדינה מסבסדת את הלימודים הללו, והיא מסבסדת פי כמה וכמה את לימודיו של כל פרח ישיבה, שישב בישיבתו במשך שנים רבות הרבה יותר, וישלם הרבה פחות מיסים בתמורה. לא ברור לי מה נטפלת לעורכי הדין, שהכשרתם היא בין הזולות (אין ניסויים, אין ציוד, אפילו הכיתות לא משהו). מה לא יודע? בטח שיודע. אתה תופס את אותם הדברים שלדעתך ייטו את הציבור לטובתך מסיבות אמוציונליות לגמרי: אנשים לא אוהבים עורכי דין, ולרוב האנשים לא אכפת מסינית עתיקה. לא היית אומר את זה על רופאים, שחשיבותם ברורה לכל, ולא על כימאים שכל אדם עם שכל בקודקודו יבין את חשיבות תרומתם לחיים המודרניים. אז אתה נטפל למה שנראה לך קל, וכל זה כדי להסתיר את העובדה הפשוטה מאוד שיש הרבה יותר תלמידי ישיבה משהגיוני שיהיו, שהסטנדרטים לקבלתם ללימודים הממומנים לחלוטין על ידי המדינה אינם קיימים כלל, ושכל העסק הזה בנוי על הגב של אותו פרופסור לסינית עתיקה שמשלם מיסים גבוהים מאוד כדי לממן את הבטלנות של המגזר ממנו אתה מגיע. אין מחקר ואין חצי מחקר שיוצא מהישיבות. יש פלפולים ששוקעים בים הפלפולים האחרים ואינם מזיזים לאיש. ישנם מתי מעט שמישהו מקשיב להם, אבל רוב רובם של התלמידים בישיבות - ואינני מדבר על כאלו שנמצאים בישיבה שלוש או ארבע שנים, אלא עשור או שניים - לא תורמים כלום לאף אחד, אפילו לא לך. כפי שאתה עצמך ציינת, אין אפשרות לאדם חרדי שרוצה בכך שלא להיות בישיבה שממומנת מכספי מדינה, ולפיכך אין סטנדרטים לקבלת תקציב מהמדינה ללמידה בישיבה. כסטודנט באוניברסיטה, אם לא תצליח לשרוד בעברית או בת"א, אולי תלך לבר-אילן או לבן-גוריון. אם לא שרדת בטכניון אולי תעבור לאוניברסיטת חיפה. אבל אם לא התקבלת גם לאלו, עומדות בפניך שלוש אפשרויות: לוותר, לעבור לאוניברסיטה בחו"ל, או לעבור למכללה. כל אחת מהשלוש הללו גוררת ויתור על המימון הממשלתי. לפיכך, יש רף עליון של כמות האנשים הממומנים ע"י המדינה באוניברסיטאות, ויש רף תחתון של רמתם של האנשים הללו. אותו הדבר אינו נכון לגבי הישיבות, ואידך זיל גמור. ואת דעותיך באשר לאופן בו יש לחנך את ילדי ישראל שטרם נשבו בהבלים שאתה מפיץ לכל עבר, אני לא ממש מעוניין לקרוא. 1 כמו שאומרים, זה רק קומץ של 95 אחוז שמוציאים שם רע לכל יתר חמשת האחוזים... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |