בתשובה ליעקב, 18/05/04 15:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יפה. אם יחתמו על חוזה, ואם ידאגו שהוא ייאכף, הכל בא על מקומו בשלום. שים רק לב שעניין האכיפה הזה אומר שלא תמיד היד הנעלמה מבטיחה שמיקסום הרווח האישי יהיה גם לטובת הכלל. זאת כל הטענה הקטנה שאני טוען. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה שלי היא שבהעדר כפייה (וזה מובטח על ידי מערכת משפט) מיקסום הרווח האישי גורר את טובת הכלל. אם אפשר להפעיל כפייה על ידי מינוי רגולטורים שיחלקו דשא הרי שהסיפור משתנה לגמרי. אני רוצה גם שתסכים שלא צריך את הפתרון של מפקח שיחלק את מנות הדשא ושפתרון זה הינו רע. מספיק שבהסכמה חופשית הם יחלקו ביניהם את הדשא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן, אם הם מסוגלים לחלק את שטחי המרעה באופן שישביע את רצון כולם (אגב, האם רצון הרוב מספיק?) בעיית המשאב המשותף מתפוגגת כלא היתה. לא הבנתי את המשפט הראשון שלך. מערכת המשפט במקרה שלנו היא זאת שמבטיחה את אכיפת הכפיה. הלגיטימיות של החוק לניצול-יחסי-של-שטחי-המרעה התשכ"ג הוא זה שעומד כאן למבחן. יש בו צורך? סימן שהיד הנעלמה לא מספיקה. השאלה מי יפקח ואיך קצת משנית לענייננו. והערה כללית שתבהיר את עמדתי: כל המלל הרב שלי נשפך בגלל המילה הקטנה "כל". אם העמדה שלכם היתה שב*רוב* המקרים היד הנעלמה פועלת לטובת הכלל, לא הייתי פוצה פה ומצפצף. גם אם הייתם טוענים שבגלל הקושי לגלות את החריגים מהכלל מוטב בד"כ להניח לרגולציה, הייתי טוען רק לאותם מקרים בהם לדעתי העניין ברור לעין: זיהום אויר, זיהום מקורות מים, שמירה על אוצרות טבע וכיו"ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה אכן פרידמניסט אמיתי. אבל למה אתה צועק רק כשהימניים מדברים ולא צועק על השמאלנים (עכשיו תוכיח לי שיש לי פוביית תקשורת וב 500 תגובות צעקת לכיוון השני). לעניין: אני צריך לחשוב על זה יותר. נראה לי שהשאלה כאן היא שאלת בעלות על משאב, ולא בעיית שוק חופשי. אבל אני צריך לחשוב על זה ביני לבין עצמי וגם לשמוע דעות של אחרים לפני שאני עונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעמדה השוקחופשית זוכה לייצוג הולם (אתה, אורי, ד"ר ברבי, דורין ובטח עוד כמה שנשמטו מזכרוני כרגע) גם בלי שאצרף את קולי הצרוד למקהלה. במקומות בהם יש לי הסתייגויות אני מעוניין להשמיע אותן דווקא כדי לבחון אם יש בהן טעם. נדמה לי שהבעתי דעות בכיוון הזה לפני שהפצעתם בשמינו. הנושא הספציפי של כשל היד הנעלמה מעניין אותי מפני שאני רואה הקבלה בין העקרון הזה לבין האבולוציה: גם שם כל אידבידואל "פועל" מטעמים אגואיסטיים כדי להגדיל את ההון העצמי שלו במאגר הגנים, וגם שם בד"כ מכל הפעולות האלה המין כולו מרויח, מלבד במקרים מסויימים כמו זנב הטווסים המפורסם או באנלוגיה טובה עוד יותר: במקרים בהם מין מסויים הורס את סביבתו הטבעית (לפילים, למשל, יש את הנטיה הזאת). זרקתי כאן פעם את השאלה למה העצים גבוהים כל-כך, ואף אחד לא הרים את הכפפה. הנה אני חוזר עליה. כמו כן אני רוצה למחות בתוקף על הטענה שאני צועק. הפועל הנכון הוא מקרקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא עשית זאת עד כה. אני ממליץ לך לקרוא את הספר ''מוצא המידות הטובות'' של מאט רידלי (תורגם לעברית). הספר הזה עוסק בעיקר בקשר בין הרעיונות האבולוציוניים ובין הרעיונות של השוק החופשי (ובעיקר בשאלות הנוגעות ל''אלטרואיזם טבעי'') נדמה לי שגם מוזכר שם שדארווין קרא את אדם סמית והיה מושפע ממנו בכתיבת ''מוצא המינים'' אבל זה קצת מעורפל אצלי. אני לא בטוח שניתן לקרוא לכל הדוגמאות שנתת ''כשל יד נעלמה''. לי נדמה שהבעיה במרבית המקרים הללו היא בעיה של בעלות. מאט רידלי מראה את זה יפה בדוגמה שהוא נותן על שמורת טבע באפריקה (ותהרוג אותי אם אני זוכר באיזה מדינה). מסתבר שכאשר שטח השמורה הוכרז כרשות הרבים והצייד נאסר, המשיכו כפריי הסביבה לצוד. כאשר ניתנה להם בעלות על השטח (כלומר, כאשר היו יכולים להרוויח ממנו באמצעות שירותים לתיירים) הצייד נפסק. ברמה הכללית (ויש הרבה דוגמאות לכך) כל משאב שניתן לקבוע עליו בעלות (עצים למשל), אפשר לשמר, משאבים אחרים (תאו שנודד לו בין נחלותיהם של האינדיאנים) נידונו לכליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי, ואני מודה לך. בדיוק אני מסיים לקרוא את הספר התורן (Why We Love, די מאכזב) ומתפנה מקום חדש בערמה. מיתוס, היר איי קאם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תחרות על אור השמש. ב. מזג האוויר יותר טוב למעלה. ג. פיזור זרעים יותר אפקטיבי. ד. הגובה מתאים לצורת ההפריה. ה. כדי לברוח מהג'ירפות. איך אפשר לבדוק? א. עצים ביער צפוף יותר גבוהים מעצי סוואנה. ב. העצים יהיו נמוכים יותר ככל שהמקום גבוה יותר. ג. עצים עם זרעים שמתפזרים בקלות (קטנים) יהיו יותר גבוהים מעצים עם זרעים גדולים וכבדים. ד. עצים שמופרים ע"י רוח יהיו גבוהים מעצים שמופרים ע"י ציפורים שיהיו גבוהים מעצים שמופרים ע"י חרקים. ה. איפה שיש ג'ירפות לעצים יהיו רגלים (או רובים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף סוף. את סעיף ה' אפשר למחוק מיד כשהעץ מגיע לגובה 10 מ' או משהו כזה. מי שביקר אי פעם ביערות הרדווד בקליפורניה ודאי הבחין שאפילו האקויולנט הברונטוזאורי של סבוניס לא היה מדגדג להם את תחתית העלווה. סעיפים ב'- ד' נכונים, אני מניח, לסוגים מסויימים של עצים, למשל דקלים. סעיף א' הוא הסעיף אליו כיוונתי. במקום להתעסק בנושא החשוב באמת של העמדת צאצאים, העצים מקדישים המון אנרגיה לבניית גזע חסון, מערכת שורשים כבירה שתתמוך בו ולהובלת מים וחומרי מזון למעלה בניגוד לנטייתם הטבעית, ובסופו של דבר מקבלים אותה כמות קרינה שהיתה יכולה להיות מנת חלקם אילו הסכימו ביניהם על גובה נמוך יותר. יער שפל-צמרת הוא פשוט הסדר לא-יציב, כי הרמאי הקטן שמוסיף עוד דצימטר1 לגובה המוסכם זוכה ביתרון, וכך אין ברירה לאחרים אלא להצטרף למרוץ או למות. תופעה דומה מתרחשת בארועי ספורט: הכל היו יכולים לשבת ולהנות (?) ממה שמתרחש על המשטח שמולם, אלא שהטמבל הראשון שמתעקש לקום מסתיר לזה שאחריו, ותגובת השרשרת ההכרחית גורמת לכך שתוך שניות כל האיצטדיון על הרגליים, וכולם רואים בדיוק את מה שיכלו לראות בישיבה ובלי כאבי גב. אילו היו סדרנים אוכפים את הֶסדר הישיבה (לא לבלבל עם ישיבת הסדר) היה הציבור כולו מרויח. _______________ 1- מילה חביבה שמשום מה לא זוכה לכבוד הראוי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף ה' זה התשובה ההומוריסטית. (וגם התשובה בהתאם) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתפלא, המון אנשים נותנים את סעיף ה' שלך בתור *ה*תשובה לשאלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתוח יפה. כמובן שבנקודה כל שהיא יגיע גבול הגובה שה"טכנולוגיה" העצית מסוגלת להגיע אליו, ואז תהיה נקודת שווי משקל יציבה. יום חג לאבולוציה- העצים הגיעו לשיא התפתחותם האבולוציונית! שאלה אחרת היא במה הם "עדיפים" על העצים הנמוכים יותר. צריך לקחת בחשבון את הדוגמא הזאת כששומעים הסברים על איך בשוק תחרותי הכל משתכלל ומתיעל לטובת הכלל. אני מקווה שהאסוציאציה בכותרת ברורה לכל גיק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אני מניח שאין צורך לציין שלא אני המצאתי אותו (רק אל תשאל אותי מי כן, כי כהרגלי אני לא זוכר). הכותרת שנתת אכן מתארת את המצב ומשתמשים באנלוגיה הזאת על ימין ועל שמאל. המצב של "שיא ההתפתחות האבולוציונית" הוא לא יוצא מן הכלל, ההנחה היא שהרבה מינים הגיעו פחות או יותר למצב הזה ולכן הם משתנים מעט מאד עד שקורה משהו לתנאים הסביבתיים (למשל שינוי בקבוע הגרביטציוני :-)). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האסוציאציה בכותרת לא ברורה לי. (למי אתה קורא לא-גיק? למה לדבר לא יפה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עליזה בארץ המראה: צריך לרוץ בכל המהירות כדי להשאר במקום יחסית ליריביך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, וואלה. תודה. אבל בינתיים אני לא מבין את תגובה 220504. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא האמיתית היא ניכור עיניים בין משפחת סמית למשפחת ג'ונס. משפחת סמית קנתה מערכת סלון חדשה. אמנם אין למשפחת סמית שום דבר נגד הסלון הישן שלהם אבל הם רצו לעשות רושם על משפחת ג'ונס. בתגובה, משפחת ג'ונס קנו חדר שינה חדש. בתגובה, משפחת סמית החליפו את המטבח. בתגובה משפחת ג'ונס פדו את קרן ההשתלמות שלהם וקנו יגואר חדשה - שיתפוצצו. בתגובה, משפחת סמית החליפו לקדילאק. אם רק היו גרים בקיבוץ, איש לא היה קונה אפילו קומקום חשמלי בלי הסכמת כל החברים ובלי שלכולם קונים את אותו קומקום חשמלי מגושם ומכוער (מחלוקת אם הוא מתקלקל מהר או לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם שמעת על מושג בשם Potlatch? יש גם סיפור של פ-ק-דיק על <ספויילר> מעין מונופול הפוך, אולי ברקת יכולה להרחיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולעצלנים : זה משהו כמו עיקרון ההכבדה, אבל תרבותית ולא התפתחותית - העשירים ביותר בשבט עושים תחרות של מי יותר עשיר, על פי השיטה הבאה: מי שיותר עשיר, יכול להרשות לעצמו לאבד יותר מהרכוש שלו ולכן מי שמשמיד באופן פומבי יותר מהרכוש שלו, הוא המנצח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משהו בסגנון הצתת סיגרים בשטרות של 1/5/20/100/1000 $ (סמן את הבחירה המתאימה לאפשרויותיך) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רועי צזנה באותו עניין: https://madaduhcom.wordpress.com/2017/05/09/competiti... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד חשבתי שזה כדי שיהיה אפשר לחבר בין השורשים לעלים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |