בתשובה ליהונתן אורן, 13/05/04 17:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וביתר פירוט: לא נכון משום ש"רצון הרוב" אינו מורכב מפעולה חופשית של רבים לקידום תועלתם האישית אלא מהכרעה כזו או אחרת של רוב או מיעוט איך להגביל את חירותם שלהם וחירותם של אחרים. באופן כללי יותר, אין בכלל חיה כזו "חופש של ציבור" משום שציבור אינו יישות. חופש יכול להיות שייך רק לכל אדם באופן אישי. סמית' עצמו מעיר באותו הקשר כי הפעולה "למען טובת הציבור" ו"קידום התועלת הכללית" היא תמיד דרך המלך לפגיעה בטובת הכלל ובתועלת הכללית. לסוחרים, הוא מציין, אין שום עניין בטובת הכלל, וטוב שכך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא מבין. 1. גם אני לא מניח שציבור הוא ישות. בגלל זה יש לכל אזרח בנפרד זכות הצבעה. פעמים רבות מתקיימים אינטרסים חופפים בין אזרחים, שמביאים להתאגדות במסגרות פוליטיות. 2. "סוחרים" הם לא בני-אדם? הסוחרים שאני מכיר לא פועלים ממניעים טהורים של רווח, אלא ממניעים ערכיים (הדוגמא הטריוויאלית ביותר: סוחרים שלא מוכנים לפתוח את חנויותיהם בשבת). ויש להם בהחלט עניין - כזה או אחר -בטובת הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין את היד הנעלמה כך: אם כל אחד מאיתנו יפעל על פי רצונו בשוק חופשי (בלי להפעיל כח על אחר - כח במובן כפייה אמיתית, אתה יכול להגדיר סף מתמטי) - הרי שנגיע למצב טוב. זאת מכיוון שעל מנת להצליח אני צריך אותך ולכן אני אנסה לרצות אותך בכל מקום שזה כדאי לי. ברגע שאתה מאפשר לאדם לכפות את דעתו עליך, על ידי שיחוד שלושה פקידים, התארגנות עם עוד כמה שודדים ו/או התארגנות חמולתית - הרי שאין לו שום צורך לרצות אותך כי אני יכול לקבל את מה שאני רוצה שמסווה של רצון הרוב. אני למשל יכול להרוויח כסף בלי לעבוד במשרה נוחה של מפקח במשרד החינוך, כל שעלי לעשות הוא ללקק לשר או לכמה פקידים אחרים שלא עושים כלום. הדרישה שלי היא שהמדינה תאפשר את החופש הזה ותמנע את הכפייה. אם תעשה זאת היד הנעלמה תעבוד בכל תחום. גם בחופש הדיבור - מה שאנשים ירצו לשמוע יושמע ומה שלא לא יושמע. לעומת זאת, אם לא תמנע כפייה הרי שהכל יכול לקרות אבל לא משהו טוב - כי לאנשים יש אינטרס מאוד חזק לכפות. אם אני אפעל בענייני בלי לפגוע בך הרי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה את הסימטריה בטענות: אם פוליטיקאי או עובד-מדינה יעשה שימוש לא הוגן במסווה של רצון-הרוב, הציבור יבחר במישהו אחר, בדיוק כמו שאם חנות תמכור מוצרים ביוקר, הציבור יקנה בחנות השנייה. התחרות, בשני המקרים וללא תכנון מלמעלה, מכוונת את הפעולות ומבטיחה את האינטרסים של הציבור. אם המעסיק ישלם מעט מדי לעובדים, עובדים לא יסכימו לעבוד אצלו. מספר עובדים עשויים אף לפעול בשיתוף-פעולה, והוא יאלץ להעלות את המשכורת. כך השוק החופשי מבטיח רווחה מינימלית גם לשכבות החלשות. באותו אופן, אם השלטון ינסה לשלול את זכויותיהם של פרטים, הם לא יבחרו באותה מפלגה, ואף עשויים להתאגד למפלגה מתחרה. העניין הוא, שאם הטענה שאורי העלה ("כשאדם פועל לקידום התועלת האישית מקודמת אגב כך גם התועלת הכללית") היא טענה נכונה, היא לא אמורה לפעול רק כשמגיעים לסחר חליפין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היד הנעלמה היא כינוי למנגנון השוק בו כל אדם מקבל את הזכות להצביע בכל נושא על ידי שהוא שם את כספו היכן שחשוב לו. אני מצביע בעד או נגד בחינות בגרות על ידי שאני משלם עבורם. אני מצביע בעד ערוץ רדיו על ידי שאני משלם עבורו. מי שנמנע לא קונה ומי שמתנגד קונה משהו אחר. בעזרת מנגנון הצבעה זה הדברים מסתדרים. בשיטת הרוב קובע הציבור אינו מצביע על כל נושא ונושא אלא בחבילה אחת (או 100 חבילות). כלומר השאיפה אל האופטימום מוגבלת ביותר על ידי כל מיני גורמים בעלי אינטרסים שהתקדמות היא מאוד איטית אם בכלל. ואנסה להסביר את טענתי. מ 4000 שנות הסטוריה אנו יודעים שבכל מקרה בו השוק היה חופשי ואנשים יכלו להצביע בעזרת כספם, לא נמצא סטייה ביותר מאחוזים בודדים מהדרך שאנו חושבים היא אופטימלית. לעומת זאת אנו יכולים לאמר די בוודאות שברוב המקרים בהם מנגנון השוק נשבר על ידי רגולטור, היתה סטייה גדולה מאוד מן היעילות שכללה שחיתות והתעמרות איש ברעהו. אפשר למנות מאות מקרים כאלו בישראל של היום. למשל: 1) אלפי פקידים שמקבלים משכורת אך אינם עושים שום עבודה יעילה. 2) פרוייקטים שנדחפים קדימה במליוני שקלים במשך שנים ובסוף נסגרים או מתגלים כחסרי הגיון כלכלי. 3) פרוטקציוניזים, העדפת מקורבים, השקעה בשוחד ובשחיתות. הטענה שהציבור יכול להחליף את הפקיד המושחת היא סיסמה ריקה מתוכן. הציבור יכול לבחור בין שחיתות של הליכוש לשחיתות של מפלגת העבודה ובדרך צריך לקחת בחשבון את יחסי דתיים וחילוניים ומלחמה ושלום. זו אינה בחירה והמושחתים אינם נענשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שאלה קטנה (שהרי כניסה לעובי הקורה בדיון זה לא תוציא אותי בפחות מכמה אלפי מילים) לגבי נקודה שתיים: עושה רושם שבכל הנוגע ל"פרוייקטים שנדחפים קדימה במליוני שקלים" אך "מתגלים כחסרי הגיון כלכלי" השוק החופשי לא עולה בהרבה על תכנון מרכזי - אלא אם כן אנו נוקטים בהגיון המעגלי של כינוי כל תוצאה של מדיניות "שוק חופשי" כ"הגיונית מבחינה כלכלית" לפי הגדרה. פעמים לא מעטות חוו כלכלות קפיטליסטיות למהדרין משברי מטבע קשים, משברי רווחיות, נפילות בורסה אשר מחקו טריליונים, ועוד ועוד. הרי רק לפני שנים לא מעטות איבד "קטר הייצוא" של ישראל אחוז ניכר משוויו, וישראל כלל איננה מיוחדת בהיבט זה. ואם כבר, אז גם לגבי הנקודה הראשונה. בעוד שאינני מתכוון להגן על אנשים המקבלים כסף על מנת להתבטל, מעניין אותי לדעת מה אתה חושב על משכורתם של מהנדסי תוכנה אשר הרוויחו מעל עשרים אלף שקל לחודש עד לפני שלוש שנים, כשנודע להם ולכולנו לפתע כי החברה שהעסיקה אותם היתה בעצם "חסרת כל הגיון כלכלי"? האם עבודתם נחשבת כ"מועילה", אף כי ברור כיום שלא נשאר לה שריד וזכר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו בהחלט שאלה יפה. אנשים טועים. אנשים משקיעים כסף בחברות בתקווה להרוויח כסף ולמרבה הצער הם מפסידים את כספם. זהו חלק מהשוק החופשי. כל שנה נפתחים ונסגרים בישראל עשרות אלפי חברות. אנשים לומדים מקצועות שהם חושבים שישמשו אותם אבל בסוף הם מגלים שזה לא מתאים להם ולא מעניין אותם. וכך הלאה והלאה. פעילות חופשית זאת, כולל כל טעויותיה היא זאת שמקדמת אותנו קדימה. אלפי ניסיונות לייצר תרופה לסרטן מובילים בסופו של דבר לתרופה. אלפי נסיונות לייצר אוכל טעים מביאים אותנו למה שהציבור רוצה לאכול. לעומת זאת, אותן פעילויות של העסקת מאות מפקחים שאינם עושים כלום, וכל מיני פעילויות שונות ומשונות שאין בהן הגיון כלכלי נעשים ביודעין למרות שברור שאין בהם הגיון כלכלי, מתוך רשלנות פושעת של חוסר אכפתיות על כספי ציבור או סתם מתוך טעויות הנובעות משבירת מנגנון השוק. לסיכום, הטעויות של השוק החופשי הינם חלק מהמנגנון של השוק. הטעויות של התכנון נועדו כביכול למנוע טעויות אלו אך גורמים לטעויות הרבה יותר גדולות, חלק נכבד מהם ביודעין. לכן, טעויות של השוק החופשי מתוקנות תוך פרק זמן יחסית קצר. לעומת זאת, טעויות של המנגנון הרגולטורי מתוקנות אם בכלל לאחר זמן רב מדי. על כן הנסיון ההסטורי מראה שטעויות ארוכות טווח שורדות כמעט רק בחברות רגולטיביות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, באשר לזדוניות המכוונת בפעילות ציבורית כלשהיא: אם אני לא טוען, אפילו מילטון פרידמן לא הרחיק עד כדי כך. טענות המבקרים את המערכות הממשלתיות הן כי בירוקרטיה נוטה להנציח את עצמה ולתגמל "חוסר יעילות", לא שכל פעילות שכזו נעשית מלכתחילה מתוך ידיעה שהיא חסרת תועלת לחלוטין ואיננה אלא צורה של גזל כספי האזרחים לטובת הבירוקרטיה. בוודאי שאין טעם לדבר על "טעויות הנובעות משבירת מנגנון השוק" בהקשר של הדיון הזה, מאחר ואנו בוחנים אלמנטים של הבזבוז ו"חוסר היעילות" הנובעים מכלכלת שוק מול אלו הנובעים מפעילות ממשלתית-ציבורית. הרי כל פעילות שכזו על פי הגדרתך היא ממילא "טעות הנובעת משבירת מנגנון השוק". אני בהחלט מבין שיש בהתנהלות קפיטליסטית את היכולת לקדם טכנולוגיות חדשות, אולם יהא זה לא מציאותי לשלול את היכולת הזו לחלוטין גם משרותים ציבוריים. במשך שנים רבות נהנו אזרחי המדינה שלנו משרותים ברמה לא נמוכה כלל אשר התהוו כתוצרת של פעילות ממשלתית-ציבורית, ואין מי שיכול לבטל את הטובה המרובה שצמחה מהם למליוני אנשים לאורך השנים. לגבי פרק הזמן של "תיקון הטעות", אני חושב שאתה בוחן את הדברים באופן פשוט למדי. הרי עבור אדם שהפסיד את כספו בבורסה ה"טעות" לא תתוקן גם בעוד שנים רבות, ובוודאי שעבור מי שנאלץ לעבוד בסקטור השרותים הפורח בארה"ב עבור משכורת אשר מייצרת רווחים גדולים למעסיק שלו וחיי עליבות וחוסר תקווה עבורו ה"טעות" לא באה על תיקונה במהרה, אם בכלל. אני מניח שאתה מדבר על "תיקון הטעות" במונחים של נתונים מצרפיים, קרי עבור "המשק הלאומי". אולם נתונים מצרפיים לא תמיד עוזרים לכולם. הצמיחה הגבוהה שנהנתה ממנה ישראל באמצע שנות התשעים, למשל, היטיבה מעט מאוד עם חלקים מסוימים באוכלוסיה. מבחינתם, דווקא שרותים ממלכתיים הינם "יעילים" בהרבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1) לא טענתי שכל התנהלות הממשלה היא זדון. טענתי שגם בעת קבלת החלטות על ידי הפקידים, בזמן אמת, יכול אדם בלתי משוחד לראות ישר שזאת טעות. אם זה נעשה מתוך זדון, רשלנות או סתם טפשות לא משנה. 2) סך הכל הטעויות של השלטון הן הרבה יותר גדולות מאלו של כל היחידים גם יחד. קריסת הבורסה בבועה האחרונה היתה לה אפקט די קטן על הכלכלות. כדוגמא, פשעי אוסלו הזיקו לכלכלת ישראל יותר מאשר קריסת הבועה. 3) איני שולל שניתן לשלוח ספוטניק לחלל בכלכלה סוציאליסטית. אני רק טוען שהרווחה הכוללת תהיה הרבה יותר קטנה. ארה"ב בזבזה הרבה יותר מבריה"מ על מסעי חלל מוזרים והדבר הורגש הרבה פחות כי היה הון רב יותר בגלל החופש היחסי. 4) אתקן על כן קצת את דברי ואומר שבנוסף לטעויות ופשעים שנעשים בזמן אמת של ידיעת האוולת שבהם, הניהול המרכזי הוא פשוט פחות יעיל. הרי כדי לברר את שיטת החינוך הטובה ביותר צריך לעשות נסיונות. הנסיונות של השוק החופשי גורמות להרבה צרות וכאב לב אך מקדמות אותנו ליעדינו יחסית מהר. הנסיונות של המערכת המרכזית גורמות להרבה מאוד צרות וכאב לב אך מקדמות אותנו מעט מאוד אם בכלל לכיוון הנכון. 5) הפסקה האחרונה שלך עוסקת בבעיה אחרת והיא בעיית החלוקה. כלומר, למה שלעניים יהיה פחות מאשר לעשירים? למה שלטיפשים יהיה פחות מאשר לחכמים? אם אתה מסכים שהמדינה אינה יעילה או לחילופין מעדיף לדחות את אי ההסכמה בעניין, אפשר לעבור לשאלה - "האם ניהול המשק על ידי המדינה מבטיח לעניים חיים יותר טובים?" אני פשוט לא רוצה להתפזר יותר מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשהאינטרסים החופפים בין אזרחים הם הגבלת חירותם של אזרחים אחרים מנגנון היד הנעלמה פועל בצורה אחרת, כפי שכתבתי במקום אחר. לגבי פעולת הסוחרים -- הפעולה אינה מכוונת לקידום טובת הכלל אלא לקידום האינטרסים האנוכיים שלהם. גם כאשר הם אינם פותחים את החנות בשבת, הסיבה לכך אינה טובת הכלל אלא סיבות אנוכיות כמו חשש מלחץ חברתי או חשש מאיום גלוי או סמוי על עסקם (למשל, אי-פתיחת חנות ברחוב רבי עקיבא בבני ברק בשבת היא פעולה אנוכית ולא פעולה לטובת הכלל), רצון לבלות עם משפחתם בשבת, רצון להגביל את מספר שעות העבודה שלהם, וכדומה. לכאורה, הנתון הבלתי מפוקטר הזה מחבל בנוסחה שלי, כיוון שהוא מכניס אלמנטים מסוג לא ערכי (כלומר, לא כספי) לתוך המשוואה, אך בפועל התרומה הלא ערכית כאן מוגבלת ביותר. הסוחר שאינו פותח את חנותו בשבת מרוויח בדרך כלל דברים אחרים בעלי משמעות לא פחותה גם בתחום הערכי (כספי). לדוגמה, המנוחה בשבת מאפשרת לו להיות מרוכז יותר ביום ראשון, מאפשרת לו להגות רעיון שיווקי מבריק אגב משחק עם ילדיו, וכן הלאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפיסקה האחרונה שלך היא הערכה בלבד, ויצא לי לשמוע דומות לה מפי מחזירים-בתשובה בסגנון ''ערכים''. אני די מופתע לקרוא אותה תחת השם שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא אותה שוב... סוחר השובת בשבת אינו עושה זאת לקידום ערכים כלשהם אלא מסיבות אנוכיות. ההשקה כאן בין רעיונות של מחזירים בתשובה לזה אקראית לחלוטין. למעשה, לרוב הסוחרים עדיף לא לשבות כלל או, אם חייבים, באמצע השבוע ולא בימי סוף השבוע החזקים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הייתי צריך לקרוא אותה ביתר עיון. למעשה, אתה (כמעט) מבטל את כל השיקולים הערכיים לטובת שיקולי-רווח. לא ברור לי כיצד שומרים על חוקה-מבטיחת-זכויות כשאין שיקולים ערכיים (כי השליטים והשופטים ישוחדו כל זמן), ובכל מקרה, הפער בינינו גדול מדי. אני רואה בשיקולים כלכליים רק אחד מסוגי השיקולים שמנחים את האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השיקוליים הערכיים הינם אורתוגונליים לשיקולים הכלכליים. איני טוען חלילה שאין מוסר או שאין צורך במוסר אלא שבין אם יש מוסר או אין מוסר המנגנון של השוק (בתנאי שנמנע הפעלת כח) ידאג לקידום רווחת הכלל בדרך קרובה לאופטימלית. הסוחר והיצרן אינם צריכים לחשוב על טובת הכלל, כי, אם אינם יכולים להפעיל כח, טובתם תגיע רק אם ינסו לרצות את הכלל. אם גם ינסו לרצות את הכלל - מה טוב, כל עוד אינם מפעילים כח בבואם לעשות את טובת הכלל. לדעתי לפחות, מובן שלמען דברים אחרים - חברה בריאה בלי אלימות וגזל, דאגה לעניים ואכפתיות - יש צורך בערכים. איני מבין מדוע אתה חושב שזה סותר את השוק החופשי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |