 |
תכנית מרשל לא כוונה ליפן, שבעצם זכתה לשני דברים: תמיכה במזון (כמיליון דולר ליום לכל אוכלוסיית הענק של מאות המליונים, הרבה הרבה פחות, למשל, מהשילומים מגרמניה שהגיעו לסקטור רחב בישראל באותה תקופה) וגנרל מקארתור ששבר את המבנה הישן והכריח בעצם את המעבר הכפוי של האימפריה הקיסרית המובסת לדמוקרטיה ליברלית ושוק חופשי.
אבל אם הוזכרה תוכנית מרשל, אז קצת על מידת היקפה והצלחתה:
דווקא גרמניה, שהיתה החבולה ביותר בסוף המלחמה, היתה במקום הרביעי בין מקבלי התמיכה (אחרי בריטניה, צרפת ואיטליה), עם מענק של כ 1.2 מליארד דולר שהתפרסו על 4 שנים, כפי שניתן לראות בקישור הבא:
עוד לגבי גרמניה: זו הרי נידונה לשלם פיצויי מלחמה גם בסוף מלה"ע השניה, שהיוו הרבה מעל למחצית המענק האמריקאי. בנוסף, לגבי גרמניה - האמריקאים האכילו ביד אחת, והרעיבו בשניה: ארה"ב השאירה כוחות עצומים בשטחה של גרמניה לאחר המלחמה, והטילה על גרמניה את כלכלתם בעלות שנתית כפולה מכל הסיוע בתוכנית מרשל: 2.4 מליארד דולר לשנה!
כך שניתן להגיד שגרמניה המערבית היתה מסתדרת הרבה יותר טוב ללא האמריקאים, והצליחה לעמוד בפיצויים, בשיקום ובאחזקת הצבא האמריקאי העצום שחנה בשטחה בעיקר הודות לכלכלת השוק החופשי המלאה שיישמה בעשורים הראשונים להקמתה.
דרך אגב, שאלתך זו נותנת הזדמנות נוספת להראות את ההבדלים האדירים בין כלכלה על בסיס ריכוזי-סוציאליסטי לכזו שמבוססת שוק חופשי: צרפת, שנהנתה ממענק של 2.7 מליארד דולר במהלך תוכנית מרשל, הגיע למעמד הכלכלי של גרמניה רק לאחר 30 שנה (לגרמניה, המוכה, המשלמת פיצויים ומסבסדת צבא ענק זה לקח רק 15 שנים).
הקנצלר קונראד אדנוור הוא זה ששלטונו בגרמניה במהלך 14 השנים מ - 49 עד ל - 53 חולל את מה שאנו מכנים היום "הנס הכלכלי בגרמניה".
לגבי דרום קוריאה: לא טריוויאלי למצוא נתונים ברשת, אבל אני מניח שלא ממש גוועים מרעב ע"י אימוץ שיטה שמנצלת משאבים ביעילות יותר. אם תתעקש - אחפש לעומק.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש