בתשובה ליהונתן אורן, 04/05/04 20:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא הבנתי את הפסקה הראשונה. "הסכמתי למודל הזכויות, ודיברתי על כך שהזכויות הבסיסיות לא מתממשות בחברה המודרנית ללא התערבות המדינה." אף אחד לא אמר אחרת. שהרי זהו תפקיד המדינה לשיטתי. "הזכרתי את הזכות לחירות והזכות לחיים – המודל שלהן כזכויות שליליות נוצר בגלל ההקשר ההיסטורי, והוא אינו מתאים לעולם המודרני. גם אם נסכים שלאדם יש זכות לרכוש, לדעתי מתקיימת סתירה בין הזכות המוחלטת לרכוש לבין זכויות אחרות חיים, חירות)." לא ביססת את הטענה נגד ההגדרה השלילית של הזכויות. ובוודאי שלא הצגת מודל להגדרה חיובית (שהיא בלתי אפשרית לדעתי). שוב, כפי שציינתי, דומה שהוויכוח הוא טכני. לי לא ברור כיצד יכולה להיות סתירה בין הזכות שלי לרכוש ובין חייך וחירותך. אולי כדאי שתנסה לבסס את הטענה הזאת... "גם במודל שלך דוחים זכות אחת בשם זכות אחרת – למשל, דוחים את הזכות לחירות של אחד (אסירים למשל) בשם הזכויות של אחרים." האסירים ביצעו פשעים. מאחר שכך הוציאו את עצמם מגדר אזרחים בעלי זכויות (שהרי אינך יכול לטעון לזכות כלשהיא אם אינך מכבד את זכויותיהם של האחרים). אלו הם כללי המשחק. בכל מקרה מעולם לא טענתי שזכות אחת איננה יכולה להגביל זכות אחרת אלא שהגבלת זכותו של אחד יכולה להתרחש *רק* כאשר זאת נחוצה לשם הגנת זכותו של אחר. "אני עושה אותו הדבר: דוחה חלק מהזכות לרכוש שלך, בשם הזכות לחירות וחיים של אחרים." ראשית, אם אתה דוחה "חלק" מהזכות שלי לרכוש ומשאיר את ה"איזה חלק" בידי הריבון אזי שאתה מפקיע לחלוטין את זכותי. שנית, יפה ניסחת את זה כ"אני", "אתה" ו"האחרים". כבר לא מדובר פה במקרה שמעשי אישית גורמים להפרת זכותו של האחר והמדינה מונעת ממני לעשות אותם. הרי הרכוש שאני מחזיק בידי איננו מונע מאחר להחזיק רכוש, להקים תיאטרון פרינג' או לחיות. אני לא גרמתי את העוול אבל אני צריך לשלם. ולזה אתה עוד קורא "צדק" או "חמלה"... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמאות לסתירה בין הזכות שלך לרכוש לבין חיי וחירותי. זאת לא סתירה אלא ניגוד. אם, למשל, אני לא יכול לרכוש תרופה מצילת-חיים בגלל שמבנה החברה גורם לכך שאהיה עני (בודאי תסכים שלא כולם יכולים להיות עשירים, בהגדרה), או אם אינני יכול להתפרנס בלי לעבוד 15 שעות ביממה בגלל שאתה המעסיק בעל-הרכוש ואני תלוי בך. >> האסירים ביצעו פשעים. מאחר שכך הוציאו את עצמם מגדר אזרחים בעלי זכויות (שהרי אינך יכול לטעון לזכות כלשהיא אם אינך מכבד את זכויותיהם של האחרים). אלו הם כללי המשחק. חדש לי. לאסירים אין זכויות? מי קבע את כללי המשחק? מדוע אני חייב לטעון שזכות מחייבת כיבוד הזכויות של אחרים? וגם אני פועל בשם הגנת זכותו של האחר. אתה לא גרמת עוול, אבל אתה מחליט לחיות במסגרת מדינה מסוימת ויש לזה מחיר. אתה לא חייב להסכים למחיר, ויכול לעזוב את המדינה בכל עת שתבחר. מה הבעיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"דוגמאות לסתירה בין הזכות שלך לרכוש לבין חיי וחירותי. זאת לא סתירה אלא ניגוד. אם, למשל, אני לא יכול לרכוש תרופה מצילת-חיים בגלל שמבנה החברה גורם לכך שאהיה עני (בודאי תסכים שלא כולם יכולים להיות עשירים, בהגדרה)" גרוע מאוד. העובדה שיש לי כסף איננו קשורה לעובדה שלאחר אין כסף. הרכוש שלי, כשלעצמו איננו הסיבה לכך שלך אין כסף. אין שום קשר בין זה לבין המקרה של הגבלת זכויות האחד כדי למנוע פגיעה בזכויות האחר. "או אם אינני יכול להתפרנס בלי לעבוד 15 שעות ביממה בגלל שאתה המעסיק בעל-הרכוש ואני תלוי בך." ואם הייתי מחליט לא לפתוח את המפעל בעירך כלל. האם זה לא עוול נוראי? אולי גם צריך לכפות על המעסיקים בעלי הרכוש השמנים עם הסיגר (והקרחת) לפתוח מפעלים בעיירות שכוחות אל בנגב? הכוח שגורם לשכרך להיות נמוך איננו המעסיק. זה מראה עד כמה אינך מבין את התהליכים הכלכליים. "חדש לי. לאסירים אין זכויות?" הזכות להיות בני חורין נשללת מהם. כן. "מי קבע את כללי המשחק? מדוע אני חייב לטעון שזכות מחייבת כיבוד הזכויות של אחרים?" אם אתה מקיים מוסד שתכליתו הגנה על זכויות אזי צריכה להיות משמעות אופרטיבית כלשהיא להגנה הזאת. אתה צריך איזושהיא סנקציה נגד מפירי הזכויות. "וגם אני פועל בשם הגנת זכותו של האחר." האסירים הם אלו שהפרו את זכויות הזולת ולכן הם נענשים (או שהיכולת שלהם לגרום נזק מוגבלת). האם אתה טוען שאתה לוקח את מחצית שכרי משום שאני הפרתי את זכויות הזולת? אולי משום שלקיחתו תמנע ממני לגרום איזשהוא נזק? "אתה לא גרמת עוול, אבל אתה מחליט לחיות במסגרת מדינה מסוימת ויש לזה מחיר. אתה לא חייב להסכים למחיר, ויכול לעזוב את המדינה בכל עת שתבחר. מה הבעיה?" ואללה? גם אתה יכול לעזוב את המדינה בכל עת שתבחר. אז מה הבעיה? אני חשבתי לתומי ששנינו מעוניינים למצוא דרך לשיפור המצב הקיים פה מתוך הנחה שאנחנו רוצים עדיין להשאר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לומר שהעובדה שלאחד יש כסף אינה קשורה לעובדה שלאחרים אין כסף מראה באמת על הבנה עמוקה ומופלאה של אותם תהליכים כלכליים. אבל בכלל לא נכנסתי לדיון כזה. אמרתי: תפקידה של המדינה להגן על זכויות, זכויות מוסכמות לא מתקיימות במסגרת החברתית המודרנית, ולכן על המדינה לתקן (לפחות חלקית) מצב זה. אני אפילו לא צריך להראות שזה קשור דווקא לכסף של בעלי-ההון. בדיוק כמו שבעלי-ההון לא אשמים בכך שיש גנבים, ובכל זאת אתה תתמוך במיסוי לשם קיום משטרה. משום דבר במודל שלך לא נובע שצודק להעניש אסיר ע"י שלילת הזכות לחירות שלו דווקא (אולי שישלם כופר? אולי עונש מוות על כל עבירה קטנה?). אבל זה בכלל לא משנה: גם הזכות לחירות שלך מוגבלת ע"י הזכות לחיים שלי – אסור לך לירות ברובה עליי – למרות שאתה ממש לא *אשם* שאני עומד בדיוק במקום שאתה רוצה לירות עליו. עוול! שלילת זכותך לחירות! הרקע להצעה שלי אליך לעזוב את המדינה היה ההצהרה שלך שההסכם החברתי כפי שהוא היום הוא שוד, כפייה ואינו-לגיטימי. אני, לעומתך, מרגיש נוח עם ההסכם החברתי. גם אם יתקבלו החלטות דמוקרטיות בדבר ניהול המדינה בדרך שאתה מציע, אני אחשוב שזאת התנהלות לגיטימית (גם אם לא טובה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לומר שהעובדה שלאחד יש כסף אינה קשורה לעובדה שלאחרים אין כסף מראה באמת על הבנה עמוקה ומופלאה של אותם תהליכים כלכליים." כפי שציינתי בעבר. הסוגיה הטכנית הזאת עומדת במרכז המחלוקת בינינו. הרעיון שהכלכלה היא משחק סכום אפס נשמע אולי מאוד הגיוני אבל הוא פשוט לא נכון. זה רחוק מלהיות עניין שנוי במחלוקת בקרב אלו שטרחו ללמוד את הבעיה. "אבל בכלל לא נכנסתי לדיון כזה. אמרתי: תפקידה של המדינה להגן על זכויות, זכויות מוסכמות לא מתקיימות במסגרת החברתית המודרנית, ולכן על המדינה לתקן (לפחות חלקית) מצב זה." לא הבנתי. "אני אפילו לא צריך להראות שזה קשור דווקא לכסף של בעלי-ההון. בדיוק כמו שבעלי-ההון לא אשמים בכך שיש גנבים, ובכל זאת אתה תתמוך במיסוי לשם קיום משטרה." כן, אבל בעלי ההון גם נהנים מהגנת המשטרה, בדיוק כמו שאר משלמי המיסים. "משום דבר במודל שלך לא נובע שצודק להעניש אסיר ע"י שלילת הזכות לחירות שלו דווקא (אולי שישלם כופר? אולי עונש מוות על כל עבירה קטנה?)." אני כבר ציינתי כמה פעמים שפרטים מעין אלו אינם צרכים לנבוע באופן ישיר מהמודל. המודל עוסק בתחום הסמכויות של המדינה ובלגיטימיות של פעולותיה. העונש הראוי לעבריין הוא עניין תועלתני. ייתכן שמי שמעל בכספים פשוט רק ישלם קנס משום שתשלום הקנס+הקרן מתקן את העברה. מי שרצח ישב בבית הסוהר משום שבעוד שאיננו יכולים להקים את המתים לתחיה אנחנו יכולים לפחות למנוע ממנו לרצוח שוב (וגם הוא עשוי להדרש לתשלום פיצוי לקורבנותיו). "אבל זה בכלל לא משנה: גם הזכות לחירות שלך מוגבלת ע"י הזכות לחיים שלי [...]" האם טענתי שהזכות היא בלתי מוגבלת? "הרקע להצעה שלי אליך לעזוב את המדינה היה ההצהרה שלך שההסכם החברתי כפי שהוא היום הוא שוד, כפייה ואינו-לגיטימי. אני, לעומתך, מרגיש נוח עם ההסכם החברתי. גם אם יתקבלו החלטות דמוקרטיות בדבר ניהול המדינה בדרך שאתה מציע, אני אחשוב שזאת התנהלות לגיטימית (גם אם לא טובה)." האם כל התנהגות היא לגיטימית? אני די משוכנע שאם היה מתקבל בכנסת "חוק איסור דיבור סרה בראש הממשלה אם שם משפחתו הוא שרון" היית בכיף טוען שמדובר בהחלטה לא לגיטימית שדגל שחור מתנוסס מעליה בעוז. האם גם אז היית שוקל ברצינות הצעות לעזוב את הארץ אם זה לא מוצא חן בעיניך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שהכלכלה היא משחק סכום אפס. אין זה אומר שהיא אינסופית ותלויה רק ברצון. אני מסכים שכנראה קפיטליזם הוא השיטה הטובה ביותר ליצור גידול מתמיד בסך הנכסים העומדים לרשות החברה. עדיין, הערך של הטובין (ושל המייצג שלהם – הכסף) נובע ממחסור. אני מבקש ליצור "קפיטליזם מרוסן". ואם אנחנו כבר כאן – בתנאי שוק חופשי לחלוטין אני חושב שהתחרות נפגעת בגלל הצטברות ההון וההשתלטות על מוסדות ממשלתיים ותקשורתיים. אם יישום הזכויות היא שאלה תועלתנית, אין לי בעיה עם זה. לדעתי, וכפי שפירטי בתגובותיי הקודמות, יישום הזכויות של העניים מחייב לקיחת כסף מהעשירים. צריך להחליט איזו זכות חשובה יותר: הזכות לרכוש (לכל הרכוש) של העשיר, או הזכות לחיים ולחירות של העני. בעניין המשטרה, אם העשיר נהנה מכך, אפשר ליצור משטרה וולונטרית. דהיינו, התשלום לשרותיה וההגנה שהיא תספק יהיו תלויים בבחירה של האזרח. אם זה לא כך, אני לא רואה הבדל בין הטיעון שהעשיר נהנה גם משירותי המשטרה לבין הטיעון שהוא ייהנה משירותי הרווחה והבריאות אם יזדקק להם. לא כל התנהגות היא לגיטימית. ויש התנהגויות שהיו גורמות לי לעזוב את הארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד דבר שעלה בדעתי. מדוע, לדעתך, אדם צריך להיפגע מכך שכשעלה לארץ שיכנו אותו באופקים או בדימונה ולא בת"א? שנינו יודעים שאפשרויות ההשתכרות שונות בשני המקומות. אני מנסה לומר שאי אפשר להפריד צדק של בעלות על רכוש מסוגים אחרים של צדק. לכולנו נגרמו עוולות, ואף אחד לא מקבל את מה "שמגיע" לו בחיים. זה יהיה לא פחות צודק להעביר את האוכלוסיה של אופקים לת"א או לשלם להם על אבדן-הכנסה, מאשר להוריד את שיעור המיסוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עוד דבר שעלה בדעתי. מדוע, לדעתך, אדם צריך להיפגע מכך שכשעלה לארץ שיכנו אותו באופקים או בדימונה ולא בת"א?" נשאלת השאלה מדוע היה צורך לכפות על אנשים לגור במקום מסויים? חוששתני שההחלטה "לשלוח" את האנשים לשם לא נהנתה מיותר מידי התחשבות ברעיון של זכויות. בעיני זו דוגמה מצויינת לנזקים הנגרמים כתוצאה מהשיטה בה אתה דוגל. "אני מנסה לומר שאי אפשר להפריד צדק של בעלות על רכוש מסוגים אחרים של צדק. לכולנו נגרמו עוולות, ואף אחד לא מקבל את מה "שמגיע" לו בחיים. זה יהיה לא פחות צודק להעביר את האוכלוסיה של אופקים לת"א או לשלם להם על אבדן-הכנסה, מאשר להוריד את שיעור המיסוי." מאחר והעוול שנגרם לתושבי אופקים ודימונה הוא מעשי ידי המדינה, יש מקום לפעולה מדינית כדי לנסות לתקן את העוול הזה. מכאן לא נגזרת בהכרח שיטה מסויימת, ובוודאי לא שיטה כושלת בעליל כמו תשלומי העברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היה צריך לכפות על אנשים לגור במקום מסוים בגלל אינטרסים של המדינה (יישוב הנגב, קביעת גבולות וכולי. אני לא נכנס לשאלה האם ההחלטות היו נכונות). אתה מסרב לראות שלא כל האינטרסים של אנשים וקבוצות הם כלכליים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היה צריך לכפות על אנשים לגור במקום מסוים בגלל אינטרסים של המדינה (יישוב הנגב, קביעת גבולות וכולי. אני לא נכנס לשאלה האם ההחלטות היו נכונות)." אתה לא נכנס לשאלה אבל אתה כבר קובע ש"היה צריך". לי דווקא נראה שלא היה צריך. אתה גם לא מסוגל להפיק מסקנות מהפיאסקו הנ"ל. הדרך בה בוצעו פעולות הישוב של העולים סבלו מהעדר מוחלט של התחשבות ברצונותיהם או בזכויותיהם. הישוב נעשה בכפיה, ההשארות נכפתה על רוב העולים (חוץ מהמקורבים לשלטון1) באופן כללי, זו דוגמה מרהיבה לאיוולת והסכנה שבהענקת סמכויות כל כל נרחבות למדינה. זהו נסיון היסטורי שצריך ללמד אותך משהו. "אתה מסרב לראות שלא כל האינטרסים של אנשים וקבוצות הם כלכליים." אז מה העוול הגדול שנעשה לתושבי דימונה העניים? הרי את המטרה הבלתי כלכלית של יישוב הנגב הם מקיימים בצורה מצויינת. אני אתעלם מהרעיון המגוכח שניתן להפריד בין איזושהיא פעילות אנושית ובין הכלכלה ואתמקד בכך שלפחות במקרה הזה. התייחסות קצת יותר רצינית, מראש, לפרמטרים הכלכליים הייתה עשויה למנוע את העוול הגדול שנגרם ליושבי דימונה ושאר "עיירות הפיתוח". 1 מה שהשאיר שם רק את ה"חלשים". פרטים ב"בצבת המשטר" או "סדום או חלם" של עזרה זהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם לדעתך לא היה צריך לבצע פעולות לישוב העולים? או לא להביא אותם לישראל? או לוותר על רעיונות כמו הקמת המדינה בשם שיקולים כלכליים? לא הבנתי מה אתה רוצה בפיסקה השנייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"היה צריך לכפות על אנשים לגור במקום מסוים בגלל אינטרסים של המדינה" לגמרי מבין, אבל למה דווקא את העולים העניים והחלשים? לא יותר הגיוני שהיו כופים את זה על החזקים והעשירים? זה גם היה יותר הגיוני לפי הרעיון שלך שהמדינה צריכה להתערב כדי לשמור על הזכויות הבסיסיות: מתערבים מול החזקים ולא מול החלשים שממילא אין להם כלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים. אני גם חושב שהקמת ערי-הפיתוח הייתה אחת ההחלטות היותר אומללות של המשטר. הבאתי זאת רק כדוגמא לכך שצדק ועוול נגרמים ע''י החברה מסיבות שונות ובגלל ערכים שונים. אני מסרב לראות בנגיעה של המדינה ברכוש של אדם פרטי איזה עוול יוצא-דופן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני חייב להתעקש. החלטה אומללה? מקבל. אבל מדוע אף פעם אף משטר לא מחליט את ההחלטה הלא אומללה? מדוע בשום מקום ובשום זמן ובשום נסיבות ואף פעם אף פעם לעולמי עולמים אין החלטה של המשטר להעביר עשירים כלשהם לנגב? למה תמיד מעבירים לכל הנגבים בעולם רק את העניים והחלשים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנשים אתה רצה שהמשטר יעביר לנגב? מי ישאר בתל-אביב? אם התהייה שלך יותר כללית, היא מתבססת על עובדות לא נכונות. אנחנו באמצע דיון על איך גוזלים את העשירים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה אנשים להעביר לנגב? בדיוק כמספר האנשים שיגיעו לארץ. באו מאה אלף? הופ, מעלים מאה אלף חנוונים מתל אביב למשאיות ומטרנספרים אותם לירוחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשטר של מאו צה טונג העביר פרופסורים לעבודה בשדות ביעילות מופלאה. באמצעים פחות דרסטיים מאלה שהוא נקט, יהיה לך די קשה להעביר את משפחת אייזנברג לירוחם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, המשטר של מאו דצה דונג העביר פרופסורים לעבודה בשדות, אבל לא העביר פועלים מהשדות לפרופסורה. כלומר, הוא דפק את כולם. זה אינו זהה למשטר האמיץ שיפגע קודם בעשירים לפני העניים. אם למשטר אין מספיק כוח כדי להעביר את משפחת אייזנברג לירוחם נשמט הבסיס של הטענה שהמשטר פועל לקידום השוויוניות האמיתית ו''החברה'' ואז גם קשה לראות את היתרונות של הסרבול שלו מול הפעולה של שוק חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, צריך להזכיר שהאנשים שנשלחו לירוחם ושדרות לא נעקרו מבתיהם במרכז אלא היו עולים חדשים חסרי בית וממון. אף אחד לא מנע מהם לקנות בית בסביון, אבל הבתים שהוצעו להם חינם (או כמעט חינם) היו בהתאם למה שהמדינה תפסה כצרכים שלה. שנית, אף משטר דמוקרטי לא פועל למען מטרותיו בשיטות מהסוג שיכול להבטיח הצלחה מלאה, מה עוד שהמשטר בשנות החמישים ראה את מטרת פיזור האוכלוסין וישוב הנגב כחשובה יותר משאלת השויון. ישב כאן ציבור לא מאד גדול של אנשים שברובם היו קשי-יום למדי, שהיה צריך לקלוט גל הגירה עצום. אתה אולי היית מוותר על הבית שלך לטובת העולים ועובר לגור באופקים, אבל אני לא. ושלישית, היתרונות של תכנון מרכזי והתערבות מרכזית (מסויימת) בענייני חברה וכלכלה אינם מותנים בכך שלמשטר יהיה כוח לעשות כל מה שעולה על רוחו. אי אפשר לכפות על רקאנאטי לעבוד בניקוי רחובות, אבל אפשר לגבות ממנו מיסים שיעזרו למישהו לא לגווע ברעב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צריך לחזור לתחילת הדיון. הרעיון שלי היה להראות שלמרות שהמדינה מצהירה שהיא בעד שוויוניות (לדוגמה) בתכלס כשצריך לעשות משהו היא לא יכולה לשמור על השיוויוניות הזו ותמיד-תמיד דופקת את החלשים והעניים. אבל אתה נופל גם בקטע המעשי. רק אחד מ-20 עולים בשנים הראשונות של המדינה עד 1961 הגיע בסוף לנגב ושבעים אחוז הגיעו לחיפה, השרון, המרכז ואיזור תל אביב. כלומר שגם בין העולים חסרי הכל שהגיעו הייתה אפליה ברורה בין אלו שדפקו אותם וזרקו אותם בנגב לבין אלו ש"הסתדרו". מה שיוצא הוא שגם פיזור אוכלוסיה לא היה וגם דפקו את השוויון... ככה עובדים היתרונות של תכנון מרכזי? אני די בטוח שאם היישוב בנגב היה מתבצע לפי עקרונות של שוק חופשי הוא היה מצליח הרבה יותר גם אז וגם אחר כך. אם אחרי 56 שנה רק 7 אחוז יושבים על שטח של 70 אחוז מהמדינה משהו דפוק עד העצם בשיטת התכנון המרכזי שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה היה הרעיון שלך, לא שכנעת אותי. אתה מבלבל, לדעתי, בין הפעולה למען שויוניות (עם הצלחות חלקיות) לבין השגת שויוניות מוחלטת. ייתכן שהנגב היה מפותח יותר אם היו ניתנות יותר הקלות למשקיעים שם וחיזוק התשתיות, אבל גם אלה פעולות שנוגדות את עקרונות השוק החופשי. בלי הקלות כאלה קשה לי לראות את המנגנון שיגרום למישהו להשקיע בירוחם במקום בכפר-סבא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכלל לא קשה. ייקח זמן, אבל זה יקרה מעצמו. כדוגמה הפוכה לירוחם, אני מציע את עומר - הקצה השני של הסקלה: בתים מפוארים שנבנו ע"י אוכלוסיה חזקה שראתה את היתרונות של המקום (קרקע זולה, נגישות למקומות עבודה שחלקם מעדיפים להתרחק מהמיסים והתשלומים הגבוהים של אזור המרכז). דוגמאות נוספות מארה"ב: לאחר שנים רבות של ניצול ערי החוף, והרקעת מחירי הנדלן ועלות המחיה, תושבים רבים ותעשיות רבות פונות פנימה, מאחר ונעשה זול יותר לשלם את עלויות המעבר מאשר להישאר בקליפורניה, ניו יורק ושות'. כך התפתחו להן בקצב מואץ נבדה ואריזונה, למשל (שהינן מדבר לא פחות קשה מהנגב, ורחוק יותר מערי החוף), והתהליך בעיצומו באזורים רבים אחרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המיסים הגבוהים מקורם במדיניות ריכוזית. אם אתה מתכוון לכך שהארנונה ומסים עירוניים שונים זולים יותר בפריפריה כתוצאה מכללי הביקוש וההיצע, ואם יש לך כמה מאות שנים לחכות, אתה כנראה צודק. במקום להרחיק עד נבדה ואריזונה (איפה הן היו ללא חוקי ההימורים זאת שאלה פתוחה) מספיק להסתכל על תנופת הפיתוח הכבירה באופקים *למרות* ההטבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למה שאתה מתאר בפסקה השניה שלך בנושא מיסוי. לגבי נבדה ואריזונה: נבדה אכן צמחה בשל ההימורים, אבל הרבה מהמשך הצמיחה (ובוודאי זו באריזונה בה אין הימורים על פי חוק) ובהעתקה למקומות בעלי אופי דומה כמו אלבמה למשל, ללא כל הכוונה ממשלתית, מדגימות החברות את המעבר מכדאיות להיות בערי החוף להעברת מרכזי ייצור רבים לפריפריה העמוקה, והנאה ממיסים מקומיים נמוכים, משכורות נמוכה (הנובעות מעלות מחיה וקרקע נמוכה יותר בפריפריה). בארה"ב היה צורך אולי לחכות מאות שנים שזה יקרה, אבל בישראל הקטנה זה אמור לקרות (ומתחיל לקרות) הרבה קודם. לגבי אופקים: אולי פיספסתי משהו, אשמח אם תרחיב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאמרתי הוא שלמרות הטבות במיסוי, הפריפריה בישראל רחוקה מלמשוך משקיעים. אולי זה יתוקן מאליו תוך דור או שלושה, אבל בינתיים הרבה אנשים שם מפסידים סיכוי לחיים סבירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נובע ממעורבות ממשלתית. קרא את הספר של ירח גלטר ''ירוחם שם של מקום'' ותבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין צורך לחזק תשתיות ולהשקיע רבע גרוש ובטח אין צורך במנגנון. אפשר עם סתם שכל ישר. מגורים בירוחם יהיו זולים יותר כי הפריפריה תמיד יותר זולה מהמרכז) ויציעו יתרונות של גודל (דירה) ואיכות חיים שבשביל חלק מהאנשים עדיפים על מגורים שני בלוקים מה-TLV. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי בדיוק אמור להפעיל את השכל הישר? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |