בתשובה להאייל האלמוני, 26/04/04 3:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בא נניח לצורך הפשטות שיש בסביבה שני בתי ספר, אחד שמנסה ללמד והשני מעביר קורסים באמנות מודרנית (סתם כדוגמא) כל היום. אחרי שנתיים שלוש, מתברר שבית הספר לאמנות מודרנית גדל וזה שמלמד קטן. המנהל וצוות המורים, המעדיפים שלא לחפש עבודה בפלחה, מחליטים להשיב מלחמה שערה. יש להם 2 אפשרויות: א) להוריד את הרמה ב) לפרסם שהם יותר טובים ולהסביר להורים מדוע כדאי להם שילדיהם יהיו מחונכים (הם לא יסחטו מהם כסף כדי לקנות סמים) ומלומדים (הם יוכלו לעבוד בשיווק איים יווניים במשכורת של 20000$ לחודש). אם יבחרו בהורדת הרמה, הם יהיו זנב לבית הספר השני. א) הם יהיו בפיגור של שנתיים שלוש ביישום השיטה של אי למידה ב) הם יעשו דבר שהם מתעבים ג) הם יאבדו את קהל היעד החשוב ביותר שלהם - הורים שאכפת להם. אם יבחרו בדרך המוטעית, אז אותם 10-20% מההורים שאכפת להם (אם אין כאלו אז גם אין מי שינהל כמו שצריך את בתיה"ס המולאמים) יקימו בי"ס שלישי (הרי ביטלנו את חסמי הכניסה של הרגולטור) והם יזנבו לגמרי בביה"ס הותיק שיאלץ להתחרות בהם. התחרות ביניהם כולל השיווק יגרמו להם לכרסם בביה"ס לאמנות מודרנית. ולגבי לחץ של הילדים. אם אכן הילדים שולטים באופן מוחלט בהוריהם - והילדים עצמם הם טפשים אז אין לך מה לעשות. בשום שיטה לא תוציא מהם דבר. אולם לדעתי הבעיה של הסמכות ההורית נובעת חלקית מכך שהמדינה בעטה אותם החוצה. אומרים להורים שאיש לא סומך עליהם ומסתדרים בלעדיהם (וזה תורם לחוסר החינוך בבתיה"ס כי אין שיתוף פעולה של הורים). אם יתנו להורים מסר הפוך שהכל תלוי בהם אז רובם יקחו את התפקיד ויעשו אותו יחסית טוב. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |