בתשובה לאלון עמית, 08/04/04 1:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המשפט שאתה מצטט בשמי, נאמר רק בבחינת "מותר לי מה שבא לי [כל עוד אין הדבר פוגע בך]", ותו לא. בעיקר מה שמצא חן בעיני, זה צורת המבט הייחודית של טוויין על הנעשה באותה עת בארץ הקודש, ארץ ישראל. האם יצא לך לקרוא את "מסע התענוגות לארץ הקודש" של טוויין? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תרגיל: 1. "הסכת ושמע: מותר לי למדוד את העולם במחוגה היהודית, ואתה הוא האדם האחרון עלי אדמות שיגיד לי לנהוג אחרת!" 2. "מותר לי מה שבא לי [כל עוד אין הדבר פוגע בך]" א. דון בהבדלים בין שני היגדים אלה, מההיבט התוכני ומההיבט הצורני. ב. האם ניתן להסיק מאחד משני ההיגדים הללו כי הכותב סבור שהוא אינו מודד את העולם במחוגה יהודית? האם ניתן להסיק את ההיפך? -- לא קראתי את "מסע התענוגות". אתה ממליץ? הסיבה ששאלתי עליו הוא שציינת שזהו ספר חשוב בעיניך, לא סתם ספר שנושא חן, ותהיתי מדוע (אני מניח שאתה קראת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ספר חביב מאד, למרות שמרק טויין לוקה בהתנשאות הטיפוסית לתקופתו על הילידים שמתוארים שם באופן שהיום לא היה עובר בשלום. מעניין, כשזה בא מפיו של מי שהצליח לראות בעבדים השחורים אנשים לכל דבר בניגוד להלך הרוח של סביבתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן ספר נחמד, אך לא מה שמזנק לראש באופן מיידי למשמע השם ''מרק טוויין''. אין, אין על האקלברי פין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או - את זה אני כבר כן מכיר :-) תודה לשניכם בכל אופן, אני אקרא בהזדמנות. (ואני לא אצא פרייר, הנה קציר הטיסות האחרונות: Youth של קוטזי מומלץ מאוד, Life of Pi מומלץ מאוד, Digital Fortress של דן בראון (מחבר Da Vinci Code) הספר הכי מעליב שאני מסוגל לזכור שקראתי, להתרחק כמו מאש). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה מעליב בו? וLife of Pi זה כמו "חיתוך הזהב", רק עם ה-3.14 האהוב עלינו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ל-Life of Pi קשר לקבוע המתמטי (הוא מוזכר כבדרך אגב, אבל Pi הוא פשוט שם הגיבור). מה מעליב ב-Digital Fortress (בלי ספוילרים של ממש, ואני ממילא בינתיים רק בעמוד 150): אז יש לנו את קבוצת העילית של שוברי הצפנים ב-NSA ובראש הקבוצה בחורה חתיכה, כמובן, שהיא גם גאון, כמובן, ומאוהבת בפרופסור חכם ויפה וירוק-עיניים, כמובן, והיא לא אהבה אף אחד אחר לפניו כי היא ביישנית ותמימה, כמובן. והפרופסור אפילו לא עובד ב-NSA אבל כשצריך לשלוח מישהו למשימה חשאית וקריטית לעתיד העולם אז הבוס הגדול שולח דווקא אותו, כמובן. והשוטר הספרדי הוא צהוב שיניים ומרושל, כמובן. והתייר הגרמני שמן ומטומטם, כמובן. ואף יותר: יש איש רשע בשם Tankado, ויש לו שותף מסתורי בשם North Dakota המקוצר ל-NDAKOTA, ושוברת הצפנים המעולה והגאונית בהחלט מקדישה זמן לשאלה מה יכול להיות שורש הכינוי המשונה הזה ונכשלת. אולי אתם, ילדים יקרים, תצליחו למצוא את השורש? (אפילו Tom Marvolo Riddle היה קצת יותר מסובך). והגאונה גם לא יודעת מה זה "There are more things in heaven and earth, Horatio", והיא לא יודעת מה זה Quis Custodiet Ipsos Custodiem אפילו אחרי שמתרגמים לה את זה. וזה בסדר לכתוב ספר שעניינו צפנים ולא להיכנס לפרטים. אבל בראון כן נכנס, הוא מפרט ומפרט אבל מניח שהקורא יסכים שאפשר לבנות מחשב מופלא שבודק אלף מיליארד מפתחות בשנייה וזה מאפשר לו לפענח הודעה עם מפתח של 64 ביט בעשר דקות (פשוט ע"י ניסוי כל המפתחות), ואם המפתח הוא בן 256 ביט חלילה אז זה מקסימום יקח כמה שעות, לא נורא. ועוד שטויות לרוב, ועלילה עם חורים שחורים בגודל טבעי. הבנת את רוח הדברים: עלבון לאינטליגנציה של הקורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא ננצל את הפורום ואת העובדה שאני מניח מדבריך שיש לך ידע כלשהו בתחום כדי שתסביר לי אחת ולתמיד איך מצליחים לפענח הודעה מוצפנת (שאין לך חלק ממנה) על ידי ניסוי כל המפתחות. האם הודעות מוצפנות מכילות תמיד בתוכן קטע שבו כתוב "ברכותי, פיצחת את הצופן!"? כי אחרת, איך המחשב שבודק את המפתחות יכול לזהות שההודעה שהוא בודק באמת פוענחה? שהרי הודעה מפוענחת, מנק' המבט של המחשב, היא אוסף תווים כמו כל אוסף תווים אחר. יש לו מילון פנימי והוא בודק האם יש דיוק בהסתברות גבוהה? לי זה נראה שבנוסף לקריפטוגרפיה, צריך כאן קצת בינה מלאכותית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך יודעים מה גודל המפתח? ומי בכלל מצפין מידע סודי ראוי לתוארו במפתח קטן מאורך ההודעה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני זוכר מהספר "סודות ההצפנה" המפתח ה"קצר" משמש להצפנת המחולל ( ה SEED) של המפתח הארוך. כלומר את ההודעה מצפינים עם מפתח "פסאודו" אקראי כדי למנוע פיצוח בשיטות סטאטיסטיות ( תדירות אותיות וכולי). את הפארמטרים של המחולל של המספרים האקראיים מצפינים עם דברים כמו RSA. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, אבל זו עדיין הגנה בלתי מושלמת. הצפנה בעזרת מפתח שאורכו כאורך ההודעה היא הצפנה מושלמת, כזו שאין שום דרך לפרוץ ("פנקס חד פעמי" בלשון סודות ההצפנה). למרות שזה מאוד מסורבל להשתמש בשיטה הזו כל הזמן, כשמדובר במידע סודי ביותר, אני מניח שאכן משתמשים בה. למפתחות פסואודו אקראיים יש את הבעיות שלהם. אם אני זוכר נכון, החבר'ה שפיצחו את ה-GSM עשו את זה תוך ניצול פאשלה במפתח פסאודו אקראי מסוג זה, שעשתה אותו קל לגילוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש שתי דרכים עקרוניות להצפין. אחת, באמצעות מה שקרוי one-time pad, שהוא מפתח השווה באורכו לאורך ההודעה. לכל סיבית מידע A וסיבית מפתח K, שולחים את הסכום A+K (מודולו 2), והצד השני לוקח את הסכום הזה, מוסיף לו שוב את K, ומקבל את A. בשיטה הזו, לכל A אפשרי מתאים K אחד ויחיד - ואם המפתחות סבירים באותה מידה, באמת אין שום דרך להבדיל בין פענוח אפשרי אחד לאחר. הבעיה היא שהצפנה כזו דורשת מפתחות גדולים מאד (אם אתה רוצה לשלוח תמונות מוצפנות, תצטרך להקדיש חצי דיסק למפתחות - ולדאוג שהצד השני יחזיק באותו מפתח, כמובן). לכן משתמשים במנגנונים סטנדרטיים כמו DES, שיש להם מפתח קטן יחסית, והם מצפינים הודעות שונות בעזרת אותו מפתח. אם מנחשים את המפתח, בבת-אחת כל ההודעות מתאימות למבנה של המידע שרצו להעביר (למשל: קוד ה- ASCII מתאים ברובו הגדול לאותיות) וכך אפשר לזהות שעלינו על המפתח הנכון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה תלוי במצב, כמובן, אבל אני לא מכיר מקרים בהם נדרשים ממש לבינה מלאכותית כדי לזהות פענוח. נביט בשני מקרים קיצוניים ופשוטים: אחד, "צופן קיסר", בו מזיזים את כל האותיות הזזה קבועה (אם ההזזה היא 3, א' תהפוך ל-ד', ב' ל-ה' וכו'). נתון טקסט מוצפן באורך סביר ועליך למצוא מהי ההזזה ("המפתח") ולפענח את הכתוב. רק ההזזה הנכונה תניב טקסט בעברית, וזאת מחשב יכול לזהות בקלות ע"י מילון או ע"י סטטיסטיקה של האותיות (או צמדי-האותיות): אם ט' יוצאת האות הנפוצה ביותר בטקסט, כנראה שטרם פענחת. באנגלית האותיות הנפוצות הן (בערך בסדר הזה) ETAOIN SHRDLU, ואם אחרי כל Q בא U אתה כנראה במצב טוב. בצופן קיסר, מרחב האפשרויות הוא קטן ויהיה קל מאוד לזהות אם הסטטיסטיקה "נכונה" בטקסט המפוענח. שניים, סוג של "מפתח חד-פעמי" (one-time pad). יש לך טקסט המיועד להצפנה באורך 100 אותיות המיוצגות ע"י מספרים בין 0 ל-27 נניח (0 הוא רווח, 1 הוא א' וכו'). אתה מגריל (באמת מגריל, נניח ע"י הטלות מטבע) 100 מספרים בין 0 ל-27, ומזיז כל אות בטקסט במידה המתאימה - כלומר, מחבר את המספר של האות למספר שהגרלת (ומחסר 27 אם התוצאה גבוהה מ-27). זה נקרא "חד-פעמי" כי הרעיון הוא שאתה משתמש ב-100 המספרים שהגרלת בשביל ההודעה הזו ואח"כ זורק אותם ולא משתמש בהם שנית לעולם (אחרת אתה מועד לצרות). כעת השאלה ששאלת מחריפה עד כדי כך שהפענוח בשיטת "ניסוי כל המפתחות" הופך באמת לבלתי-אפשרי, ושום בינה לא מלאכותית לא תעזור. מדוע? כי אם נופל לידיך טקסט שהוצפן בשיטה הזו, אתה יכול "לפענח" אותו לכל טקסט בן 100 אותיות שתרצה ע"י "ניחוש" מפתח מתאים. במילים אחרות, גודל מרחב המפתחות הוא כגודל מרחב הטקסטים האפשריים, ובאמת שאין סיבה להעדיף טקסט אחד על משנהו. המצב הרגיל הוא לרוב איפשהו באמצע, וכל עוד מספר המפתחות קטן בהרבה ממספר כל הטקסטים האפשריים סביר שרק טקסט מפוענח אחד ייראה כמו עברית והשאר ייראו כמו ג'יבריש מוחלט, ואת זה אפילו מחשב חסר בינה יכול לגלות (בשיטות שהזכרתי קודם, למשל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הסקירה הרחבה, אבל עשית פחות או יותר מה שעשו כל מי ששאלתי אותו על זה - הרחבת על הדברים שכבר הכרתי. אני מכיר את המפתח החד פעמי, ולא עליו דיברתי, אלא על השיטות "סטטיסטיקה/מילון" שלך. אבל הרי קל מאוד לעבוד על שיטות כאלו, כשמעבירים הודעה שרוצים להיזהר איתה. אפשר לשלוח הודעה בלי רווחים, שבה יש אחת משלוש או ארבע אותיות מוסכמות מראש (כאלו בתדירות נמוכה, כמו Z) שמוכנסות אחרי כל שלוש אותיות, למשל, ואז ההודעה המפוענחת לא תענה על הדרישות שהצגת, למרות שקרוב לודאי שאדם שיביט בה יבין מייד שהיא פיענוח. יש שיטות יותר משוכללות למחשב לוודא דברים שכאלה? ואגב, האם זה באמת איך שמפצחי צפנים עובדים? עם מחשב שמכיל מילון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או-קיי, סליחה, אבל אולי השאלה המקורית לא היתה ברורה לגמרי. בכל אופן, למחוק רווחים עוזר אבל לא הרבה, ולא משנה במידה מהותית את הסטטיסטיקות, וגם להוסיף Z-ים לא ממש. זה ממש לא קל להפוך באופן מכני שכזה משהו בשפת אנוש למשהו שנראה כמו רעש (ואם הצלחת, פשוט הוספת עוד שכבת הצפנה שגם אותה בן-זוגך צריך איכשהו לפענח). ואם פעם אחת פענחת הודעה כזו, תוכל ללמד את המחשב שלך להתכונן יותר טוב לפעם הבאה. עוזי גם הזכיר את האפשרות שההצפנה תעבוד על הסיביות הבודדות ואז אתה יכול לזהות שפענחת ולו באמצעות הפורמט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השעלה אי עיח שיתות הפאנואך שמכפסוט התעמא מילונית מטמודדות אים שגיעות קטיב? ויש גם העניין החביב ההוא עם שליחת הטכסט כתמונה עמומה, כמו באותם אתרים שרוצים לנפות בוטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטטיסטיקה, כאמור, יותר מוצלחת ממילון; שגיאות כתיב בודדות לא מזיקות במיוחד בכל מקרה, ומשהו סדרתי כמו מחצית הודעתך הוא א. לא ממש נוח ב. אפשר גם אליו להתרגל (גם מחשב). (אגב, נדמה לי שב"חלום בתכלת שחור" של יפתח ספקטור הופיע איזה משפט משעשע, משהו כמו "אל תשאל שטויות ולא יספרו לך שקרים".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להיות טיפה יותר טכני ולהסביר למה הוספת Z לא תשנה את הסטטיסטיקות? היא תגרום לכך שהאות הפופולרית ביותר תהיה Z - אנטי סטטיסטיקה. היא תגרום לכך שאף מילה לא תתאים למילון - אנטי סטטיסטיקה. ואם תגיד שאפשר לראות בקלות שZ חוזרת כל הזמן באינטרוולים קבועים, כאמור אפשר לעשות את זה עם ארבע או חמש אותיות שונות בו זמנית. נכון, זו עוד שכבת הצפנה, אבל בדיוק על זה אני מדבר - זו הצפנה מסוג שונה, שנגדה המחשב הרבה פחות ערוך להתמודד, לעומת אדם שיפתור אותה בשניות. אבל אדם לא יראה בכלל את ההודעה בצורה המוצפנת הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במצבים שאינם מפתח חד-פעמי, אלא מפתח קצר המשמש לייצור מפתח ארוך, כל ניחוש לא נכון יניב פענוח שהוא ג'יבריש *מוחלט*, כלומר חלק מבחינה סטטיסטית: כל האותיות, או הסיביות, תופענה בהסתברות שווה בערך. בטקסט המפוענח הנכון, עם או בלי Z-ים, זה לא המצב. זה לא מאוד חשוב מהי האות הנפוצה ביותר, כל עוד יש כזו. אם תנסה ליצור מצב שההודעה מוחלקת לגמרי "לפני" ההצפנה, אחת משתיים: או שבן זוגך לא יוכל לקרוא אותה, או שתסביר לו בדיוק איך להפוך את ההחלקה שלך, כלומר - תעביר לו עוד מפתח. זו איננה הצפנה מסוג שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל ניחוש לא נכון יניב ג'יבריש מוחלט? אני מתקשה לקבל את זה אינטואיטיבית. תן לי לחזור אלייך עוד כמה סמסטרים, ונראה מה אני אגיד (כנראה "צדקת"). בכל מקרה, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשוב על זה כך. למידע המקורי יש מבנה מובהק (ובפרט אותיות שכיחות יותר ושכיחות פחות). כדי להצפין, מפעילים פונקציה מסובכת התלויה במפתח K, שבגלל המורכבות שלה מרסקת את המבנה ומחזירה רצף אקראי-לכאורה של אותיות. הפענוח מפעיל את הפונקציה ההופכית, שמחזירה אותנו למצב המקורי. פענוח במפתח שגוי מפעיל את הפונקציה ההופכית הלא-נכונה, שגם היא בעלת אותו מבנה מסובך כמו של הפונקציה המקורית. אם אחרי ערבוב אחד התוצאה אחידה וחלקה, ערבוב (בלתי תלוי) נוסף רק מרע את המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או כך: במרחב כל ההודעות באורך 100, אלו החלקות תופסות נפח עצום, ואלו הלא-חלקות-עד-מאוד נפח זעיר. אם יש מפתח חד-פעמי ארוך, אתה עובר על כל המרחב, אבל אם יש מפתח קצר, אתה עובר על חלק פצפון של המרחב. אתה יודע שהזעיר והפצפון נחתכים בנקודה אחת (הפענוח הנכון), אבל אין שום סיבה להניח שהם נחתכים בעוד נקודות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לרוב כל השיטות שאתה מציע (הוספת רעש וכו') יהיו פחות בטוחות מאשר להוסיף עוד כמה ביטים לאורך המפתח. יתרה מזו, שיטות כאלה, שמאוד קשה להבין עד כמה הן באמת תורמות לבטיחות, עלולות לתת לך אשליה של בטיחות ולכן בסופו של דבר להזיק. בדרך כלל כאשר מפתחי צפנים עובדים זה בגלל שהצופן מסובך כך שגם מי שמשתמש בו לא מבין עד כמה הוא בטוח או בגלל שהמפתח קצר מדי. בנוסף, אם המשתמש בצופן משתמש באותה שיטה (למשל הוספת Z) שוב ושוב אז בסופו של דבר המידע על השיטה ידלוף, וזה יכול לסייע למפצחי הצפנים. עד עכשיו מפצחי צפנים לא הצליחו לפרוץ באמת צפנים מודרנים שמשתמשים במפתחות ארוכים (אפילו אם המפתחות קצרים בהרבה מאורך ההודעה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הייתה על היכולת של המחשב לגלות שהוא מצא את המפתח הנכון בהתקפות ברוטאליות. ניסיתי לדבר דווקא מנקודת המבט של המפצח - הוא לא בהכרח יודע אם ההודעה שהוא מנסה לפצח היא ''תקינה'' או ש''הוסיפו לה רעש'', ולכן לא בהכרח יודע מה להורות למחשב לחפש. אבל אם מה שעוזי ואלון כתבו נכון, אני מניח שזה לא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא פלא שהיא לא יודעת, אף אחד לא יודע. כמובן, יש כאלה שיודעים את פירוש המשפט Quis Custodiet Ipsos Custodiet, אבל זה משהו אחר לגמרי. ספוילר1: לקראת סוף הספר תגלה שהחלפת ה "t" ב "m" היא בעלת משמעות רבה, ובעזרתה ניתן באמת לפצח מפתחות של 256 ביט בכמה שעות ( ה "t" מרמז על מכונת Turing בעוד ה "m" מתייחס כמובן ל *Quantu*m). לא חשוב. _________________ 1- לא לדאוג, לא קראתי את הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאללה יאללה, אז הלמינית שלי מהוהה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה Quis Custodiet Ipsos Custodie? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו סיימתי לקרוא את הספר (לשאלתכם, יש לי מין חוק מטופש כזה, לגמור לקרוא ספרים שהתחלתי), ואני יכול לומר שהמצב הרבה הרבה יותר גרוע ממה שתיארתי. בעמודים האחרונים ממש התפתלתי בייסורים, בחיי, אף פעם ספר לא גרם לי להרגיש ככה: יושבים גאונים עילאיים בחדר ולוקח להם שלושה עמודים להתקדם כזית בפתרון חידה שילד פותר את כולה בעשרים שניות, ואז עוד כזית ועוד כזית והקורא זועק "נו די כבר, אידיוטים!". וכל פעם שהם מתקדמים הם מכריזים על הברקתם הגאונית משל זרקו פצצה לחדר. בשום אופן לא לקרוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לקרוא? זה נשמע הספר הקומי המוצלח ביותר מאז מלכוד 22. אתה בטוח שלא פספסת את כיתוב ה"פארודיה" שעליו? אגב, שאלה ספרותית גרידא. כשאתה אומר שיושבים "גאונים עילאיים" בחדר, איך אתה יודע שהם גאונים עילאיים? בזכות תיאורים כמו "ג'ון סמית היה גאון עילאי, ספץ משכמו ומעלה, בחור יוצא מן הכלל" או בגלל שלפני מאה עמודים ג'ון סמית הצליח לפצח הצפנה של 128 סיביות עם חוט תיל וקופסת קוטג'? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בספר הנוכחי, זה הראשון. שום דוגמה משכנעת לא ניתנת כדי שנתרשם מהאיכויות האינטלקטואליות של הדמויות, ההיפך: מספרים לך בהתחלה שהגיבורה היא נורא גאונה והיו לה ציונים נורא טובים, ואח"כ במשך 400 עמודים משכנעים אותך שהיא תמימה, טיפשה, לא מסוגלת לאנגרם שבע אותיות ועסוקה בלהיות מאוהבת. מספרים לך על sys-admin שנבחר ע"י ה-NSA המהולל לעמוד בראש הקבוצה, אבל הוא עסוק רוב הזמן בלהלחים בשלומיאליות, להיות חסר-אחריות, לצעוק על ראש הארגון (מאוד אמין), להיכנס להיסטריה ולא לדעת מה זה מספר ראשוני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חידה 1: מה אומרים להגנתו של sys-admin שלא יודע להלחים? חידה 2: מה אומרים להגנתו של sys-admin שלא יודע מה זה מספר ראשוני? (פרס הוגרל בין הפותר נכונה, וזכיתי במנוי חינם לאייל למשך שנה) _____________ תשובה 1: אל תשפוט אותו בחוֹמרה. תשובה 2: טוב, הוא בטח לא יהודי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועכשיו כולם יודעים במה אתה עוסק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, מה אתה עושה כאן בזמן שאתה אמור לקרוא את תגובה 211917 ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 211938. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה רק מחזק את הטיעון שלי שלא רק שהספר הוא פארודיה, אלא הוא אפילו סאטירה חברתית נוקבת, על חוסר הערך של ציונים והכישלונות הבירוקרטיים של ה-NSA. אני לא מבין איך אתה יכול לחשוב אחרת, בעיקר לאור העובדה שהרעים מנצחים בסוף. (אה, הם לא?) אגב, מספר ראשוני אני חושב שאני מכיר, אבל מה זה "לאנגרם"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלשון Anagram. שתנול את דרס תאויתהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 211138 כמו שאמרתי, אני כנראה בין יחידי הסגולה שמעדיפים את תום סוייר על הקלברי פין, אבל זה אולי בגלל שאני עדיין מאוהב בבקי תאצ'ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספר, אבל אולי זה בגלל שהעבדים היו חלק מהתרבות שמארק טווין גדל וחי בה, ואילו הילידים השתייכו לתרבות "פרימיטיבית" שהוא בז לה? דהיינו, שופט אדם לא על פי צבע עורו, אלא על פי התנהגותו. או שהוא כתב בספר דברים גזעניים (~שמייחסים תכונות למוצא) בעליל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שעברו כבר כמה שנים מאז קראתי את הספר, כך שאינני יכול לענות לך, אבל באופן כללי אני מסכים עם האינטרפרטציה שלך לגבי השוני. כנראה שמרק טויין פשוט צירף את השחורים ל''אנחנו'' שלו, בעוד הערבים בישראל היו ''הם''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שכאן יש הסכמה שהספרים האלה נאורים מבחינת יחסם לשחורים. יצא לי בהחלט להיתקל בכמה וכמה אנשים כאן, הדורשים להוציא את "הקלברי פין" ו"תום סויר" מתכניות הלימוד של בתי הספר בשל טענות של גזענות (לשיטתם, ג'ים מוצג כאיש מגושם וקהה מוחין, והספרים, באיצטלה של שוויון, מנציחים דיעות קדומות על האוכלוסיה האפריקנית אמריקנית). נתקלתי גם באנשים הדורשים להוציא ספרות ויקטוריאנית (ושל תקופת ה-regency) מתכניות הלימודים, בטענה שהם מנציחים מודלים של דיכוי נשים. לדעתי, הגישות האלה מעידות על פוליטיקה חסרת תבונה, חסרת הבנה היסטורית, וחסרת רגישות לאמנות בהקשה לתקופה שבה היא נוצרה. מי שלא מבין שמארק טווין האמין בשחרור העבדים, ושג'יין אוסטין ביקרה חריפות את הקומודיזציה והניצול של נשים בתקופתה, ומנסה למדוד את יצירתם בכלים של תחילת האלף השלישי, לא מבין כלום בספרות. אבל אני מאמינה שבהקשר הזה אני מתפרצת כאן לדלת פתוחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שיש מזה שפי.ג'. וודהאוס לא הפך לאיקון תרבותי כמו טוויין, אחרת היו שורפים גם את הספרים שלו. בספר "תודה ג'יבס", יש להקת מינסטראל של ניגרים, ברטי ביש הגדא צובע את פניו בשחור כדי להתחפש לניגר ולברוח מחתונה כפויה, מליונר בריטי צובע גם כן את פניו בשחור כדי להופיע כניגר ביום הולדת של ילד מפונק. הספר, אגב, מתרחש בשנות השלושים של המאה ה20, ולא במאה ה19, ימו של "סמן השניות". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי לאחרונה. אחרית הדבר הפילושמית 1 של מרק טווין לא הייתה מביישת אף את מר א"פ:) שני ציטוטים מדגימים: "העיר (ירושלים) משופעת בחלכאות, בדלות, בסחי ובבלואי סחבות - אותם סימנים המעידים על השלטון המוסלמי, עדות נאמנה יותר מדגל חצי הסהר עצמו. מצורעים, נכים, סומים ומטורפים מסתערים עליך מכל עבר ומסתבר שאינם יודעים אלא מילה אחת בשפה אחת - "בקשיש" נצחי." וכך כתב על תושבי עין דור הערביים שמיאנו לתת לחבורתו הצמאה לרוות מהמעיין, ובכך לטמאו בשפתותיהם הכופרות: "לא אכפת להם הסחי שבו הם חיים, לא אכפת להם בלויי הסחבות, לא אכפת להם הכינים, לא אכפת להם הבערות והברבריות, לא אכפת להם לרעוב קצת, אולם כמה חשוב להם להיות טהורים וקדושים לפני בוראם..." 1 פילושמי בהסתייגות. שכן כשם שאהב והעריך יהודים כך שטם כמדומה את הערביים והאיסלאם.2 2 התנועה הציונית השתמשה בספרו כמקור חשוב להפרכת ההאשמה כי היא תנועה קולניאליסטית. שהרי הארץ המכוערת בעולם איננה נדל"ן מפתה, ותיאוריו של טווין רק המחישו את גודל המהפך החיובי שחוללו היהודים עם בואם לארץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי לחסוך לך חיפוש, השם "מסע תענוגות" הוא תרגום יצירתי. הספר נקרא במקור "The Innocents Abroad". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, כבר עליתי על זה. תודה :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |