בתשובה להאייל האלמוני, 23/03/04 17:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני יכול כרגע (בגלל השעה) רק לענות במהירות (ומכאן זה ייראה אולי טיפה ממוֹתן וטיפה לא ממוּתן) ואתקן טעויות וחורים בהמשך הדיון, אם יהיה כזה: 1. הרעיון בדיונים הוא להשתמש בלוגיקה, לא במתימטיקה, וניתן לדון רבות בקשר בין שני התחומים הללו. אני מבין כמובן למה אתה מתכוון, אבל אתה בטח יודע שלו הייתי נוקדן (ואולי אני כן כזה?!) הייתי יכול לומר שהשימוש בתואר "מתימטי" מניח באופן פסיאודו-פילוסופי מה זה מתימטיקה, אבל נעזוב את זה (אני לא באמת מאמין שאחד המתימטיקאים כאן הוא אינטואיציוניסט או אפילו לא פורמליסט, אבל אשמח להיות מופתע). מעבר לכך, יש הבדל אני חושב בין להציע עקרונות פילוסופיים טנטטיביים (בדומה כנראה לכללי האצבע שלך, אבל עם נסיון יותר מעמיק לנמק), ואפילו תיאוריות שמוכנות להעמיד עצמן לבדיקה, לבין סיסטמות פילוסופיות רחבות ודוגמטיות בסגנון קאנט, היגל, מרקס וכדומה (דוגמטיות, במובן שהן מתיימרות לספק תשובה לכל, ולא נסתרות ע"י שום עובדה, שכן העובדות מהוות חלק מהאונטולוגיה שלהן). 2-3. אני גם לא בעד עקרונות נוקשים, אבל אפשר גם לחשוב על מודלים דינאמיים יותר, שבהן הנוקשות היא מינימלית ומייצרת אוסף של אפשרויות שמהן עדיין יש לבחור. "תחשוב על זה שלרוב אתה יכול לחזות מה תהיה העמדה של מגיב מסוים באייל בנושא מסויים הרבה יותר טוב משאתה יכול לחזות את הטיעון העקרוני שהוא ישתמש בשביל להצדיק את העמדה הזו." כן, אבל רק ב*נושא מסויים*. בדיונים שלי עם אורי פז (האיש והנושא) למשל קל לנחש את הכיוון של מה שאכתוב (אף שגם אני בסוף מופתע ממה שיוצא :-)). לגבי יתר הנושאים, ככל שכותב שומר יותר על ראש פתוח, יותר קשה לחזות את תגובתו (אלא אם גם תשובה של מישהו עם ראש פתוח היא משהו שקל לחזות...) אבל האמת שלא כל-כך ברור לי מה אתה טוען כאן. שרובנו דוגמאטיים? אולי זה נכון, אבל זה לא נובע לרוב מתוך תיאוריות פילוסופיות, אלא דווקא מתוך אותו חינוך שעליו אתה מדבר. להיפך, מנסיוני קריאה ויצירה של תיאוריות פילוסופיות מחייבת מישהו לבחון הרבה יותר צדדים ממה שהיה בוחן כרגיל - אבל לא בטוח שאנחנו מגדירים פילוסופיה אותו דבר, ואחת השאלות היא, האם אימוץ פילוסופיה של מישהו אחר ללא כל נימה ביקורתית (להלן "תורת אמת") היא יצירת פילוסופיה (גם אם נניח הבנה של התורה ממי שמאמצה). נראה לי שלא, ומכאן, שייתכן שהדבר כנגדו אתה יוצא חוצץ (ואני איתך) הוא *חוסר ביקורתית* בכלל, ולא עקרונות ותורות פילוסופיות. אחרי הכל, יכול להיות גם עיקרון כמו "היה תמיד ביקורתי"... 4. נראה לי אבל, שיש הבדל בין מה שבן-אדם *באמת* דוגל בו, ובין מה שהוא אומר שהוא דוגל בו. עד שאין לנו אפשרות לקרוא מחשבות ברור שמה שבן-אדם דוגל בו נשפט על פי סך כל מעשיו הציבוריים (כלומר, שיש לנו אפשרות לדעת אותם), כולל מה שהוא אומר וכותב, ובמידה של סתירה יש להחליט למה לייחס משקל רב יותר. וגם תלוי מה שופטים. אם פרגה הוא אנטישמי, אבל אני שופט אותו על-סמך הלוגיקה שלו, אז הוא בהחלט יהיה ראוי מבחינה זו להערצה, לדוגמה. כל הבעיות האלה, של מה לשפוט, איך לשפוט, וכדומה, הן לדעתי לא קלות פילוסופית, ולתת *רק* לנטיית הלב או החינוך מבית לפעול את פעולתם נראה לי חסר - הרי הגזענות על כל גילוייה נובעת מתוך נטיות לב או חינוך מבית. מתאים להזכיר כאן את אפלטון שאמר משהו בסגנון שהאדם החכם הוא האדם הטוב (ונניח שזה אמ"ם), אבל אני חושש שאז תראה לי מדוע אפלטון היה אדם לא טוב (מה שיראה שהוא לא חכם, ויעלה את השאלה האם המשפט שלו בכלל נכון וכולי :-)) לבסוף, ברשותך, אני כלל לא בטוח שיש ביננו מחלוקת, והייתי רוצה לנסח את הדיון כך: עקרונות פילוסופים שאינם א. מנומקים, ב. נותנים עצמם לבדיקה, הם שורש כל רע. התקיימות א. ו- ב. לא מונעת עדיין יישומן של תיאוריות פילוסופיות מזיקות/לא-הומאניות/וכדומה, אבל אני מעדיף לחיות עם הסיכון הזה מאשר עם ההחלטה לתת להן משקל מבוטל, בעוד אתה מעדיף לתת לשיקולי שכל-ישר משקל כבד יותר. אם הסיכום הנ"ל לא נראה לך, אז אתה מוזמן לתקן אותי/ו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה שאני סולד מעקרונות פילוסופיים בענייני מוסר לא אומר שאני חושב שהם שורש כל רע. להפך, אני חושב שאנשים שרוצים לעשות רע מוצאים לעצמם את הפילוסופיה שתצדיק אותם בזה, ואין מה להאשים את הפילוסופיה (משהו כמו רובים לא יורים, אנשים יורים) 1. המקום העיקרי שבו פילוסופיות יתר גורמת לרע הוא בדיונים כמו באייל הקורא, כאשר אנשים לפעמים מתייחסים לעקרונות האלה כמערכת מתמטית/לוגית שאפשר להוכיח מתוכה דברים בעזרת דוגמאות נגדיות מוקצנות וכו'. אבל, כמו שאמרתי, מה שיותר מפריע לי הוא שהרבה פעמים דיון כזה הוא לא אמיתי, מאחר ומציגים את העקרונות כסיבה של העמדה, בעוד שההפך הוא הנכון וקודם היתה העמדה ואחר כך המציאו את העקרונות. כאמור אני בהחלט מאמין במספר כללי אצבע מוסריים (כגון "המעשים שלך בספירה הפרטית יותר חשובים מהדעות שלך וממה שאתה מצביע" , "המטרה לא מקדשת את האמצעים", וכו') אבל אני לא רואה בהם עקרונות מקודשים, וברור לי שיש מקרים שבהם הערכים שלי יתנגשו אחד בשני, ויהיה צריך להשתמש בשכל הישר כדי להכריע. ------ 1 מה שנכון הוא שהרבה מהמשטרים הגרועים ביותר בהיסטוריה היו גם הכי "מבוססים פילוסופית" וקונסיסטנטים לוגית. גם ניצה מדי פעם טוענת כנגד אותם ציונים שנמצאים שמאלה מכהנא שהם לא קונסיסטנטיים. עם זאת, אני חושב שהסיבות לשלטון הטרור של היטלר וסטאלין נעוצות יותר בחוויות הילדות שלהם מאשר בפילוסופיות שהם בחרו לאמץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המקום העיקרי שבו פילוסופיות יתר גורמת לרע הוא בדיונים כמו באייל הקורא, כאשר אנשים לפעמים מתייחסים לעקרונות האלה כמערכת מתמטית/לוגית שאפשר להוכיח מתוכה דברים בעזרת דוגמאות נגדיות מוקצנות וכו'." הנטיה הטבעית של אנשים היא לנסות למצוא סדר בעולם שמסביבנו ובעוד שאין אפשרות לנסח תמיד (או בכלל) את הכללים בנוסחאות מדוייקות עדיין ניתן להגיע לאיזשהן מסקנות. אם אין מקום לדיון רציונלי בעובדות, מסקנות ותיאורים לוגיים של התרחשויות אזי אין הרבה טעם לשום דיון בשום נושא. "אבל, כמו שאמרתי, מה שיותר מפריע לי הוא שהרבה פעמים דיון כזה הוא לא אמיתי, מאחר ומציגים את העקרונות כסיבה של העמדה, בעוד שההפך הוא הנכון וקודם היתה העמדה ואחר כך המציאו את העקרונות." האמירה הזאת אומרת משהו בעיקר עליך. "עם זאת, אני חושב שהסיבות לשלטון הטרור של היטלר וסטאלין נעוצות יותר בחוויות הילדות שלהם מאשר בפילוסופיות שהם בחרו לאמץ." ומאו? קסטרו? מוסוליני? קים ג'ונג איל? כולם סבלו מהתעללות בילדותם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עם זאת, אני חושב שהסיבות לשלטון הטרור של היטלר וסטאלין נעוצות יותר בחוויות הילדות שלהם מאשר בפילוסופיות שהם בחרו לאמץ." ובכל זאת, דומה שחוויות הילדות הקשות שלהם הובילה את רוב העריצים הנאלחים של ימינו לאמץ תמיד אידאולוגיה סוציאליסטית כזו או אחרת. 1 אז אולי כדאי להזהר מאנשי עקרונות, אבל בעיקר מבעלי עקרונות שמאל וסוציאליזם. 1 דוגמאות יש למכביר, מרביעיית אמצע המאה של היטלר, מוסוליני, סטאלין ומאו, עבור בשלטונות הגרורות הקומוניסטיות במדינות השונות, הקים איל ז'ונגים והקסטרואים, וכדומה. לא שחסרו עריצים מן הימין, בעיקר מחוגי הצבא, אך אלו התאפיינו כמעט תמיד בגישה אופורטוניסטית ורחקו מדבקות בעקרונות כלשהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שברלין כותב ב- Two Concepts of Liberty, השלטון הרציונלי מתיימר הרבה פעמים לדעת טוב יותר מה טוב לנתיניו, תוך האמתלה שלו היו גם הם רציונלים, היו רואים שזה מה שטוב להם (הנסיון הזה להתערב בדרך המחשבה של הפרט (ראה ערך מואזין... שטיפות מוח קומוניסטיות וכולי) הוא ההפך ממה שהוא מכנה "חופש פוזיטיבי"; אבל מושג זה הוא מגדיר גם בצורות אחרות, לא תמיד על פניהן קומפטביליות זע"ז). לא רק זאת, לו היו רציונלים, היו מבינים שזה מה שהם בעצם "רוצים", אבל פשוט לא יודעים את זה כרגע... (כך השליט מתרץ שאין כאן כפיה). ברלין כמובן מזהיר מפני זה, אבל לא בצורה גורפת של פסילת תורות פילוסופיות ועקרונות פילוסופיים, אלא יותר כהמלצה לשמור על פתיחות מחשבתית ואנטי-דוגמטיות. הוא מנסה לשאול בסוף האם לבחור דרך כזו, כמו זו שהוא ממליץ, אינה פחות דוגמטית, ותשובתו היא שאולי כן, אבל קשה לו לראות איך דרך כזו יכולה להוביל לזוועות אליהן הובילה הגישה האחרת. בכל אופן, זה מאמר מאוד מומלץ (כמו כל כתבי ברלין), ומצוי (נדמה לי) בספרו בשם: "Four Essays on Liberty". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלה טובה היא אם בכלל ניתן להגדיר שלטון סוציאליסטי כרציונלי, משום שהוא חי עם סתירה מובנית בין הרעיון המרקסיסטי שביסודו והמימוש שלו בפועל. מרקס שלל לחלוטין, מבחינה עקרונית, את רעיון המהפכה משום שראה את ההיסטוריה כהתרחשות דטרמיניסטית, שלאדם בודד או לקבוצות אין דרך ממשית לשנותה. הרעיון הסוציאליסטי, המבוסס על המבנה המרקסיסטי, טוען כי באופן פלאי כזה או אחר אפשר לשבור את הקו הדטרמיניסטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרקס שלל את רעיון המהפכה? אני חושש שעבר זמן רב מאז עיינת בכתביו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת לומר שאתה מעולם לא עיינת בכתביו, לא? מרקס שלל מהפכות כאמצעי לשינוי. הוא כמובן תמך במהפכה "טבעית" המתרחשת כאירוע שאין למנוע אותו או לשנותו (כלומר, מהפכה של הפרולטריון היא בבחינת דבר בלתי נמנע). הרעיון המאוחר יותר שאפשר לחולל מהפכה גם כאשר התנאים לא בשלו להתרחשותה באופן טבעי (לפי התסריט הדטרמיניסטי של מרקס) עומד בסתירה מוחלטת לגישתו של מרקס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלתך. לא, לא התכוונתי לומר שמעולם לא עיינתי בכתביו. תפסיק להיות מגוחך. 1. שלא כפי שכתבת בתגובה 208204 מרקס לא שלל את רעיון המהפכה. 2. קיימת סתירה בין הפרשנות הדטרמיניסטית שלו להיסטוריה, לבין הקריאה שלו למהפכה (ובמיוחד דברים שהוא כתב בתזה ה-11. היא לא לפניי כרגע). רק הניסיונות ליישב את הסתירה הזאת יכולים למלא כמה ארונות ספרים. 3. ציטוט: "הרעיון הסוציאליסטי, המבוסס על המבנה המרקסיסטי, טוען כי באופן פלאי כזה או אחר אפשר לשבור את הקו הדטרמיניסטי" - לא נכון. מרקס מדבר על שבירת הקו הדטרמיניסטי במפורש, שתתרחש כשהרכוש יהיה בידי הפרולטריון ובכך תסתיים מלחמת המעמדות. אז (אחרי תקופה של דיקטטורה של הפרולטריון) תשתרר "מלכות החירות" (מושג קאנטיאני שבודאי לא מטריאליסטי). נכון שהבולשוויקים ברוסיה טענו שתפקידם לבצע את שתי המהפכות, נכון גם שלפני מהפכת 1917 לנין אימץ את עמדתו של טרוצקי, שאפשר "לדלג" על המהפכה הראשונה ברוסיה ולהגיע ישר למהפכה הפרולטרית (בגלל תיאוריית "החוליה החלשה"). נכון גם, אם תרצה, שהמארקסיזם-לניניזם-סטאליניזם עיוות את מארקס, אבל זה לא קשור לטענה ש"מרקס שלל לחלוטין את רעיון המהפכה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אוקי. מחמת הספק, אני מוכן לקבל את התיקון שהוא גם סתר את עצמו (בטח גם אותו קרע משעמום לקרוא את עצמו). 2. התזה האחת עשרה אינה בדיוק קריאה למהפכה. נכון שמרקסיסטים נאמנים בכל הדורות עסקו הרבה בנסיונות ליישוב כל בדל פסוק אצל מרקס, אבל אנחנו בהחלט רשאים לראות עצמנו פטורים גם מההתייחסות לדבריו כדברי אלוהים חיים (היינו, אין לנו כל צורך ליישב כאן את הסתירות) וגם מאפולוגטיקה. בהסתכלות פשוטה, הרעיון שההתפתחות ההיסטורית היא הליך הצועד לקראת סוף ידוע מראש עומדת בסתירה לרעיון של מהפכה המחוללת שינוי, גם אם מרקס קרא לפילוסופים לשנות את העולם. 3. הרעיון הדטרמיניסטי הבסיסי הוא שלבני האדם יש מאפייני אופי והתנהגות מסויימים (בתמצית: שאיפה לכינון כוחם והאינטרסים שלהם) המולידים בהכרח את מלחמת המעמדות המתמשכת. הרעיון שהאופי וההתנהגות המסוימים הללו ייעלמו כאשר יבוא "כליונה של הבורגנות ונצחונו של הפרולטריון" הוא הנחה שיתרחש שינוי פלאי באופיים של בני האדם שישבור את ההליך הדטרמיניסטי הזה. ובכל זאת, לסיכום: אפשר בהחלט לקבל את טענתך שמרקס הכיל בעצמו את הסתירות הללו בתוכו בין הצהרות דטרמיניסטיות רמות מהדהדות כמו "כליונה של הבורגנות ונצחונו של הפרולטריון – משניהם כאחד אין מפלט" לבין הצהרות פרגמטיות מבולבלות כמו בסוף המניפסט הקומוניסטי. ההערות הארסיות והנוקבות של פופר בפרק 19 של "החברה החופשית ואויביה" (ר' במיוחד הערה 14) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |