בתשובה לאסף עמית, 16/03/04 2:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואיך זו בדיוק תשובה? לא התערבתי עד עכשיו בדיון, אבל התחושה הראשונית שלי לאחר קריאת ההלצה של היתוש היתה שישנן שתי אפשרויות: א. או שמדובר על סוג של אופורטוניזם; כל עוד חיה/ישות כלשהי לא מפריעה לי אז זה אכזרי להרוג אותה. אז אם נניח לא מפריע לי לאכול בשר, אבל אני פוחד מיתושים ועכברושים, אז אשאיר בחיים את התרנגולת ואחסל את האחרונים. ב. יש מאחורי טיעוניך קוד מוסרי-ביולוגי-אמוציונאלי מורכב שמצדיק הריגת בעלי-חיים מסויימים, אבל לא אחרים, ומכאן, שבסך הכל מדובר על רף או דרגה שונה אצלך מאשר נניח אצל שהכ"ג. כלומר, לא ברור לי למה אתה חושב שהמתח שקיים בתיאוריה שלך בין פראקטי לאידיאלי הוא משהו שניתן לבטל כסופיסם בלבד של אלה שמעלים אותו. הייתי שמח להסבר יותר מפורט של עיקרי אמונותיך בנושאים אלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה בעצמך מבין שעניין היתוש היה הלצה, אז למה אתה הופך אותו לנקודה הארכימדית שעליה לכאורה נשען הטיעון כולו? טעיתי שהזכרתי את היתוש, אני מתנצל. אני אשתדל לא להתלוצץ בעתיד אף פעם בנושאים רציניים כאלה, ובכלל לשמור קצת יותר על זכות השתיקה כי אני שוב מרגיש קצת יותר מדי כמו איזה נאשם בבית משפט. ובכל זאת אענה גם משהו לעניין. מכיוון שהדיון הזה כבר נוהל פה פעם וגם התשובות לשאלותיך האחרונות הרי הן כתובות וחתומות בספר דברי ימי האייל הקורא (אי שם במעמקי דיון 792 ואחרים), רק אבהיר בקיצור שההתייחסות שלי ל"בעלי חיים" איננה במובן הביולוגי של המלה אלא במובן הביוגרפי שלה (כל הזכויות לאבחנה היפה הזו שמורות לפילוסוף ג'יימס רייצ'לז). בהקשר המוסרי הנוכחי, "בעל-חיים" הוא לא כל מי שמוגדר ככזה מבחינה ביולוגית, אלא מי שיש יסוד להניח שלאיכות חייו ולעצם קיומם יש חשיבות עבורו. אני לא יודע להגיד בדיוק איפה הנקודה בסולם הפילוגנטי שממנה התכונה הזאת מתחילה להתקיים באופן ברור, אבל אני משוכנע שלפחות כל היונקים, העופות והדגים הם בעלי-חיים גם במובנה הביוגרפי של המלה, ואני מאמין שכל מיני חיידקים ואולי גם חרקים וחסרי חוליות אחרים אינם בעלי-חיים במובנה זה, כלומר יתכן שהם לא יצורים מודעים עם זהות פסיכופיזית מתמשכת, שלאיכות חייהם יש משמעות עבורם, שיש להם רצונות וצרכים משל עצמם וכו' וכו'. למי שבכל זאת מרגיש צורך עז לצייר קו ברור שיבדיל בין אלה לאלה, אני ממליץ לעשות זאת בעיפרון, כי הידע שלנו על עולמם הפנימי של בעלי-חיים (ובמיוחד של אלה שאינם דומים מאד לבני אדם) שואף לאפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה שאלות הבהרה על תיאוריה מעניינת (זה לא בציניות): 1. האם אובלומובים או אנשים אחרים שאיבדו את הטעם לחייהם יוצאו מקרב קטגוריית בעלי החיים על-פי הגדרתך? 2. אם נצליח ליצור (במכוון או בשגגה) "זהות פסיכופיזית מתמשכת" בקרב מכונות (נניח המחשב מ- 2001 לצורך העניין), האם הם ייכנסו תחת הגדרת בעל-חיים? שאלות נוספות: - האם בעצם בעל-חיים מתורגם כאן מילולית למישהו שיש לו חיים, ואילו המושג חיים מתורגם ל- מודעות עם זהות פסיכופיזית מתמשכת? - האם "זהות פסיכופיזית מתמשכת" גוררת "מתן משמעות להישרדות"? אנא אל תתייחס אל השאלות הללו כאל קנטרנות. הן נשאלות מתוך סקרנות פילוסופית, ותיאוריה פילוסופית טובה (לדעתי) חייבת להיות מוקפדת ולחקור את גבולותיה והנחותיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלות שלך הן שאלות לא כל כך ענייניות. כמעט בכל תאוריה פילוסופית שמגדירה תחום מסויים, יש עמימות בקצוות של התחום. מה שחשוב בתאוריה זה לא מה בדיוק התחום כולל (אתה יכול להניח שהתחום הוא קונסרבטיבי מחמת הספק. או להפך. איך שבא לך) אלא האם הטענות לגבי אותו תחום הן מבוססות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחינת הקצוות היא אחת הדרכים לבחון האם הטענות לגבי אותו תחום הן מבוססות (חשוב על סגנון הטיעונים של פילו' כמו לוק או פרפיט). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יתכן, אבל היא לא מתאימה במקרה שלנו. הטענה היא שיצור בעל צרכים ורצונות זכאי לזכויות מסויימות. מה זה משנה אם אובייקט קונקרטי מהווה יצור כזה או לא? אם קיים פגוע מוחין מסויים שיש לו צרכים ורצונות כאלו, אז הוא כן יצור כזה. אחרת, הוא לא. אם לא בטוחים שיש לו צרכים ורצונות, אז לא בטוחים. אבל אי אפשר להגיד שהתיזה לא תופסת על בסיס זה שאינטואטיבית פגוע מוחין *תמיד* זכאי לזכויות. מי שעבר כריתת מוח, הוא כבר לא בן-אדם ולא בעל זכויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה הראשונה נראית לי לא כל כך רלוונטית, כי אנחנו דנים פה בזכויות. הזכויות שלך מגדירות עבורי בעיקר מה אסור לי לעשות לך אפילו אם הדבר מאד ישתלם לי. מכיוון שרק אתה יודע בוודאות אם איבדת את הטעם לחייך, אין לידע סובייקטיבי זה (שאינו מצוי אצלי) יכולת לשנות את הדרך בה מוטל עלי לכבד את זכויותיך. לעומת זאת, אפשר לחשוב על מקרה גבולי אחר, והוא של אדם שנפגע פגיעה אנושה ונמצא במצב של "צמח". האם לאדם כזה עדיין יש אינטרסים, צרכים ורצונות משל עצמו? האם חייו עדיין חשובים עבורו? אני חושב שבמקרים מסוימים, שבהם כל המומחים קובעים שהתשובה היא כנראה שלילית, אותו אדם אכן עלול לצאת בשלב כלשהו מכלל קהילת בעלי הזכויות ולהפוך, ממש בפועל, לרכוש של בני משפחתו. הם יהיו רשאים לעשות באדם הזה כמעט כל מה שיעלה בדעתם, ובפרט להורות על המתתו ועל תרומת איבריו, למרות שדבר זה עומד בניגוד לזכויות האדם שלו. מובן שסביב הנושא הזה אין קונסנזוס, הגישות משתנות ממקום למקום וכל מקרה נבחן לגופו, אך זה לדעתי בדיוק מה שראוי לעשות עם מקרים גבוליים. לגבי שאלת המכונות עם המודעות, אני לא יודע, משום מה דווקא באייל הקורא זו אחת השאלות הכי פופולריות. עד היום הצלחנו בקושי לייצר איזו תוכנת אלייזה מנוזלת שביום טוב מצליחה לשאול אנשים מה הם חלמו אתמול בלילה בלי להתבלבל, אבל כולם כבר חיים בתחושה שמכונות עם זהות פסיכופיזית ומודעות הן רק עניין של זמן. :-) בכל אופן, התשובה שלי היא שאני לא יודע ושזה לא מעניין אותי. הסטת הדיון למכונות חושבות והצגתן (למרות אי-קיומן) כבעלי-חיים בפוטנציה, גורמת לדעתי להעמקת הנתק הרגשי שקיים כבר היום בינינו לבין שאר בעלי-החיים (האמיתיים), וזה פשוט לא מגיע להם. כשתהיה לך מכונה כזו, אני מוכן לבוא לראות אותה ולהחליט לגופו של עניין האם ראוי לנהוג גם בה כפי שאני מציע לנהוג בבעלי-חיים. אני מבין שהדיון הפילוסופי מעניין אותך. גם אותי הוא מעניין מאד. לצערי, מגבלות הזמן שלי, בצירוף התיעוב הקל שאני חש כלפי כמה מטקטיקות ההתדיינות הנהוגות במקום הזה, מונעות ממני לספק לשאלותיך תשובות בפירוט הראוי להן. במקום זה, אני ממליץ לך לקרוא את הספר המצוין הבא: The Case for Animal Rights, by Tom Regan נושא זכויות בעלי-החיים מתפתח בקצב מהיר מאד בשנים האחרונות. למרות שריגן פרסם את ספרו לפני למעלה מעשרים שנה (כלומר בערך בתקופת האבן, ביחס למה שמתפרסם היום), עדיין מדובר בבסיס המקיף ביותר שאני מכיר, והוא מתאים במיוחד לבעלי רקע בפילוסופיה.הנה עוד כמה אנשים ששווה לקרוא את כתביהם בנושא: - James Rachels, פילוסוף שחקר לעומק את כתבי דארווין וכותב יפה וברור על המשמעויות האתיות של תורת האבולוציה; - Gary Francione, משפטן הרואה את שורש כל הרע בכך שבעלי-חיים נמצאים כיום במעמד חוקי של רכוש, וטוען שהזכות שלא להיות רכוש היא למעשה הזכות הבסיסית ביותר שיש לעגן עבורם; - Steven Wise, עוד משפטן שטוען שכבר עכשיו יש בידו קייס משפטי מוצק בעד הענקת זכויות יסוד מסוימות לבעלי-חיים מסוימים על בסיס יכולותיהם המנטליות המפותחות (כמה מהמקרים הללו נידונים כרגע בבתי משפט בארה"ב); - Peter Singer, מומחה לאתיקה שהיה ונשאר תועלתן מושבע, אך המסקנות שלו לגבי היחס הראוי לבעלי-חיים דומות מאד לאלה של אנשי הזכויות למיניהם; - Bernard Rollin, פילוסוף ווטרינר, מתמקד בפרקטיקה יותר מאשר בתיאוריה, ומאמין גדול בשינוי שיבוא מתוך שיתוף פעולה של אנשים כמוהו עם אנשי התעשיות המנצלות בעלי-חיים ובפרט עם אנשי תעשיית הויוויסקציה; יש כמובן עוד רבים וטובים שכותבים על הנושא וחוקרים אותו, אך אני בעצם מאמין שרוב שאלותיך תקבלנה מענה הולם כבר בעת קריאת ספרו של ריגן. ואם כבר בהמלצות עסקינן, אז למי שדווקא לא רוצה לקרוא 400 עמודים צפופים של פילוסופיה כדי להבין מה לעזאזל עומד מאחורי תפיסת זכויות בעלי-החיים, אני ממליץ מאד מאד בחום על הספר החדש של ריגן שיצא רק לפני כמה חודשים ונקרא Empty Cages. הספר הזה הוא מבוא לזכויות בעלי-חיים וככזה הוא פחות פורמליסטי והרבה פחות פילוסופי, אבל הוא מדויק, עדכני, חד כתער ועל כן מומלץ בחום. (כן, עברתי להמלצות על ספרים כי אני לא בטוח שאמשיך לנהל כאן את הדיון הזה עוד הרבה זמן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התשובה הארוכה והרצינית. אני אנסה לשים ידיי על חלק מהספרים שהמלצת, ומכבד את החלטתך להימנע בשלב זה מדיון פילוסופי מעמיק (מטאפיסי או אחר). הייתי מגיב על דברים ספציפיים שאמרת בהתחלה, אבל רק אם/כש יהיה לך יותר זמן/כוח/רצון לכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי עדיין לא. הדבר הכי קרוב שיש בעברית הוא "שחרור בעלי-החיים" של הפילוסוף פיטר סינגר. הספר, שיצא לאור בשנת 1975, הפך לרב-מכר והודפס מאז בעוד שתי מהדורות. המהדורה השניה שלו תורגמה לעברית בתחילת שנות התשעים, וניתן לרכוש אותה הן בחנויות הספרים והן דרך עמותות כגון אנונימוס (http://www.animal.org.il) והאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים (http://www.isav.org.il). למרות שזה ספר מומלץ לקריאה (עם אזהרה: רבים שקראו אותו הפכו לצמחונים), הוא מציג תפיסת עולם תועלתנית במהותה ולא את תפיסת זכויות בעלי-החיים. אה, ועוד דבר: מאנונימוס אפשר לקבל ללא תשלום את החוברת "זכויות בעלי-חיים" שהם הפיקו, ובה ניתן למצוא כמה מאמרי מבוא טובים בנושא, בעברית כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה לא ממליץ על אתיקה רגשות ובעלי חיים (של זאב ונדב לוי)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי לא באמת קראתי אותו. שמעתי פעם את זאב לוי בהרצאה ורפרפתי בכמה קטעים מהספר, אבל לא המשכתי לקרוא את השאר. זה כנראה ספר שמתאים באופן כללי למי שמתעניין בבע''ח (ולאו דווקא בזכויותיהם), אך אולי בגלל הרצון לכסות הרבה מאד נושאים מורכבים מתחום הזואולוגיה והפילוסופיה בספר אחד, אין שם ירידה לעומקם של דברים ברמה מספקת לטעמי. יכול להיות שאם בכל זאת הייתי קורא את כל הספר הייתי חושב אחרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |