 |
|
 |
||
|
||||
 |
אויפן וועג שטייט א בוים? אונטער די גרינינקע ביימעלעך? אונדזער שטעטל ברענט? בכל אופן, excuse my French, אבל: א. לא אמרתי "אני פראקטי ונטול שיפוט ערכי". היצעתי טיעון מסויים שלגביו ייחסתי את הפרספקטיבה הזאת, והוא נועד לתת ליעקב (ואף לך) זווית מעניינת ופחות שגרתית להסתכל ממנה על המצב. לגבי המצב המתואר שם והקשיים שהעלית: ב. גם אם כל האוכלוסיה (כולל ההומוסקסואלים) הם הומופובים, ניתן להעלות על הדעת את אפשרות שינוי הגישה מבחינה חברתית (אז רבה הרבוטה, אבל לפחות רבותא היא), בעוד האפשרות לשינוי גנטי (של גן המיניות או גן ההומסקסואליזם) נראית פחות סבירה ללא קשר לכמות הפלצורים. מה שבכל זאת נכון ועולה מדברייך, זה שאז להשתמש במילה "ריפוי" ירוקן לגמרי את משמעותה האמיתית של מילה זו מבחינה פסיכולוגית (ואולי גם גנטית?!), אבל חלק מתגובתי מתייחס בנימה אירונית כלשהי למושג הזה בהקשר של הדיון. ג. מתקני עולם ויעקביו - לא כולם באייל כאלה :-) האמת (וכחלק מנטיה בלתי נשלטת כללית להדרדר למטה-סוגיות) שאני משרעף בימים אלה בסוגיה של הסיבות לכתיבה באופן כללי (של אנשים, של סופרים). אני מניח שסוג מסויים של כותב, זה שמטרתו היא העברת רעיונות, יכול בתת-סוג שלו גם להיות ברמה כזו או אחרת מתקן-עולם (להלן הכותב המרקסיאני). אישית, וכיוון שאני לא חושב על עצמי כ"אדם טוב" או "אדם נחמד", הדוגמה היחידה שאני מחזיק בה ללא עוררין או וויתורין היא "א-דוגמטיזם" (מה שמסביר את עיצבוניי פה ושם כנגד "גיל רונן" ו-"אורי פז"), דבר שנראה על-פניו כפרדוקסאלי, אבל אולי חפות מפרדוקסים זאת דוגמה מסדר שני בלבד אצלי... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |