 |
גם "הטבות פחותות שאינן קשורות לנושא הישיר" הם הישגים משמעותיים.
בישראל, בשנים האחרונות, השביתות הסתימו תמיד במשא ומתן, שביתות יכולות להסתיים אחרת, אבל זה לא בסקופ של השאלות ששאלת.
ההנחה השניה היא בכלל לא מה שכתבתי, "אשמה" הוא מושג סובייקטיבי, מנקודת מבט שרואה בשביתות דבר רע, ובהרעת תנאי העסקה של המגזר הציבורי דבר טוב, ברור שהאשמים הם השובתים, מנקודת מבט שרואה במגזר הציבורי דבר חשוב שצריך לחזק, ובשביתות אמצעי להשיג את המטרה הזו, ברור שהאשמים הם מי שמנסים "לפגוע" במגזר הציבורי. באופן אובייקטיבי, אפשר לומר שהנזק הכלכלי הישיר שנגרם כתוצאה מהשבתת המשק זהה לנזק הכלכלי שנגרם כתוצאה מאי ההענות לתביעות השובתים לפני ההשבתה.
למרות שהפסקה האחרונה שלך שייכת לעולם הסובייקטיבי, אותו אני מנסה להשאיר למתדיינים האחרים (בעלי הדעה והשם), שים לב שאפשר להציג את הטענה שלך ללא מאמץ באופן זהה לחלוטין גם מהצד השני ("היד על הדק ה"גזרות הכלכליות" הפכה לקלה מדי, מה שגורם נזקים ... והאם, מאחר וההחלטות כלכליות משמעותיות ללא משא ומתן מקדים הפכו להיות הכלי הנפוץ ביותר ולא נשק יום הדין, לא מאבד האיום תוכנית שכזו את האפקטיביות שלו?"). אולי, אם היינו בוחרים במנהיגים פחות "חמומי מוח" כמו קיסר (במקום פרץ) ופרס (במקום נתניהו) היינו מקבלים פחות שביתות ויותר הצלחה כלכלית, אבל, מצד שני, כדאי לזכור שכתוצאה מהתוכנית הכלכלית הזו פרס הפסיד בבחירות, ו(באיחור קצר) ההסתדרות קיבלה את חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כנראה שאת השעור הזה נתניהו ופרץ למדו טוב מאד.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש