בתשובה ליעקב, 07/03/04 19:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובכן, אני סבור שניתן לרפא "מתעבי הומוסקסואליות". הומוסקסואליזם הוא כנראה חלקית גנטית וחלקית סביבתית (מעולם לא השתכנעתי שאחד מהאלמנטים הוא ללא כל ספק הדומיננטי, וזאת על-אף הנטיה של אנשים לבחור באלמנט שמסכים טוב יותר עם תפיסתם הכוללת לגבי התופעה) וכנרמז בסוגריים אין לי נתונים קונקרטיים על-מנת לשפוט אם אלמנט אחד הוא דומיננטי יותר על-פני האחר. הבה ונבחן את רעיון ה"ריפוי". ריפוי של מחלות סביבתיות, כלומר, דברים שחורגים מהנורמה החברתית ועל-כן מוגדרים ע"י אותה חברה כאנומליה, נעשה באמצעים פסיכולוגיים כאלה ואחרים. ריפוי של מחלות גנטיות (אם בכלל יש משמעות למשפט האחרון במצב הטכנולוגי הנוכחי) נעשה/ייעשה באמצעים ביולוגיים. (ולמי שתוהה, אני סבור שעדיין לא הודגמה רדוקציה משכנעת בין ביולוגיה/כימיה לבין פסיכולוגיה). בכל אופן, וללא הכנסת שיפוט ערכי, יש היום אמצעים לרפא מחלות פסיכולוגיות (על-אף ששמעתי פעם סברה שלא באמת ניתן לרפא אותן, אבל לפחות יש אמונה שניתן...), אבל כלל לא ברור שיש אמצעים כאלה לביצוע שינויים גנטיים. כיוון שנראה לי כי בעליל "תיעוב הומוסקסואלים" שייך לתחום הריפוי הפסיכולוגי, בעוד "הומוסקסואליזם" שייך בחלקו לתחום הגנטי, ברור כי אם בריפוי עסקינן, יותר פיזיבילי לרפא הומופוביה מאשר הומוסקסואליזם. כאמור, כל הדיון למעלה הוא דיון פראקטי נטול שיפוט ערכי, וללא קביעה "מה צריך לעשות/להיות" על-פי יעקבים/מויישאים אורייתיים או חשמניות עלמוניות ששמן תשוקה. ולהלן סיפור, לא מנחמן מברסלב ואפילו לא מהגמרה או המדרש, אלא סתם משלי: לפני מספר שנים אחד מהאנשים בחבורת רעיי, נקרא לו "ש", "יצא מהארון". שבוע קודם לכן יצא לי לדבר על הומוסקסואליות עם חבר אחר בחבורה, נקרא לו "י", והאחרון הביע בצורה גלויה וחופשית בפניי את שאט נפשו מהתופעה. אלא מאי, מסתבר ששבוע-חודש אחר-כך, לאחר ש-"י" גילה ש-"ש" הוא למעשה הומוסקסואל (והיה כך לאורך כל השנים בסתר) היה לו סוויטץ' במוח ולא רק שקיבל זאת, אלא אף נהיה חבר של בן-זוגו (לצורך העניין "ד") של אותו חבר שיצא מהארון. מי יודע, אולי אם כמה מחבריך הטובים יעקב ג"כ ישובו מנארניה, תגלה כי כלל אינך מתעב את התופעה, או לכל הפחות, תגלה שאינך מתעב את האנשים המופיעים בה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כאלה ששכינת ''דאורייתא'' שורה עליהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Of all the boys I've known, and I've known some ביי מיר ביסט דו שיין, ביי מיר הוסט טי* חיין,Until I first met you, I was lonesome And when you came in sight, dear, my heart grew light And this old world seemed new to me You're really swell, I have to admit you Deserve expressions that really fit you And so I've racked my brain, hoping to explain All the things that you do to me אלא מאי - יש כאן בעיה קטנה או שתיים. כשאדם אומר "אני פראקטי ונטול שיפוט ערכי", ובכל זאת הוא מתחיל את הודעתו ב"ובכן, אני סבור ש...", ובסופה הוא משגר חיוך מלא חיין אל יעקב, שמא ייעתר זה בכל זאת ויעשה לעצמו אאוטינג חמור שבחמורים - "אחדים מידידיי הטובים..." - אדם שכך נוהג, בכל זאת, איכשהו, אולי בהיסח הדעת - מושיב עצמו ברכבת של מתקני עולם ויעקביו. ולכך, הבה ואזכיר לעצמנו: ההומואים, שיעורם באוכלוסיה נע עפ"י מרבית המעריכים היכנשהו בין 5%-15% (זאת בהתעלם, כרגע, בגסות אופיינית, מדבריו הנכונים של רב"י בתגובה 203646). ואילו הומופובים כמה יש? - או! - נכון שאנחנו מסכימים בינינו, אינסטינקטיבית, גם בלי הערכות - שהומופובים יש *הרבהההה יותר*? אז אולי החבר'ה של יעקב (לא הוא עצמו, חלילה, הוא בחור טוב) יוכלו יום אחד להושיב כמה שוטרים על סוסים, לציידם בפלצורים, לרכז את כל הסוררים בכמה מרכזי חינוך - ע"מ לרפאם, אולי באמצעים גנטיים ואולי באמצעים נבוטיים (באמת, איך שכחת - הנבוט, אמצעי תיראפויטי פשוט, יעיל ומפליא בתוצאותיו המיידיות). אבל אתה - איך תרכז את ההומופובים? וואללה, כמה עבודה תהיה לך. סתאאם (-:, ובכל זאת... * התקשיתי להגיע לכלל החלטה אם לכתוב כלשון הדיבור "טי", או "דו", או אולי אפילו "די". מי חכמה ותדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותם אלו שמעריכים שמדובר ב- 5%-15%, איך הם יודעים? (אני למשל מעריך שמדובר ב- 1%, ופעם <הכנס קישור כאן> היה לי נימוק לזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו? קישור? (מרוויחה זמן, גגלנית נוראה...) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד מזכירים 10% בהקשר הזה, אבל זה נשמע לי מוגזם ומוטה-אינטרסים. קישור להתייחסות הקודמת שלי לנושא, לא מצאתי - אבל הנימוק היה שבהתמוטטות מגדלי התאומים נהרגו כ- 3000 איש, ורק 23 בני-זוג-מאותו-מין נגשו לתבוע פיצויי שארים (למרות פיצוי של כ- $300,000 על כל הרוג). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי שזה מוכיח הרבה, כי אצל ההומוסקסואלים יש פחות קשרים ממוסדים מאשר אצל הסטרייטים. פרט לכך, כמובן, אף אחד לא ערב לכך שלכל הומוסקסואל שהיה בין ההרוגים היה בן זוג כלל. בנוסף לכך, לא צריך להשוות את מספר התביעות למספר ההרוגים, אלא את מספר התביעות של הומוסקסואלים למספר התביעות של הטרוסקסואלים, זה מדגם מייצג יותר טוב. פרט לכל זה, אני לא מומחה בסטטיסטיקה, אבל נראה לי שבחירת המדגם המייצג שלך היא לא מדוייקת, בלשון המעטה. (כמה שחורים נהרגו בתאומים? ויהודים? גברים ונשים? בהתאמה לאחוזם באוכלוסיה?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אמרת את זה יותר טוב ממני - אי שיקוף סטטיסטי מחמת הפער בסטאטוס החברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רע מאד. אלו שאומרים ש- 10% באוכלוסיה הם הומוסקסואלים תמיד אומרים גם שזה בלתי תלוי בשכבה סוציואקונומית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על הסטטיסטיקה שאינה משקפת, לא על אחוז ההומוסקסואלים באוכלוסיה. דרוש כאן, כמו בכל מקרה אחר, פילוח מדוייק, שאני בספק אם נעשה, במקרה של התביעות שאחר נפילת התאומים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
$300,000 זה הרבה כסף. מספיק כדי שגם בני-זוג פחות-מקבועים ינסו להוכיח קשר לנרצח. למה זה משנה כמה שחורים או יהודים נהרגו שם (האם שיעור ההומוסקסואלים בקרב קבוצות אלה שונה משיעורם בשאר האוכלוסיה)? בכל מקרה, אני לא מנסה להוכיח שמדובר ב- 1%, אלא לשאול מדוע חושבים שמדובר דווקא ב- 10%. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח ש10% מהאוכלוסיה הוא שחורים, והתגלה שבתאומים רק 3% מההרוגים היו שחורים. מה זה אומר על האמינות של התאומים בתור מדגם מייצג? אין לזה השפעה ישירה על כמות ההומוסקסואלים, כמובן, אבל זו הייתה דוגמא לכך ששום דבר לא מבטיח שמדובר במדגם מוצלח. (אני לא יודע כמה אחוז מההרוגים היה שחורים, לכן זו הייתה שאלה. אולי יתברר שהתאומים כן היו מדגם מייצג מושלם). 300,000 זה המון כסף, אבל לא כל מי שבילה סטוץ של לילה אחד עם מישהו יודע איך קוראים לו, לא כל שכן אם הוא נהרג או לא נהרג בתאומים - ולא חסרים הומוסקסואלים שחיי הזוגיות שלהם כוללים רק סטוצים שכאלו (לא חסרים גם סטרייטים, אבל זה לא העניין). לי אין מושג למה מעריכים 10% ולא 1%, אבל אני מניח שאם נעשים סקרים בנושא, הם נעשים בצורה יותר מדוייקת מאשר משחקי ניחוש דוגמת הרוגי התאומים. אם יש סטטיסטיקאי בקהל, אני בטוח שהוא ישמח להתערב ולהוכיח את כולנו על בורותנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה יש סטטיסטיקאי בקהל. אם במגדלי התאומים היו 3% שחורים ושעורם באוכלוסיה הכללית גבוה יותר באופן מובהק, הרי שיש מתאם בין "שחורות" לבין "המצאות במגדלי התאומים בעת התמוטטותם". יש מן הסתם מתאם למשתנים אחרים (כגון "פחד גבהים"), אבל זה לא אומר שהמדגם אינו מייצג עבור השאלה שלנו (כל מתאם שומר על זכותו להיות אפס עד שיוכח אחרת). נדמה לי שכדי שהמספר 10% יצוטט בכל מקום, אין צורך בסקר מקיף במיוחד (אני משוכנע שלא התקשרו ל- 504 אזרחים יהודים בוגרים ושאלו "ערב טוב, האם אדוני הומו?", ולו היו עושים כן, התוצאות לא היו מהימנות במיוחד). מספיק לחזור עליו מספיק פעמים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הרי מה שאתה אומר כאן (ותקן אותי אם אני טועה) הוא כזה: "פחות מאחוז מהאנשים שנהרגו במגדלי התאומים היו בעלי בני זוג הומוסקסואלים שתבעו פיצויים - מכאן שכמות ההומוסקסואלים באוכלוסיה היא פחות מאחוז, או לכל הפחות, אין סיכוי שהיא עשרה אחוז". אבל איך אפשר לעשות את ההיסק הזה? הרי זה שקול לכך שאני אגיד "פחות משלושה אחוז מהאנשים שנהרגו במגדלי התאומים היו שחורים - מכאן שכמות השחורים באוכלוסיה היא שלושה אחוזים, או לכל הפחות, אין סיכוי שהיא עשרה אחוזים." לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להפריד שני דברים. המעבר ממספר בני-הזוג ההומוסקסואלים שתבעו פיצויים למספר ההומוסקסואלים בהרוגים הוא כמובן בעייתי, אבל לא סביר בעיני שהיחס הוא אחד לעשר (אולי כן, אני לא יודע). הצעד השני: *לו היינו יודעים* את שעור ההומוסקסואלים בין ההרוגים, אפשר היה עדיין לטעון שאין מדובר במדגם מייצג, ושעורם האמיתי הוא שונה; במקרה כזה רצוי למצוא את הסיבה לכך שהמדגם אינו מייצג. אם לא מוצאים סיבה כזו, מותר לחשוד שהמדגם כן מייצג (ונראה לי שזה המצב). לכתחילה, כדי ליצור מדגם מייצג עדיף לבחור את האנשים באקראי (למשל לפי Social Security Numbers) מאשר לבחור את אלו שהזדמנו לבניין מסויים בשעה מסויימת. אבל אתה לא מצפה ממני להרוג 3000 איש באקראי ולחכות לתביעות הפיצויים; במקרה כזה מסתדרים עם מה שיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שיש ריכוז יותר גדול בסן פרנסיסקו מאשר בניו יורק. ייתכן גם שהם קמים מאוחר בבוקר. הכי סביר שהם אנשים יראי שמים ושונאי בצע ולכן לא באו לקחת את הכסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי האמירה הצינית שלך- דע לך שמבין האנשים שאני מכיר בעלי הנטיות הם הרגישים והמתחשבים יותר- נסיון החיים לימד אותם להזהר מאנשים בורים שמכבדים יותר "מצוות" שבין אדם ל"בוראו" מאשר יחס אנושי בין אדם לחברו אני מכיר רק שנים, הם לא מדגם מייצג, אך הם 100% מבעלי הנטיות הגלויים שדיברתי איתם על הנושא |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שאמרתי הוא שהדוגמא של התאומים היא לא דוגמא טובה, לא כדי להוכיח כלום ולא כדי להפריך כלום. אני בהחלט מקבל את זה שעשרה אחוזים זה לא סביר בעינייך, אבל לא את זה שמה שקרה בתאומים מחזק את זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מוכיח, כן מחזק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוכחות, כידוע, יש רק במתמטיקה. הכוונה הייתה שזה גם לא מחזק. אם אתה עדיין חושב שזה מחזק - אני לא אתווכח איתך, פשוט לא שכנעת אותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש משתנים נוספים - כדי שמישהו ייגש לתבוע פיצויי שארות על חברו, צריך שהוא יהיה בן זוגו הקבוע (כפי שאמרו כאן), וצריך גם שחברו המת יחיה כהומוסקסואל מחוץ לארון. נכנס כאן העניין של חיים גלויים וסמויים. משתנה נוסף - יכול להיות שבדיוק אותו יום ארגנו פיקניק לחברי הקהילה? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שהמוסד הודיע להם לא להגיע באותו יום לעבודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משתנה: ייתכן ששני בני הזוג עבדו בסביבה ושניהם נהרגו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאתה לא היחיד שמתקשה להעריך אותו, אבל אתה יכול לראות את הדו"ח הבא ממכון RAND (פרק 2 הוא הרלוונטי) נראה שע"פ רוב המחקרים ישנם בהחלט פחות מ10% הומוסקסואלים (כאשר הומוסקסואל לא מוגדר להיות כל מי שהיה לו מגע מיני עם גבר אחר, אלא גבר שמזהה את עצמו כמעדיף תמיד גברים על נשים - אני מדבר כאן רק על אחוזים מתוך הגברים). הבעיה שיש נטייה לאנשים שלא להזדהות כהומוסקסואלים, למרות שייתכן שבסקרים עדכניים במדינות אירופה הנטייה הזו תהיה נמוכה יותר. בסקר אחד של סטודנטים ניסו להתגבר על הבעיה הזו ע"י שימוש בפוליגרף ואז התברר של22.5% מתוכם היתה התנסות מינית הומוסקסואלית. המספר 10% מגיע מדו"ח קינסי, ובאותו דו"ח עצמו ההערכה של אחוז הגברים שהם "הומוסקסואלים מוחלטים" הוא 4%. לי נראה שיש נטייה חזקה להומוסקסואלים להיות פחות במערכת זוגית, ולכן ל"סקר התאומים" שלך תהיה הערכת חסר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על המקור (אני מוכן לקבל את 4% כהצעת פשרה...). במקום אחר ראיתי שבמפקד האוכלוסין האחרון בארה"ב, בראש 0.5% ממשקי הבית עמדו שני בוגרים מאותו מין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אגב, נדמה לי שגם הססמא ''אחת מתשע'' (של סרטן השד) לא ממש מדויקת | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השכיחות שונה בקבוצות אוכלוסייה שונות (גבוהה עוד יותר אצל נשים יהודיות ממוצא אשכנזי), ועדיין מדובר על 12%: (בטבלה למטה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מביא כמה וכמה מקורות לענייננו, וחולק נמרצות על אותם 10% של קינסי. אני חושד באתר שהוא אינו אובייקטיבי, ומעניין אם יש יסוד לטענה שמובאת שם בהאי לישנא: The science and theory of statistics were still in their infancy in the 30’s and 40’s | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה בני זוג בכלל ניגשו לתבוע פיצויי שארים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע; קרוב יותר ל- 95% מאשר ל- 10% ממספר ההרוגים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחליט: יודע, לא יודע, או משער? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע; מן המפורסמות שזה היה קרוב יותר ל- 95% מאשר ל- 10% ממספר ההרוגים. (יש דברים שיודעים בלי לבדוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מאיפה המספר 23? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באג ברכיבי הזכרון. המספר הוא 24, ואפשר למצוא אותו למשל ב- http://www.angelfire.com/fl3/uraniamanuscripts/sept1... (חפש '24'). על מספר הפונים הכללי לקבלת פיצויים אני לא זוכר שקראתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש דווקא סטטיסטיקה, וגם דנו בה פעם: תגובה 24350 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הסטטיסטיקה הזאת רק 20% מאלו שיכלו למצוא עניין בזה אכן מכניסים עצמם תחת הכותרת הקבועה ונקבעים בחטא. בהינף קולמוס ריפאתי 80% מהם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אויפן וועג שטייט א בוים? אונטער די גרינינקע ביימעלעך? אונדזער שטעטל ברענט? בכל אופן, excuse my French, אבל: א. לא אמרתי "אני פראקטי ונטול שיפוט ערכי". היצעתי טיעון מסויים שלגביו ייחסתי את הפרספקטיבה הזאת, והוא נועד לתת ליעקב (ואף לך) זווית מעניינת ופחות שגרתית להסתכל ממנה על המצב. לגבי המצב המתואר שם והקשיים שהעלית: ב. גם אם כל האוכלוסיה (כולל ההומוסקסואלים) הם הומופובים, ניתן להעלות על הדעת את אפשרות שינוי הגישה מבחינה חברתית (אז רבה הרבוטה, אבל לפחות רבותא היא), בעוד האפשרות לשינוי גנטי (של גן המיניות או גן ההומסקסואליזם) נראית פחות סבירה ללא קשר לכמות הפלצורים. מה שבכל זאת נכון ועולה מדברייך, זה שאז להשתמש במילה "ריפוי" ירוקן לגמרי את משמעותה האמיתית של מילה זו מבחינה פסיכולוגית (ואולי גם גנטית?!), אבל חלק מתגובתי מתייחס בנימה אירונית כלשהי למושג הזה בהקשר של הדיון. ג. מתקני עולם ויעקביו - לא כולם באייל כאלה :-) האמת (וכחלק מנטיה בלתי נשלטת כללית להדרדר למטה-סוגיות) שאני משרעף בימים אלה בסוגיה של הסיבות לכתיבה באופן כללי (של אנשים, של סופרים). אני מניח שסוג מסויים של כותב, זה שמטרתו היא העברת רעיונות, יכול בתת-סוג שלו גם להיות ברמה כזו או אחרת מתקן-עולם (להלן הכותב המרקסיאני). אישית, וכיוון שאני לא חושב על עצמי כ"אדם טוב" או "אדם נחמד", הדוגמה היחידה שאני מחזיק בה ללא עוררין או וויתורין היא "א-דוגמטיזם" (מה שמסביר את עיצבוניי פה ושם כנגד "גיל רונן" ו-"אורי פז"), דבר שנראה על-פניו כפרדוקסאלי, אבל אולי חפות מפרדוקסים זאת דוגמה מסדר שני בלבד אצלי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר תתנגד לחוק שאוסר על אדם לפטר הומוסקסואל מעסקו הפרטי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי התבלבלתי עם החשמלית, או הכרמלית, המעלית או החללית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם אפופידס אמר. תגובה 202596, תגובה 202624. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי פעם אחת יסביר לי אחד האיילים האלמוניים כמה מהם ישנם כאן ואז יוסיפו איזה אינדקס מספרי מזהה? אני מעדיף לדעת שבכל פעם שאני פונה לניק מסויים, אותו ה Geist עומד מאחוריו. נכון שלכאורה זה לא צריך להפריע לי אם טיעונים עומדים בפני עצמם, אבל אם טיעון מסויים הוא חלק ממערכת טיעונים כוללת ומקבל את משמעותו גם מההקשר הכללי (הוליזם קווייניאני או אחר), הרי שצריכה להיות דרך כלשהי לאגד את כל הטיעונים ששייכים לאותה תיאוריה, והדרך המקובלת לכך היא להניח שישות-טוענת מסויימת היא עקבית בטיעוניה (לפחות באותו פתיל...). ולשם כך, צריך למנוע כפילויות ניקים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי הסבר קצר בתגובה 182820 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר, אבל אתה בטוח שזה *אתה* נתת אותו? ד"א, למה לא להשתמש בניקים שונים לישויות/מצבי-רוח שונים? נדמה לי שזה יהיה ככה הרבה פחות מבלבל לראות אותך מתווכח עם עצמך (וזה לא נכתב בציניות - גם אני נוטה להתווכח עם עצמי על הרבה דברים...) נ"ב - האם אתה רומז שישנו גם הסבר ארוך שאותו לא נתת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבר ראשון למען עמימות האטום אני רומז שיש הסבר אחר שלא נתתי אני ולא אחר אני ולא שליח כי אני הוא האייל האלמוני) (222 תגובות בפתיל לא יצא לי להתווכח עם עצמי כי כל דמות מתעניינת בנושאים שונים ויש לה דיעות על נושאים מסוימים, כך שאין ערבוביה אמיתית אלא כל דמות מיצגת פן אחר ממני, או לפעמים באה ליצג לא את הדיעה שלי ממש, אלא דיעה שלא מדברים בשמה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרמלית זה לא מה שנקרא רכבת בגרבים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג. חשבתי שזה איזשהו רכב שנוסע בכרמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משנה תורה להרמב"ם ספר זמנים הלכות שבת פרק יד "ארבע רשייות לשבת--רשות היחיד, ורשות הרבים, וכרמלית, ומקום פטור. [ד] איזו היא כרמלית--תל שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, וגובהו משלושה ועד עשרה, שהכרמלית אינה תופסת אלא עד עשרה, ואין רוחבה פחות מארבעה על ארבעה; וכן חריץ שיש בו ארבעה על ארבעה או יתר על כן, ועמוק משלושה עד עשרה; וכן מקום שהוקף בארבע מחיצות, גובהן משלושה ועד עשרה וביניהן ארבעה על ארבעה או יתר על כן; וכן קרן זווית הסמוכה לרשות הרבים, והוא המקום שמוקף שלוש מחיצות, והרוח הרביעית רשות הרבים, כגון מבוי שאין לו לחי או קורה ברוח רביעית; וכן הימים והבקעה, בין בימות החמה בין בימות הגשמים: כל אלו, כרמלית הן." מהתורה ישנן שלוש רשויות: רשות היחיד, רשות הרבים ומקום פטור. חכמים הוסיפו את הרשות הרביעית (כרמלית) והחילו אותה על חלק מהמקומות שהוגדרו כמקום פטור. דבר זה נעשה בגלל הדימיון במקרים מסויימים בין מקום פטור ובין רה"ר והחשש שאנשים יתבלבלו וינהגו ברה"ר כבמקום פטור. הדין בכרמלית דומה לדין ברה"ר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוחה שלא התכוונת, אבל זה קצת מעליב, העסק הזה, ''חשמלית, כרמלית...''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעליב? על מה ולמה? את יכולה לקרוא לי לודביג, לו הדביק, לודויג ואן, וכדומה... חוץ מזה, כתבתי (בתשובה לשאלה) שכנראה התכוונתי לחשמלית, כרמלית וכולי, *ולא אליך*, אז אם מישהו צריך להיעלב זה הן (אם קיימות הן). אין לי בעיה להתנצל כשאני פוגע, אבל קצת לצון כמו משחקי מילים על ניק מומצא ממילא (שגם את משחקת בו) לא נראה לי מעליב במיוחד (בניגוד אולי לשירים רמזניים-אינטימיים ביידיש ושפות אחרות; ועדיין, גיבור שכמוני, לא נעלבתי מהם...) כנראה חושי ההומור הרספקטיביים שלנו בלתי תואמים, ואני לא רואה איך התנצלות מזוייפת שאיני מתכוון אליה תשנה את זה. על החתום, לודביג שמעולם לא טען להיותו איש נחמד, בעל טאקט, או אפילו סוציאלי במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אין שום בעיה. השיר באגלית וביידיש (זה אותו שיר, לא מכיר אותו? הוא עתיק מאוד) בא להחמיא, לא להעליב. זה בסדר, גם ג'ורג' ברנארד שו לא היה נחמד ובכל זאת אני אוהבת אותו (תיכף מישהו יביא רשימה ארוכה של לא-נחמדים שהביאו לחיינו עניין ומחשבה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם אין שום בעיה אז למה את עצבנית (ומה עניין החרמנית לכאן) 2."זה בסדר, גם ג'ורג' ברנארד שו לא היה נחמד ובכל זאת אני אוהבת אותו...שהביאו לחיינו עניין ומחשבה" לזה אני קורא מחמאה, תוך ההנחה שלפני ה"גם" ניתן לשים "כמו לודביג", ולנכס לי עניין ומחשבה. את השיר שהבאת (שמשום מה חשבתי שנכתב ביידיש, ושהחלק האנגלי הוא תרגום, אבל את צודקת, זה שיר יחיד שכתוב בשתי לשונות) מצאתי בזמנו תמוה ולא הבנתי איך הוא קשור לכלום (שלא לדבר על מחמיא), כפי שניתן להבין משלוש התחלות השירים היידיים שהבאתי בתגובה לו. 3. כמו שניחשת, לא התכוונתי בדבריי להעליב, ועדיין איני מבין מדוע הם מעליבים. 4. לסיכום, פעולת X שלך אינה מתפרשת רגשית אצלי כ-Y אליו כיוונת, ופעולה Z שלי מתפרשת אצלך רגשית כפעולה R אליה לא כיוונתי, ומכאן, שהבעיה היא בעיית בסיסית בתקשורת/שפה/אידיולקט/whatever 5. אני בד"כ מגיב במתינות כשמתקיפים אותי אישית ואגרסיבית כשמחמיאים לי (זה רק guideline להבין אותי, לא חוק), וזה מהווה חלק מאותה א-סוציאליות שנרמז לגביה, או במקרה הפחות גרוע שונות סוציאלית. בקיצור, אני לא מת על מחמאות, לא לתיתן, ולא לקבלן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפסקה האחרונה: יש מקרים כאלה, אבל אני חושבת שככל שהקשר הרגשי של המתעב כלפי ההומוסקסואל חזק יותר, יהיה לו יותר קשה לקבל את היציאה מהארון. להורים "מתעבים" שבנם יוצא מהארון יהיה קשה שבעתיים לעשות סוויץ' במוח מאשר למישהו מהחבר'ה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |