 |
גם סבא שלי מצד אמא לא ממש חי בפיקניק. על סבא מצד אבא אינני יודעת הרבה, הוא מת כשאבא היה בן שתים-עשרה. חמישים ושלושה מבני משפחתי מצד אבא נספו בשואה. אבי ושני אחיו ערכו חקירות במשך שנים ארוכות עד שרק בשנת 1957 קיבלו אישור סופי לכך שאמם נספתה באושויץ ואין טעם להמשיך לחפש אחריה. פרט מעניין שאני כן יודעת על סבי מצד אבא שמת כשאבא היה בן שתים-עשרה: הוא היה כה דתי שסירב כל חייו להצטלם, מחמת "לא תעשה לך פסל ומסכה". בכל חייו הצטלם רק פעמיים, לתעודה מזהה שטיבה אינו ידוע לי במדויק, ולכרטיס מנוי לרכבת.
אני כמעט מתפתה לכתוב - "ולסבתא מצאו אבנים באורז..." (-:
כשהייתי ילדה קטנה, סבתי נהגה לספר לי סיפור על סבתה שלה, שהיתה לה בובה שהיתה אומרת "ממה", באמצעות מנגנון מכני מיושן. הבובה הזו, עפ"י הסיפור (הסיפור הוא ארוך) - ריפאה את סבת-סבתי ממחלה והצילה את חייה.
במשך כמה שנים, בילדותי הרכה, אכן האמנתי שלבובה היו כוחות מאגיים.
סבתא, אגב, היתה אשה ישרה ללא דופי, ולא שקרנית כלל וכלל.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש