|
||||
|
||||
בעברו הרחוק והאפל של המין האנושי, כל משק הוציא להורג בעצמו את החיות שאותן הוא אכל. האם כולם היו סוציופטים? למרבה ההפתעה, היו אנשי חווה שהיו יכולים להיות קשורים רגשית מאוד לכלב הרועים שלהם, אבל לשחוט בלי להניד עפעף את הכבשים שאותו כלב רעה. אז דומני שכל שאט הנפש מההרג הוא המצאה אנושית, תוצר של הריחוק שיש לאנשים מההרג. אם מגיל צעיר היית גדל בחווה ורואה שחיטות יום יום, קרוב לודאי שברוב המקרים (תמיד יש חריגים) זה לא היה מפריע לך. קהות חושים? אולי. או שאולי דווקא אנחנו סובלים מרגישות יתר? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |